בס"ד.

ילדי הגאולה:

===============

וְטַפְּכֶם--אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם, לָבַז יִהְיֶה:  וְהֵבֵיאתִי אֹתָם--וְיָדְעוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ.  לב וּפִגְרֵיכֶם, אַתֶּם--יִפְּלוּ, בַּמִּדְבָּר הַזֶּה.  לג וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר,

 "וידעו את הארץ" - ללמוד, לעיתים בדרך הקשה  על אופייה ועל דרישותיה של הארץ להיות ראויים לה.

"רועים במדבר" : ילמדו לרעות גם בעולם של מדבר,שכל ההתחלות קשות וודאי הגאולה.

והכל   עדי ארץ נושבת ועדי הגאולה

ילדי המעברות .

=============.

למורשת עולם : ילדי המעברות, הם הם ילדי הגאולה.

 ועוד : אין גאולה נבנית, אלא  בהוויה צנועה היאה למדבר.

 ובעיקר  באורח חיים של הסתפקות במועט.....

 ילד מעברות 

—-------------------.

ילד מעברות  עיניו הופכות ל"פנסים"

כל אימת שהוא אך מריח ,

 את ניחוח הלחם הטרי והחם.

ילד מעברות  עיניו גם תמיד "נטועות" באדמה

למצוא סוף סוף את המטבע הגואל.

 ילד מעברות "שיכון" בעבורו הוא השידרוג

מצריף העץ הרעוע לקוביית הבטון ה"סוגרת"

ילד מעברות נערך לעשות צרכיו בכל מקום ובכל מצב .

והכל בשביל לא לחצות בחושך את הדרך

מהצריף לשירותים הרחק בחוץ

ילד מעברות  מסתפק לעיתים גם כשהוא גדל -

אך בלחם וזיתים או בלחם ובצל

ילד מעברות ידע תמיד להסתפק :

בתה עם הרבה סוכר ובלחם יבש.

או במרגרינה מרוחה עם המון סוכר מעל

. וכן . גם זאת הייתה : "סעודת מלכים".

 ילד מעברות  לא פוחד מגשם.

שמני אז למד לאהוב את מה שיש

ובכלל זה גם את הדלף  בצריף בשמי הזעף.

 אהב ומאד להשתכשך יחף בשלויות החורף.....

ואחר כך גם להתקלח בברז שבחצר

ילד מעברות  למד להסתדר עם כל בגד.

שגם רוב בגדיו היו יד שנייה, שלישית או רביעית.

שלא לומר שגם לעולם לא זכו בגדיו

למגע של מגהץ .

לילד מעברות הבגד האולטימטיבי היה תמיד

הטרנניג הכחול - שחור .

שגם לא ניכרו בו הכתמים

וגם היה מתאים לגוף בחסדי גומיותיו המהודקות .

ובעיקר תמיד נוח היה גם לצרכים

וגם כשק זמין לחפצים…. 

ילד מעברות מתגעגע תמיד למעברה,

והיא הולכת אתו לכל מקום.

משה אהרון