פרשת שלח - עיונים לשוניים: קישורית ויתור
נכתב על ידי איתיאל, 1/7/2024
קישורית של ויתור
מילות הקישור (קישוריות) נותנות לנו את הקשר הלוגי שבין משפטים, וכך במקום אוסף עובדות, אנו מקבלים "מהלך". הבחירה במילת הקישור המתאימה נותנת את המסר.
הרמב"ן מצביע על המילה "אפס" בדברי המרגלים כנקודת החטא. הדיווח כולו נכון עובדתית ועונה לשאלותיו של משה רבינו. כלום יתכן שמשה ציפה שהמרגלים ידווחו שקר?
אלא שהמרגלים הוסיפו את המילה "אפס כי עז העם". המילה "אפס", עניינה למסמס ולבטל ("כי אפס כסף" - הכסף נגמר ואיננו). בלשון המלבי"ם: "אבל זה שולל כל הטוב שראינו". זוהי מילת קישור במשמעות ויתור, המקבילה למילים: אך, אבל, אומנם.
מילים אלו אינן מילות ניגוד רגילות (כמו: לעומת). הן נושאות מטען של שינוי הציפייה. בראשית המשפט עולה ציפייה מסוימת, ומילת הוויתור מפתיעה ו"שוברת" את הציפייה.
(מכאן אומרים העולם שהמילה "אבל" היא "מתירת איסורים": "אני לא רוצה לספר לשון הרע, אבל...", "זה לא מתאים לדבר על זה בשבת, אבל...", והכי גרוע באסיפת הורים: "הבן שלכם נפלא ויש לו פוטנציאל גבוה, אבל...").
הרב יהודה אייזנברג מראה כי סדר שאלותיו של משה בשליחות היה מכוון באופן של שאלה על הארץ ושאלה על העם היושב בה לסירוגין (וראיתם את הארץ מה היא, ואת העם היושב עליה... ומה הארץ אשר הוא יושב בה... ומה הערים (שבנו העם)... ומה הארץ..."). משה ידע שהארץ טובה, אבל העם היושב עליה עז, וצריך גבורה ואמונה כדי להילחם בו. לכן סידר שהמידע על הקושי יובלע בין המידע הטוב על הארץ, וכך יתקבל על הלב.
אך המרגלים סידרו דבריהם באופן שפירטו בתחילה את מעלות הארץ ("באנו אל הארץ... וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה"), ואז במילת ויתור עברו לדווח על העם: "אפס כי עז העם... והערים... וגם ילידי הענק... עמלק... והכנעני... לא נוכל לעלות אל העם", ובאופן זה ביטלו את כל הרושם שנותר מהדברים הראשוניים, ונשארה רק המסקנה השלילית.
בהמשך הם מגדירים את הארץ לפי העם, כאומרים שאין משמעות לטובת הארץ מפני העם החזק שעליה: "הארץ אשר עברנו לתור בתוכה - ארץ אוכלת יושביה היא".
בעל "הכתב והקבלה" מציע שמילת הקישור "וגם" אינה משמשת כאן במשמעות של הוספה גרידא, אלא במשמעות תנאי בטל, כאילו אמרו: "וגם (אם) זבת חלב ודבש היא וזה פריה, (עם כל זאת,) אפס כי עז העם".
לאחר תפילת משה על העם, עונה לו ה' גם הוא במילת ויתור:
ויאמר ה': סלחתי כדברך. ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ. כי כל האנשים הרואים את כבודי ואת אותותי... אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם וכל מנאצי לא יראוה".
יוצא שה' סולח, אך אינו סולח לאנשים ולדור, אלא רק סולח לעם. עם ישראל יכנס לארץ, אך לא אחד מבני אותו הדור (מלבד יהושע וכלב).
יתכן ויש פה "מידה כנגד מידה". גם ה' סולח עם "ויתור", כמו שהמרגלים מדווחים עם "ויתור".
***
כעצה טובה, נשתמש במילת הוויתור לא כדי לצמצם טוב, אלא כדי לבטל שלילי.
במקום לומר: "היה לי יום טוב, אבל נכשלתי במבחן", נאמר: "נכשלתי במבחן, אבל היה לי יום טוב".
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
