'כנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ובכולן נמצא שלם, כנגדן עשה הקדוש ברוך הוא עשרה נסים לבניו במצרים, כנגדן הביא עשר מכות, כנגדן נעשו לישראל עשרה נסים על הים, כנגדן הביא עשר מכות על המצריים בים' (אבות דר"נ, לג). ה' עשה עשרה ניסים בים סוף כנגד עשרת הניסיונות של אברהם. במכילתא נאמר שנבקע הים בזכות אברהם: 'רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: בִּזְכוּת אַבְרָהָם אֲבִיהֶם אֲנִי קוֹרֵעַ לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תְּהִלִּים קה,מב) "כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ". וּכְתִיב: (תְּהִלִּים קה,מג) "וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן, בְּרִנָּה אֶת בְּחִירָיו"' (מכילתא "ויהי", ג [שמות יד,כב]). בפשטות נאמר שנבקע בזכות אברהם, אולם בעומק כיון שנבקע בשל זכותו אז זהו קשור לניסיונותיו, שעמד בהם וזה מביא לזכות (רק שבאבות דר”נ זה אמירה כללית, ובמכילתא מביאים ראיה מפס'). בנוסף נאמר: 'רַבִּי בַּנָּאָה אוֹמֵר: בִּזְכוּת מִצְוָה שֶׁעָשָׂה אֲבִיהֶם אַבְרָהָם אֲנִי אֶקְרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בְּרֵאשִׁית כב,ג) "וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה", וּכְתִיב: "וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם"' (שם), שכאן מביא ראיה ממעשה העקידה עצמו, שמחבר זאת בפס' לניסיונות ממש; וכן בדומה מובא: 'שְׁמַעְיָה אוֹמֵר: כְּדַי הִיא הָאֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִין בִּי אַבְרָהָם אֲבִיהֶם, שֶׁאֶקְרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בְּרֵאשִׁית טו,ו) "וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה"' (שם), שגם זה נאמר די בהקשר לניסיונות אברהם – ניסיון ברית בין הבתרים (אמנם זה נאמר קודם לברית עצמה אבל באותה פרשיה וכחלק מאותו אירוע שנמשך אח”כ לברית בין הבתרים. אמנם אפשר ששמעיה בא לומר שהזכות היא מעצם אמונתו של אברהם, ללא קשר לניסיונות ולכן לא הביא מהניסיון עצמו. וכן אפשר שההבדל ביניהם הוא האם הזכות זה מהאמונה – מהמחשבה, או דווקא ממעשה מצווה שיש בה מעשה בפועל). נראה שכיון שיש במכילתא שתי דרשות דומות (שמקשרות לניסיונות), אולי זה בא לומר שע"פ שמעיה כנגד כל אחד מהעשרה ניסיונות נעשה נס, זה כנגד זה – שיש בכל ניסיון דימוי לנס אחד בים שכנגדו; ואילו לפי ר"ב כל ניסיון היה עליה בדרגת החומרה, ולכן במעשה העקידה היה כגילוי שקשור לכל העשרה, על גבי כולם, ולכן בזכות העקידה שהיא מגלה קשר לעשרה ניסיונות (שתחתיה) היא מביאה עשרה ניסים – ולכן בעשרה ניסים יש דימוי כנגד דבר שהתגלה בעקידה, כמו שמביא שכנגד בקיעת העצים נבקע הים. (אולי רמז בשמותם – שמעיה מלשון שמיעה, שאברהם שמע לה' בכל ניסיון; ורב בנאה לשון בניין שכל ניסיון אעלה עוד שלב בבניית כח אברהם בניסיונות, עד שהגיע לשיא השלמות בעקידה). (יש כמה דעות מהם העשרה ניסים בים: מכילתא שם, ד [שמות יד,טז] ותנחומא "בשלח" סימן י [שניהם אותו דבר]; אבות דר"נ [שם]; רמב"ם וברטנורא [שניהם אותו דבר]) בברטנורא מובא שהעשרה ניסים הם: 'ועשרה על הים - אחד, "ויבקעו המים”. שני, שנעשה הים כמין אוהל ונכנסו ישראל לתוכו, דכתיב [חבקוק ג'] "נקבת במטיו ראש פרזיו”. שלישי, שנעשה קרקעית הים יבש בלא חומר וטיט, דכתיב (שמות יד) "ובני ישראל הלכו ביבשה”. רביעי, שקרקעית