'ת"ר: הרואה אוכלוסי ישראל אומר: ברוך חכם הרזים. שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה. בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית, אמר: ברוך חכם הרזים, וברוך שברא כל אלו לשמשני. הוא היה אומר: כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול: חרש, וזרע, וקצר, ועמר, ודש, וזרה, וברר, וטחן, והרקיד, ולש, ואפה, ואח"כ אכל; ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנין לפני. וכמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש: גזז, ולבן, ונפץ, וטוה, וארג, ואחר כך מצא בגד ללבוש; ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנים לפני. כל אומות שוקדות ובאות לפתח ביתי ואני משכים ומוצא כל אלו לפני' (ברכות נח,א). בפשטות ב"ז בא להראות כמה חסד עשה עמנו הקב"ה שיש הרבה אנשים וכך אנו בקלות מקבלים מהמוכן מה שאדם הראשון היה צריך לעשות לבד, ולכן מפרט את התהליכים עד שמוכן לשימוש. אולי בא לרמז שהעבודה בעולם היא חלק מתיקון העולם, ולכן זה מתגלה בגילוי של העבודה בשביל אוכל, שהאדם נענש: “ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך. וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה. בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב" (בראשית ג,יז-יט), וכשאדם דבק בתורה, ופועל בכל מעשיו במהלך עבודתו ע"פ התורה, ומשתמש בעבודתו כדי שיהיה לו מה לאכול וללבוש וכך יוכל לעסוק בתורה, זה מתקן את העולם. לכן הביא 11 דברים בפת ו-5 דברים בלבוש שסה"כ יוצא יחד 16 שזה הבסיס כדי שיוכל לקיים את התורה, שזהו 17 - אחד מעל 16, כעין התורה שעומדת על בסיס זה, שזהו 17 = “טוב", שזהו התורה: 'ואין טוב אלא תורה, שנאמר (משלי ד ב): "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"' (אבות ו,ג). אולי נרמז בפת ובגד, שזה רומז לדעות ר"י ור"נ מה היה עץ הדעת: 'דתניא: אילן שאכל ממנו אדם הראשון; רבי מאיר אומר: גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין, שנאמר (בראשית ט, כא) "וישת מן היין וישכר". רבי נחמיה אומר: תאנה היתה, שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו, שנאמר (בראשית ג, ז) "ויתפרו עלה תאנה". ר"י אומר: חטה היתה, שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן' (ברכות מ,א). ש-פת כנגד דברי ר"י שזה דגן, ולבוש כנגד דברי ר"נ שמדגיש את הלבוש שלבשו עלה תאנה. וכל גביהם עומדת התורה שזה נרמז לדברי ר"מ שאומר גפן שמזה עושים יין, ויין בצורתו החיובית (כעין אכילה ולבוש שנעשה לחיוב) זה מרמז על התורה: 'א"ר חנינא: כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו, שנאמר (בראשית ח, כא) "וירח ה' את ריח הניחוח" וגו'. אמר ר' חייא: כל המתיישב ביינו יש בו דעת ע' זקנים. יין ניתן בע' אותיות וסוד ניתן בע' אותיות נכנס יין יצא סוד' (עירובין סה,א). מרמז על דעת זקנים חכמי התורה, וגילוי דעת ה' בעולם, שזהו התורה; וזה יוצא מחיבור שני הדברים (פת ולבוש) ועומד