שביעי של פסח.

-------------------------------

 ברשימה קודמת [כוס וחצי של ימות המשיח] עשינו הקבלה בין מעשה הבריאה בכלל למעשה הגאולה. ניסינו לטעון כי ששת לשונות הגאולה  הם משל לששת ימי מעשה הבריאה.

 והנה מזה לכאורה נובע ששביעי של פסח מקביל ליום השבת . ומשלים אותו  [על ציר ה"אין סוף"]

 והנה המושג או האושייה : "יום השבת" מובנו לכאורה בשניים :

האחד המקובל ושגור בפינו יום השביתה ממעשה.

 והשני המיוחד למעשה או אפילו לשיא הגאולה, הוא יום שבו שבה נשמתו של העולם לתיקונה

 להיותה ראויה להתחבר שוב עם יוצרה. והכל קודם לכל  בספירה הנכונה והראוייה , במיגור הרוע  : בקריעה של ים הסוף לילך בו בבטחה על היבשה  ועם חומות הגנה ערכיים של "מים" .......

 הנה כי כן שביעי של פסח מסמל  את יום המעשה הסופי והמשלים של הגאולה  כאמור .

 ביום הזה אמור הקב"ה ל"רדת"  כ"איש מלחמה" לעשות סדר בעולמו להיותו מחובר בחיבור של "וינפש"  והפעם עם נפש כל אדם , באשר הוא אדם 

 וכך צריך להתייחס למועד מיוחד זה :

 ליום המסוגל לגאולה השלמה  של קירוב הרוע אל קיצו וסופו  - בקריעת ים סוף  ,[ סוף-בחולם עליון].

 ושל השבת החיבור ההרמוני בין כל המכלולים ובראשם בין אלוהים ואדם.

 שביעי של פסח מצרים, שונה משביעי של פסח של היום,

 בכך  שאז עם העבדים עדיין לא קיבל תורה והיה לו לילך אך לאורו הערכי - חזוני של אותו השביעי המרצד מול עיניהם ,כהבטחה גם לעתיד הערכי, לילך במדבר ארבעים שנה לקבל התורה  ולנסות לחיות לאורה.......

משה אהרון