"וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם"

(במדבר טו, לט)

התורה מזהירה ומצוה: "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם". במסכת ברכות (דף יב, עמוד ב) מבארים חז"ל, שלא תתורו אַחֲרֵי עֵינֵיכֶם - "זה הרהור עבירה", וכידוע חז"ל קובעים (מסכת יומא דף כט, עמוד א) ש"הרהורי עבירה קשים מעבירה".

ואנו שואלים, מדוע הרהור על עבירה יותר קשה מהעבירה עצמה?

מבאר לנו הרב עובדיה יוסף זצ"ל (חזון עובדיה - ימים נוראים, הלכות עשרת ימי תשובה, סעיף יא):

"וכתב הרמב"ם: אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהם מעשה כגון: חילול שבת, זנות וגזל ועריות, אלא כשם שצריך לשוב בתשובה מעוונות אלו, כך צריך אדם לחפש בדעות הרעות שיש לו, ולשוב מן הגאווה, הכעס ומן האיבה ומן הקנאה... ואלו העוונות קשים יותר מאותם שיש בהם מעשה... וכתב הרב 'מגדל עוז' שכל אלו העבירות: גאווה, כעס וקנאה וכו', שהם תלויים במחשבת האדם, הם בכלל מה שאמרו (ביומא כט, א): הרהורי עבירה קשים מן העבירה".

רבינו הגדול הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג פ"ח) כתב, שיש בזה ענין נפלא מאוד, כי כשיחטא אדם בפועל בגופו, אמנם ימרה פי ה' מצד חומריותו, ומכל מקום לא המרה אלא רק בבהמיותו, אבל המחשבה היא מסגולות האדם בחלק הכי נכבד שבו, וכשהוא מהרהר בעבירה נמצא שחטא בשכלו, שהוא חלק הנכבד שבו!

בספר "כד הקמח" לרבינו בחיי שכתב גם כן, שבהיות שהמחשבה היא מצד הנפש השכלית שבאדם ושרשה עליון עד מאוד, האדם החוטא במחשבתו ובהרהוריו הרעים כמה גדול עוונו מנשוא, ועל זה אמרו הרהורי עבירה קשים מעבירה.

ומרן החיד"א בספר 'דבש לפי' כתב:

"הרהורי עבירה קשים מעבירה, אפשר מפני שפוגם במחשבה שהיא במקום עליון, והיא חלק הקב"ה, ששלושה שותפין באדם, הקב"ה אביו ואימו, והבשר והגידים והעצמות וכל יתר הדברים הגשמיים מאביו ואימו. והשכל והדעת והראיה מהקב"ה, ואם כן החוטא במחשבה פוגם בחלק שנתן לו ה', לכך הוא קשה יותר מעבירה עצמה שפוגם בגופו שהוא חלק אביו ואמו וכו', אלא שבחסדו יתברך אינו מעניש על המחשבה אלא על המעשה".

מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, מהספר: חזון עובדיה - ימים נוראים