"והקרבתם עולה לריח ניחח לה' פרים בני בקר שנים איל אחד שבעה כבשים בני שנה" (במדבר כח,כז). בחג שבועות מקריבים לעולת החג שני פרים איל אחד ושבעה כבשים. אולי זה מרמז על ששבועות הוא זמן מתן תורה (ראה 'תורת המועדים', מאמר 'חג שבועות כחג התורה', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א שמסביר כיצד זה מסתדר עם הזמנים של מתן תורה) ולכן בקורבנות החג מרמזים על עניינים הקשורים למתן תורה. התורה מחולקת לתושב"ע ולתורה שבכתב, ולכן כנגד זה ישנם שני פרים, כרמז שבחיבור תושב"ע ותורה נעשה ריבוי לתורה, שמתבארים פרטי התורה ומצוותיה ודרשות, ולכן זה בפרים כרמז לפריה – שהתורה פורה ורבה. אולם אין זה שתי תורות שונות אלא הם משלימות זו את זו (אמנם ראה ב'תורת המועדים' מאמר 'היחס שבין תושב"ע לתורה שבכתב', שמרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מביא שיש מחלוקת בחז"ל איך לראות את היחס שבין שתי התורות. אולם בכ"א ודאי שגם לר"ע תושב"ע היא בע"פ ושבכתב היא בכתב, כך שהם כשני גילויים; וכן לת"ק אע"פ שהן שתי תורות יש קשר לימודי ביניהן), ולכן זהו איל אחד (וכן כרמז שהכל בא מה' אחד, שהכל ממנו ולא ח"ו שיש שתי רשויות שלכן התורות שונות ח"ו). איל מרמז על הדברות שבהם נעוצה כל התורה, ולכן יש בו אותיות 'י' א'ל', ש-א'ל מרמז על חזק כח גדול, ו-י' מרמז על הדברות, שזהו רמז שבדברות יש עומק גדול וחזק שכל התורה גנוזה בם ('חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה, דכתיב (שיר השירים ה) "ממולאים בתרשיש", כימא רבא. רשב"ל כד הוה מטי הדין קרייה הוה אמר: יפה למדני חנניה בן אחי רבי יהושע, מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים, כך בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה' [יר' שקלים ו,א]), שיש גילוי לשתי התורות בתוך עשרת הדברות, כך שהיא מרמזת על הקשר ביניהם. על הקורבנות מביא רש"י שהם מרמזים כנגד האבות: '"פרים" - כנגד אברהם, שנא' (בראשית יח) "ואל הבקר רץ אברהם". "אילים" - כנגד אילו של יצחק. "כבשים" - כנגד יעקב (בראשית ל) "והכשבים הפריד יעקב". ביסודו של רבי משה הדרשן ראיתי זאת' (רש"י; במדבר כח,יט). לכן כנגד שתי התורות זה פרים שמרמזים על אברהם, שהוא למד תורה: 'אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר (בראשית כד, א) "ואברהם זקן בא בימים"' (יומא כח,ב) [אמנם גם שאר האבות למדו תורה, אלא שאצל אברהם נאמר ראשון, וגם שהוא לימד את התורה הלאה ליצחק כך שהכל מתחיל מאברהם]. אחדות התורה מרומז באיל שמרמז על יצחק, שהוא עלה לעקידה במצוות אביו, שהלך את תורת אביו (ולא התנגד), שזה מראה על אחדות בתורה. אולי גם שני פרים מרמזים על שני לוחות הברית, ואיל אחד מרמז ששניהם קשורים יחד, ששני הלוחות הם המשך, ואף קשורים זה בזה ('כּיצַד נִתְּנוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת? חֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה, וַחֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה. כְּתִיב "אָנֹכִי ה' אֱלֹקיךָ", וּכְנֶגְדּוֹ "לֹא תִרְצָח", מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁכָּל מִי שֶׁשּׁוֹפֵךְ דָּם מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מְמַעֵט בִּדְמוּת