כבשה העומדת בין שבעים זאבים
"וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקיהֶם" - פסוק זה נאמר בתחילת דרכו של העם היהודי, זוהי הבטחה אלוקית שלמרות כל הצרות והרדיפות - עם ישראל איננו בר כליה והוא יתקיים לעד.
התלמוד מספר על דו-שיח בין הקיסר אדריאנוס לרבי יהושע
בן לוי, שעסק בסוד הישרדותו של עם ישראל.
אדריאנוס הקיסר ביקש להביע את הערכתו ליהודים, עם קטן
ופיקח שהצליח לשרוד במשך מאות שנים בסביבה עולמית עויינת, והוא עשה זאת באמצעות
משל: "גדולה הכבשה העומדת בין שבעים זאבים!"
שבעים הזאבים הם רמז לשבעים אומות העולם, שביקשו לטרוף
את עם ישראל הקטן הנמשל לכבשה. בהבנתו אדריאנוס משבח את הכבשה/עם ישראל - "גדולה
הכבשה".
אבל רבי יהושע בן לוי לא קיבל את המחמאה, וטען בפני הקיסר:
"גדול הוא הרועה, שמצילה ושומרה". זו לא הכבשה הפיקחת, זה הרועה
ששומר עליה! זו לא הגאונות היהודית אלא השמירה האלוקית, בורא העולם ששומר על עם
ישראל בכל מקום בו הם יהיו!
הפלא של קיום העם היהודי בכל אלפי שנות קיומו גם לנוכח
תנאים בלתי אפשריים ואויבים אכזריים שמכריזים על כוונתם להשמידו, הם ההוכחה הגדולה
ביותר לקיומה של ברית נצחית בין הקב"ה לעם היהודי שתתקיים עולמית ולא תופר.
עמנו עם נצח הוא! עם ישראל מוכרח להיות נצחי לא מחמת
עצמו, אלא משום שתפקידו - לגלות את שם ה' בעולם.
הרב דב בערל ווין