"הערכך" - והגנאי.
נכתב על ידי משה אהרון, 29/5/2024
בס"ד.
"הערכך" - והגנאי .
--------------------------------
"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אִישׁ, כִּי יַפְלִא נֶדֶר--בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת, לַיהוָה. ג וְהָיָה עֶרְכְּךָ, ......".
הדברים :
-----------------
לא טוב היות האדם כמפליא בפלאות .
וודאי לא בנדרים. וודאי וודאי לא בנדרים על "נפשות אדם"
ועוד לה'.
שהקב"ה ברא אדם לחיים ולא ל"מסחר" של בני אדם אחרים .
והנה, אין לך חוצפה גדולה מזו שקם האדם ומתיימר לנדור בנפש אדם אחר [ואפילו בנפשו הוא]ועוד בבחינת היומרה : "נפשות לה'".
כאילו יכול האדם להחליף לרגע את ה"בעלים" על כל נפש האדם - הוא הוא יוצרם הקב"ה.
לפיכך, אמר הקב"ה למשה בהר סיני :
הואיל והם עדיין "שטופים" בגחמת קורבן אדם לאלוהים . - כגויים שבסביבותם. בו נקל עליהם מעט ואזיי
הותר למצער עניין חליפי של : "נדר נפשות לה'."
אך לעולם גם עניין זה, של נדר נפשות לה' ,יהא בבחינת גנאי לאותו האדם שהקב"ה מבקש להיבדל ממנו .
ובמה ? - בהדגשת "ערך" מול ערך
בכך שהוא מדביק לו תו גנאי של "ערכך".[כאדם המתיימר להעריך אדם אחר, שאין לו לכתחילה כל תמורה "כספית"].
לכן הדגש המופגן חזור ושנו :
"ערכך" : אתה האדם הנודר .
ערך שהוא לעולם אינו שווה לערך שמעריך הקב"ה את האדם. - שהוא כאמור הכל ובבחינת - נזר הבריאה
שבכל הפרשייה הזו לא השתמשה התורה במילה "ערך" כיסוד אובייקטיבי ,אלא תמיד בביטוי : "ערכך" . [להדגיש המימד הסובייקטיבי]
הערך שהאדם הנודר כביכול מעריך .
והביטוי החוזר ונשנה של "הערכך" : הוא כאמור תו לגנאי לאותו האיש,שבעיני עצמו ואולי גם בעיני אחרים, הוא בבחינת : "מפליא". ןעוד ל"הקדיש" לה'.....
משה אהרון
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