הַמֶּלֶךְ' וכו' [מכילתא מסכתא דבחדש, פרשה ח (שמות כ,יב)]). פר הוא גדול ובעל בשר רב ולכן מרמז על לוח שיש בתוכו כמה דברות (וכן בדברות יש את כלל המצוות ולכן בפר שמרמז על פריה במה שיש בו). איל מרמז באותיותיו (א,י,ל) על שהכל א', שה-י' דברות מאחדים את שני הלוחות, ושיש קשר ביניהם שזהו ל' (שמשמשת אות במקום 'אל') שזה מתקשר לזה (שיש קשר בין הדברות שבשני הלוחות). שני הפרים מרמזים על גילוי אברהם, שלמד תורה כעין משתי כליותיו: ' ... ולא היה אחד בהם שיהלך בדרכי הקדוש ברוך הוא, עד שבא אברהם אבינו והלך בדרכי הקדוש ברוך הוא. שנאמר (בראשית כו) "עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי חוקותי ותורותי". תורה אחת אין כתיב כאן אלא תורות הרבה. מנין לו? אלא מלמד שזימן הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו שתי כליותיו כשני חכמים, והיו מבינות אותו ויועצות אותו ומלמדות אותו חכמה כל הלילה. שנאמר: (תהלים טז) "אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי"' (אבות דר"נ, לג); ששתי כליותיו כעין שני לוחות הברית שמלמדות את התורה. האיל מרמז על יצחק שהוא המשכו של אברהם, וכן היה דומה לאברהם: ' ... ועדיין היו מרננים ואומרים: אם שרה הבת תשעים שנה תלד? אברהם בן מאה שנה יוליד? מיד נהפך קלסתר פנים של יצחק ונדמה לאברהם, פתחו כולם ואמרו (בראשית כה, יט) "אברהם הוליד את יצחק"' (ב"מ פז,א), שנראים דומה זהו כעין שהדברות קשורות אלו לאלו, שבדברה בלוח זה מתגלה כנגדה דברה בלוח זה. אולי גם שני פרים כנגד שבנ"י אמרו "נעשה ונשמע" (שמות כד,ז), שלפר יש כח רב שלכן משתמשים בשור לעבודות קשות, ולכן זה מרמז על בנ"י שקיבלו על עצמם לעבוד את ה' בכל מה שידרש (שלכן הקדימו נעשה לנשמע, שיעשו תמיד בכל מצב). הקבלה הזו נובעת ממהותנו כבנ"י שיש בנו נשמה מיוחדת הדבוקה בקב"ה, לכן זה מתגלה באיל אחד, כרמז לנשמתנו המיוחדת הרוצה בקשר לה' ומאוחדת אליו יתברך (שהנשמה דבוקה בקב"ה), שזהו איל אותיות 'א'לי' (שמקשר בין ה' אלי – הא'ל שלי). אברהם שמר על כל התורה לפני שנתנה: 'מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא נתנה, שנאמר "עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצוותי חקותי ותורותי" (משנה קידושין ד,יד). לכן פר שמרמז על אברהם מרמז על "נעשה ונשמע", כמו שהוא עשה לפני שנשמע מה' בסיני (אמנם כל האבות קיימו את התורה אלא שהוא הראשון שעשה). על האמירה הזו נאמר שזהו כדברי המלאכים: 'אמר רבי אלעזר: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, יצתה בת קול ואמרה להן: מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו, דכתיב (תהלים קג, כ) "ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו", ברישא עושי והדר לשמוע' (שבת פח,א). לכן זה נרמז ביצחק שהועלה כקרבן, כעין שבמיתה הופך להיות מלאך. (גם בסיני נקרא עלינו "בני בכורי ישראל" [שבת פט,ב], שזה כרמז שבעקידה נאמר לאברהם לקחת את יצחק בהדגשת מעלתו "את בנך את יחידך אשר אהבת"). שבעה כבשים כרמז שבתורה אנו מתקנים את כל המציאות שבעולם שנברא בשבוע הבריאה, וזה בכבשים כרמז שאנו כביכול כובשים את העולם לה'; וכבש מרמז על יעקב שפעל לתיקון העולם כמו שהתגלה בעבודתו אצל לבן (שכל מעשיו היו ביושר כרצון ה').