הר הגבול

הצעת ה' את התורה לאומות נדחתה. אלו מעשו שאלו מה מכילה התורה ונאמר להם "לא תרצח", אל תהרוג. זה היה אתגר מכריע עבורם שכן עשו היה איש יודע ציד, עשו ידע לצוד. הברכה שלו הייתה "על חרבך תחיה", לחיות על החרב! למעשה, עשו נקרא איש שדה, איש השדה, שהם ראשי תיבות של שופך דם האדם (רבינו אפרים, בראשית כה:כז). אלו מישמעאל סרבו בגלל "לא תנאף" (שמות כ:יג). מדוע כשהציעו ליהודים את התורה, לא ניתן להם מה שמאתגר אותם?

ה"אבני נזר" (שם משמואל, שבועות, תרפ"ג) מסביר מדוע המצווה הראשונה שנצטוו על היהודים בהר סיני הייתה מצוות הגבלה, הצבת גבולות סביב ההר (שבת פז.). זה היה כדי שלא יהיו לאומות העולם טענה שזה שהם לא רצו בתורה בגלל שנאמרו להם המצוות שנוגדות לטבעם. הם יכלו לטעון שאם ה' היה נותן ליהודים מצווה המנוגדת לטבעם, אולי גם היהודים לא היו מקבלים את התורה. לכן מצוות הגבלה הייתה המצווה הראשונה כי זה ההפך מהטבע של היהודים. זה בגלל שכל מה שהם מייחלים לו זה קרבה להשם, ועכשיו, הם נצטוו לשמור מרחק.

רש"י (שמות יט:ט) מצטט את הביטוי רצוננו לראות את מלכנו, רצוננו הוא לראות את מלכנו. זו הסיבה שנקבעו גבולות – "והגבלת את העם סביב" (שמות יט:יב)- כדי שלא נעלה אל ההר או נוגע בקצה שלו, מכיוון שיש לנו משיכה מגנטית לעבר ה'. ואנחנו יודעים "כי לא יראני האדם וחי" (שמות לג:כ), אי אפשר לראות את ה' ולחיות.

זה דומה למי שמציב מגנט קרוב למתכת. הוא מושך את עצמו לעבר המתכת. באופן דומה, אם ה' יגלה את עצמו אלינו, הנשמה שלנו תעזוב אותנו בגלל המשיכה ה"מגנטית". לכן אין זה מפתיע שהמילה הבאה היא לאמר (והגבלת את העם סביב לאמר) — ראשי תיבות של רצוננו לראות את מלכנו.