על גביהם, שכל זה נמצא בעומקו, וזהו רמז ש'יין' זהו 'סוד', העומק הנחבא. אולי גם רמז שיוצא יחד 16= 'וי', שמי שלא משתמש בעולם בשביל הקדושה אז הוא מייתר את העולם בקיומו, שנשאר בקלקולו, ובא רק רעה לעולם שזהו 'וי'. אבל אם משתמש בעולם בשביל הקדושה (כמו שאמר 'על גב מעלה בהר הבית', ששם זהו מקום הקדושה – שמעלה את כל העולם לשכינת ה', 'וברוך שברא כל אלו לשמשני' שזה לחסוך לו את העבודה כמו אדם הראשון כמו שמפורט בדברים שהיה אומר על כמות המלאכות שצריך להיעשות; שזהו שמה שעושים בשבילו זה בשביל שיוכל להתעסק בקדושה, וכך מעלה את כל המלאכות לקדושה) אז זה נעשה חיובי, שמתקן את העולם לה', ולכן נרמז בפת ב-11 מלאכות כרמז לכוכבי השמים (שהם 11 כמו שאומרים בהגדה של פסח, בפיוט 'אחד מי יודע'), שכך מרמז שדעת האדם קשורה לנשמתו שהיא גבוהה ומקורה בשמים, בחלק אלוק, והפת קשורה לדעת כמו שאומר ר"י (על חיטה). בלבוש אומר חמשה כרמז לחמשת חומשי התורה, שהתורה מתגלה בעולם ומגלה את שם ה' שמסתתר בעולם כעין בלבושים שמסתירים; וכן הלבוש מגן מגילוי יצרים תאוותים שבאדם, כך מרמז על שמתקן את העולם מגשמיותו הרעה. שכך במספר המלאכות מרמז על האדם שבא ומתקן את העולם, שזהו יעודו ומהותו, שלכן יש בו חלק אלוק והוא מתקן את העולם במלאכתו. שבמלאכה מביא קדושה לעולם כמו שמובא: 'ועוד היה רבי אליעזר אומר: גדולה היא מלאכה שכשם שנצטוו ישראל על (התורה) [והשבת] כך נצטוו על המלאכה, שנאמר (שמות כ, ח): "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך" … רבי יוסי אומר: גדולה היא מלאכה שלא (שרת) [שרתה] שכינה על ישראל עד שעשו מלאכה, שנאמר (שם כה, ח) "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"' (אבות דר”נ [נוסח ב] כא). אולי לזה רומז שיש בפת י"א מלאכות, ובלבוש ה' מלאכות, שב-י' זה עשרות ו-א' אחדות ולכן כבפני עצמו, כעין שדומה ל-ה' שזה באחדות, שכך רומז שיש גילוי של י' (בעשרות בפת) ועוד ה' באחדות של הלבוש, אבל גם מתגלה (ביחד) באחדות ו' (ה+א), שכך זהו האותיות שמופיעות בשם הויה (שמורכבות מהאותיות ה,ו,י) [וכן י"א מורכב מ-ה' ו-ו', שמרמז שיש גילוי לאותיות ה,ו]; שאנו באים לתקן את העולם להיות שלם בקדושה לגילוי שם ה' בעולם. אולי זה 'א י'ה', שבאים להשלים את שם ה' שיהיה שלם ולא חצי בשל הטומאה שבעולם, שזה התגלה בעמלק שה' נשבע שאין שמו שלם וכסאו שלם עד שימחה עמלק, ולכן זהו "כי יד על כס י'ה" (שמות יז,טז; רש"י); לכן זהו א' רמז לשלם (ולא חצי), שיושלם שם י'ה לשם הויה (וכרמז י,א,ה – שה-י'ה זהו השם בחציו, ובאים להשלים את שם הויה - שזה נרמז באות א' (שזה אחד) ועוד מספר האותיות (3=י,א,ה) שיחד יוצא 4 כרמז להשלים את השם לגילוי של שם הויה שהוא ארבע אותיות (ולכן בתחילה מסופר על דבריו במעלה בהר הבית, כרמז לכסא ה' שאינו שלם [אלא "כס"] כיום, וכסא ה' מתגלה במקדש [ולכן זה נאמר בהקשר לעמלק, שהוא גם קשור לחורבן המקדש (תנחומא “כי תצא” סימן יא), כיון שבמהותו קשור לפגיעה בגילוי כסא ה' בעולם]).