'דבר אחר: "הוי מתאבק בעפר רגליהם" - זה רבי אליעזר. "ושותה בצמא את דבריהם” - זה רבי עקיבא. מה היה תחילתו של רבי עקיבא? אמרו: בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר. אמר: מי חקק אבן זו? אמרו לו: המים שתדיר נופלים עליה בכל יום. אמרו לו: עקיבא, אי אתה קורא "אבנים שחקו מים"? מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו: מה רך פסל את הקשה, דברי תורה שקשה כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם. מיד חזר ללמוד תורה. הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות. אמר לו: רבי למדני תורה. אחז רבי עקיבא בראש הלוח, ובנו בראש הלוח. כתב לו אלף בית ולמדה. אלף תיו ולמדה, תורת כהנים ולמדה. היה לומד והולך עד שלמד כל התורה כולה. הלך וישב לפני רבי אליעזר ולפני ר' יהושע. אמר להם: רבותי, פתחו לי טעם משנה. כיון שאמר לו הלכה אחת, הלך וישב לו בינו לבין עצמו. אמר: אלף זו למה נכתבה? בית זו למה נכתבה? דבר זה למה נאמר? חזר ושאלן והעמידן בדברים. … אמר לו רבי טרפון: עקיבא, עליך הכתוב אומר (איוב כח) "מבכי נהרות חבש ותעלומה יוציא אור", דברים המסותרים מבני אדם הוציאם רבי עקיבא לאורה' (אבות דר"נ, ו). הסיפור על תחילתו של ר"ע משלים לסיפור שמובא בגמ' (נדרים נ,א; כתובות סב,ב-סג,א) שהחל קודם לכן עם בתו של כלבא שבוע. אולי מעבר לפשט של הסיפור יש כאן רמזים על דרכו של ר"ע, גילויו בעולם. מובא על ר"ע: 'משמת רבי עקיבא בטל כבוד התורה' (משנה; סוטה ט,טו), 'בטל כבוד תורה - שהיה נותן לבו לדרוש כל קוץ וקוץ של כל אות, וכ"ש תיבות יתירות ואותיות. יתירות, כגון: בת ובת אני דורש (סנהדרין דף נא:). וזהו כבוד תורה גדול, שאין בה דבר לבטלה' (רש"י; סוטה מט,א). 'משמת ר"ע בטלו זרועי תורה ונסתתמו מעיינות החכמה' (סוטה מט,ב), 'זרועי תורה - עומק סברא ולסמוך טעמי תורה שבעל פה על מדרשי המקראות ואותיות היתרים ולשונות המשתנים במקרא' (רש"י). 'אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות. אמר לפניו: רבש"ע, מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות' (מנחות כט,ב). בר"ע היתה מעלה המיוחדת חיבור של ההלכות (שבתושב"ע) לתורה, שלמד על כל קוץ בתורה הרמות של הלכות. אולי הוא נמשך אחרי זה ע"י שלמד שמשמים רומזים לו שיכול ללמוד כך (מצד גילוי נשמתו וחכמתו), שזו היתה ההתחלה שלו בלימוד (שכנראה החל ללמוד קודם אבל התייאש, ולכן קודם נאמר 'לא שנה כלום', ואח"כ נאמר 'חזר ללמוד תורה', שלכאורה זה סותר שהרי נאמר שחזר ללמוד כך שכן למד קודם? אלא שחזר ללמוד תורה כמו שמפורש שהלך ללמוד אצל מלמדי תינוקות, שכנראה למד קודם את האותיות כדי ללמוד תורה אבל התייאש מהקושי, ובעקבות המקרה חזר ללמוד, אבל כמו שנאמר קודם לא שנה כלום, שבמה שהחל קודם נתקע בהתחלה ולכן לא הגיע ללימוד משנה, כמו שמסופר שאח"כ הלך ללמוד אצל ר"א ור"י, ולכן זהו 'ולא שנה כלום', שלשלב המשניות לא הגיע ולא למד מהעולם), והנה מה שנוצר ממים שמטפטפים זה סדקים באבן הגדולה, שזהו כעין דומה קצת לכתרים שיש באותיות; ומזה יצא ללמוד תורה, וכך גילה גם במהלך לימודו. לכן מודגש בסיפור שאחר שלמד משניות מר"א ור"י היה יושב בעצמו ודן באותיות, כעין רמז שהיה מביא את ההלכות שלמד ומגלה אותן באותיות התורה (שהרי בזמנו היה אסור לרשום תושב”ע, כך שמה שנאמר 'למה נכתבה' זהו הכתב שבתורה). לכן דרש עליו ר"ט לשון נהרות, כרמז שהכח של המים נמצא בו להוציא סודות לאור; וזה בלשון נהרות שזורם בהם מים, כעין הנאמר עליו שמשמת 'ונסתתמו מעיינות החכמה' שהיה מוציא מים בחייו. אולי אפשר כרמז שמה שאמרו לו את הפס' "אבנים שחקו מים", ומזה יצא ללמוד תורה, זה מלמד על גילוי התורה שיוצאת ממנו, שהיה דורש על כל קוץ, ולכן זה מרמז על הסיפור שמביאים חז"ל שמשה ראה שה' מתעכב בגלל כתיבת הכתרים, ולבקשתו ה' הראה לו את ר"ע … אולי זה רמז "אבנים", שכאשר משה עלה לקבל את התורה, שאותה הוריד בשתי הלוחות, אז ה' הראה לו את ר"ע שיסודו זהו ב"שחקו מים", שמזה יצא ללמוד כדרכו המיוחדת. בגמ' מסופר על תחילת דרכו של ר"ע, שאחרי שהתחתן ישן בתבן, וליקט את התבן משערות אשתו ואמר לה שאם יתעשר יקנה לה תכשיט 'ירושלים של זהב' (נדרים נ,א). אולי יש בזה רמז על ר"ע שתורתו העמידה את התורה בעולם, בשעתו ולדורות (יבמות סב,ב. סנהדרין פו,א), והוא הראה דרך למסירות נפש על התורה (ברכות סא,ב), וכן התנגדות למלכות רומי (היה נושא כליו של בר כוכבא [רמב”ם הל' מלכים ומלחמות יא,ג]), דבר זה ביסס בבנ"י את התורה של ר"ע שהדריכה ונתנה כח לעמוד בגלות הארוכה, ומשפיעה עד הגאולה השלמה, שאז נאמר "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום" (עובדיה א,יח). שזהו כוחו של ר"ע כמו שהתגלה בתחילה שהיה לו בביתו רק תבן, כרמז ל"ובית עשו לקש"; כמו"כ גם בתחילת לימודו עד שהתעשר היה משתמש בעץ לאור (אבות דר"נ שם), שזה רומז כשריפת בית עשו. ואכן כשהתעשר קנה לאשתו את התכשיט 'ירושלים של זהב' (שבת נט,א-ב), שכך גם לעתיד כשיתגלה בעולם שלמות תורתו של ר"ע, תורת גאולה, ויכלה בית עשו, אז תהיה ירושלים בשלמות (כעין זהב שהוא יקר וחשוב בשל שלמות יופיו).