"וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקיךָ" - פירש רש"י: "כאן הזהיר על אונאת דברים, שלא יקניט איש את חברו".

התורה מזהירה אותנו לא לצער את הזולת אפילו בדיבורים בלבד. הגמרא אף אומרת שהאיסור לצער את הזולת חמור יותר מאונאת ממון (בבא מציעא נח, ב): "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: גדול אונאת דברים מאונאת ממון".

עד כמה חמור לצער את הזולת ולהלבין פני חבירו, ניתן לראות בדברי חז"ל הבאים (בבא מציעא נח, ב): "אמר רבי חנינא: כל היורדים לגיהנום עולים. חוץ משלשה שיורדין ואין עולין, ואלו הן: הבא על אשת איש, והמלבין פני חבירו ברבים, והמכנה שם רע לחבירו".

חז"ל הקדושים הסבירו שכלי הזמר "נֵבֶל" קרוי כך מפני שהוא מלבין את פניהם של מיני הזמר האחרים בנעימות ערבת קולו (תלמוד ירושלמי, סוכה): "אמר רבי חייה בר אבא: למה נקרא שמו נֵבֶל? שהוא מלבין כמה מיני זמר".

("ותן חלקנו")