"ואתנה את הלוים נתנים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל לעבד את עבדת בני ישראל באהל מועד ולכפר על בני ישראל ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקדש" (במדבר ח,יט). '"ואתנה" וגו' - ה' פעמים נאמר בני ישראל במקרא זה להודיע חבתן שנכפלו אזכרותיהן במקרא אחד כמנין ה' חומשי תורה. וכך ראיתי בב"ר' (רש"י). '"ואתנה את הלוים" – ה׳ בני ישראל כתוב בפסוק מלמד שהעבודה כנגד תורה שניתנה בחמשה חומשין' (לקח טוב). 'תני רבן שמעון בן אלעזר אומר: כהנים ולוים וישראלים ושיר מעכבין את הקרבן. רבי אבון בשם רבי אלעזר: טעמא דרבי שמעון בן אלעזר (דברי הימים ב כט) "כל הקהל משתחוים" אלו ישראל. "והשיר משורר" אלו הלוים, "וחצצרות מחצצרים" אלו הכהנים, "הכל עד לכלות העולה" הכל מעכבין את הקרבן. רבי תנחומא בשם רבי לעזר שמע לה מן הדא: (במדבר ח) "ואתנה את הלוים נתנים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל" אלו הלוים, "לעבוד את עבדת בני ישראל באהל מועד" אלו הכהנים, "ולכפר על בני ישראל" זה השיר, "ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקדש" אלו ישראל. מניין שהשיר קרוי כפרה? חיננה אבוי דרב ינטח בשם ר' בניה: "ולכפר על בני ישראל" זה השיר. מניין שהשיר מעכב? ר' יעקב בר אחא ר' שמעון בולוטה בשם ר' חנינה: "ולכפר על בני ישראל" זה השיר' (יר' פסחים ד,א). 'תנו רבנן: השיר מעכב את הקרבן, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: אינו מעכב. מ"ט דר' מאיר? דאמר קרא: (במדבר ח, יט) "ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל ולכפר על בני ישראל", מה כפרה מעכבת אף שירה מעכבת. ורבנן: ההוא לאידך דר' אלעזר, דאמר ר"א: מה כפרה ביום אף שירה ביום' (ערכין יא,א). בפס' נרמז על מעלתם של ישראל שיש בנו גילוי כעין חמשה חומשי תורה, ושהעבודה כנגד התורה; כך שנראה שיש בזה גילוי שעבודת המקדש קשורה לגילוי תורה על ידנו, שבפשטות זה שאם לא מקיימים תו"מ אז לא ראוי עבודת הקרבת הקורבנות, כנאמר בנביא: "שמעו דבר ה' קציני סדם האזינו תורת אלקינו עם עמרה. למה לי רב זבחיכם יאמר ה' שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי. כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חצרי" (ישעיהו א,י-יב). אולם נראה שיש בזה גם עומק שהקורבנות כנגד התורה, שהם חלים ע"י התורה שמתקיימת על ידנו, שמעלים את כל מעשינו למעלה גבוהה יותר ובכך משרים שכינה בעולם. לכן מובן שבלימוד תורה נעשה כעין הקרבת הקורבנות, כיון שזהו שורש עבודת המקדש: 'איתיביה רב שימי בר חייא לרב: (מלאכי א, יא) "ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה" אמר ליה: שימי את? דקרו ליה אלהא דאלהא. "בכל מקום מוקטר מוגש לשמי", בכל מקום סלקא דעתך? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי. "ומנחה טהורה" זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה. (תהלים קלד, א) "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" מאי בלילות? א"ר יוחנן: אלו ת"ח העוסקים בתורה בלילה מעלה עליהן הכתוב כאילו עסוקים בעבודה. (דברי הימים ב ב, ג) "לעולם זאת על ישראל" א"ר גידל אמר רב: זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן; ורבי יוחנן אמר: אלו תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם. אמר ריש לקיש: מאי דכתיב (ויקרא ז, לז) "זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם"? כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם. אמר רבא: האי לעולה למנחה עולה ומנחה מיבעי ליה! אלא אמר רבא: כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא חטאת ולא מנחה ולא אשם. אמר רבי יצחק: מאי דכתיב (ויקרא ו, יח) "זאת תורת החטאת" "וזאת תורת האשם"? כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם' (מנחות קי,א). (נראה שגם כשאין מקדש כיון שיש את מיכאל שמקריב, אז בלימוד תורה כראוי נחשב כעין הקרבה ממש ע"י מיכאל שמקריב בשמים, ולימוד תורה מתחבר להקרבתו כעין כמו בעבודה במקדש, וכך נחשב כעין הקרבה ממש). נראה שהשיר נקרא כפרה כיון שמרמז על עשיית התו"מ כראוי על ידנו, ובזה מכפר עלינו, לכן זה נדרש בפס' בסמוך ללימוד שישראל מעכבים בקרבן כיון שיש דגש על גילויים של ישראל (ובפס' רומז לישראל ותורה [שנאמר חמש פעמים ישראל]), וזה בשירה כרמז על התורה שנקראת שירה: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" (דברים לא,יט). שמכפר ע"י שמרמז על לימוד תורה וקיום מצוותיה בישראל. לימוד נוסף נלמד כאן שהשירה ביום וזה מתגלה בדימוי לכפרה, נראה שרומז שכשיש כפרה אז לא באים לצרות וגלות, וכך רמז ליום שהוא גילוי של טוב, שאז ראוי לשיר בגילוי טוב, שקיום התורה בשלמות זה דווקא בא"י ובגילוי טוב שאז מתגלה באדם שמחה שלמה כראוי (שאז מתגלה אוטומטי שירה לה') שהיא מעלה את התו"מ למעלה חשובה, ומביאה לחיבור לתורה כראוי (לכן מתחבר לגילוי הלכה כראוי) ולהשראת שכינה: 'ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה, שנאמר (מלכים ב ג, טו) "ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'". אמר רב יהודה: וכן לדבר הלכה' (שבת ל,ב). שכאשר בנ"י בשמחה וטוב (ושלטון בארץ בשלמות כמו יום שהוא מאיר חזק, שכך מתגלה כנגד שלמות בנ"י) אז מתגלה השראת שכינה ותורה כראוי, וזה קשור לעבודת המקדש שבא להעלות את כל עבודת הקודש שלנו למעלה גבוה, לתיקון עולם והשראת שכינה.