הים שדרכו בו המצריים שהיו רודפים אחרי ישראל נתלחלח ונעשה חומר וטיט, דכתיב (חבקוק ג) "חומר מים רבים”. חמישי, שהמים הנקפאים בקרקע הים לא היו חתיכה אחת אלא חתיכות קטנות, כעין לבינים ואבני הבנין מסודרים זה אצל זה, כדכתיב (תהלים עד) "אתה פוררת בעזך ים”, שנעשה כעין פירורים. שישי, שנתקשו המים הנקפאים ונעשו קשים כסלעים, כדכתיב (שם) "שברת ראשי תנינים על המים”, והמצריים נקראו תנינים. שביעי, שנגזר הים לשנים עשר גזרים כדי שיעברו כל שבט ושבט בדרך אחד לבדו, והיינו דכתיב (שם קלו) "לגוזר ים סוף לגזרים”. שמיני, שקפאו המים כספיר ושוהם וזכוכית, כדי שיראו השבטים אלו את אלו, שעמוד האש היה מאיר להם, וזהו שנאמר (שם יח) "חשכת מים עבי שחקים”, כלומר קבוץ המים היה כעבי שחקים כעצם השמים לטוהר. תשיעי, שהיו יוצאים ממנו מים מתוקים שהיו שותים אותם, וזהו שנאמר "נוזלים”. עשירי, שלאחר ששתו מהם מה שרצו, הנותרים מהם היו נקפאים ונעשים ערימות, דכתיב (שמות טו) "נערמו מים נצבו כמו נד נוזלים"' (ברטנורא; אבות ה,ד). הנס הראשון שנבקע הים, כבר הביא ר"ב שזה כנגד "ויבקע עצי עלה" (בראשית כב,ג) [אולי רמז שהים נבקע וזז לצדדים מסביבם, שנע ממקומו, שזהו “ויבקע”, ואז "עצי” בגימטריה (170) 'ים נע', ועלה מסביבם שזהו אותיות “עלה”]. הנס השני, שהים נעשה לכעין אהל ונכנסו לתוכו, זה דומה קצת ל"ויבן שם אברהם את המזבח ויערך את העצים ויעקד את יצחק בנו וישם אתו על המזבח ממעל לעצים" (ט), שהמזבח נבנה היטב ועליו יצחק כראוי, שכך הים נעשה בנוי כעין אהל בנוי היטב וזה קשור לאדם – לבנ"י כעין שקשור ליצחק. הנס השלישי, שיבש הקרקע וכך הלכו בתוכו, כנגד "ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלקים" (ג). הנס הרביעי שהקרקעית נעשתה לחומר וטיט אצל המצרים, זה כנגד "ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור" (ה), שהם לא ילכו איתם, כעין שהמצרים לא יכלו להגיע לישראל, ונאמר שישארו עם החמור שכך רמז שכנגדו הקרקע נעשית לחומר (אותיות חמור) שלכן נשארים שם. הנס החמישי שהמים נעשו לחתיכות כעין לבנים ואבני בניין, זה כנגד "ויבן שם אברהם את המזבח" (ט), שבנה את המזבח בניין מאבנים. הנס השישי שהמים קפאו כסלע וזה יכול לפצוע (ויפצע את המצרים), זה כנגד "ויקח בידו את האש ואת המאכלת" (ו), שהמאכלת (הסכין) היא חזקה ופוצעת. הנס השביעי שהים נחלק ל-12 דרכים – כנגד כל שבט, זה כנגד "ויקח את המאכלת לשחט את בנו" (י), שאחרי השחיטה חותכים לאברים, ולכן זה מתגלה כגילוי של כמה ממנו, כעין שיצא מזרעו 12 השבטים (ואף הוא עצמו היה ראוי שיצאו ממנו12 השבטים [ב"ר סג,ו]). הנס השמיני שקפאו המים כספיר וכו' ובנ"י ראו אלו את אלו, כנגד "ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחק" (ד), שהיה כאן עניין של ראיה. הנס התשיעי שנעשה להם מים מתוקים לשתיה, זה כנגד "ויחבש את חמרו" (ג), ששם את הציוד על החמור, שזה כולל מים לשתיה בדרך. הנס העשירי שמה שנותר ממה שהיה להם לשתיה קפא, זה כנגד "ויאמר אברהם אלקים יראה לו השה לעלה בני" (ח), וכן "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעלה תחת בנו" (יג), שהוחלף והשתנה מ-שה ליצחק, ומיצחק לאיל, כך השתנה ממים (שהם עצמם השתנו ממים מלוחים למים מתוקים) לקרח (ויש קשר בקרבן ומים לשתיה, כיון שהיו משקים את הקרבן מים [משנה תמיד ג,ד (וזה נאמר במפורש על עולה, כמו שכאן זה לעולה)] כדי שיוכלו לפשוט את עורו כראוי).