צרעת הבית לא היה ולא עתיד להיות
'דתניא: בית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות; ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר' (סנהדרין עא,א). צרעת הבית נאמרה רק בשביל הלימוד שבעניין, כדי שנלמד מזה ליישר את דרכנו. אלא שאם כך אז כיצד יסתדר שמובא במדרש שצרעת הבית היא הראשונה בסדר של הצרעות: '"אדם כי יהיה בעור בשרו" (ויקרא יג ב). קשה לפני הקדוש ברוך הוא לפשוט ידו באדם הזה. ומה הוא עושה? מתרה בו תחלה ואחר כן מלקה אותו, שנאמר: "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" (ויק' יד לד). בתחילה מלקה ביתו. חזר בו, מוטב. ואם לאו, מלקה בגדיו, שנאמר: "והבגד כי יהיה בו נגע צרעת" (שם יג מז). חזר בו, מוטב. ואם לאו, באים בגופו, שנאמר: "אדם כי יהיה בעור בשרו"' (תנחומא "תזריע" סימן י), וממילא אם אין צרעת הבית אז גם לא שאר הדברים, והרי כולם מודים שצרעת הבגד והגוף היו בישראל? בפשטות זה לא קשה, כיון שהדעה שלא היה ולא יהיה היא של ראבר"ש ('כמאן? כר' אלעזר בר' שמעון' וכו' [סנהדרין שם]), כך שאפשר שמה שהתנחומא אומר זה לא לשיטת ראבר"ש, אלא לדעה שכן היה, כמו שמובא בגמ': 'תניא: אמר רבי אליעזר בר' צדוק: מקום היה בתחום עזה והיו קורין אותו חורבתא סגירתא. אמר רבי שמעון איש כפר עכו: פעם אחת הלכתי לגליל וראיתי מקום שמציינין אותו, ואמרו אבנים מנוגעות פינו לשם' (שם). אלא שקשה לתרץ כך, כיון שמשמע שגם לאחרים זה היה דבר נדיר מאוד, שלכן מעידים שהיה, סימן שככלל זה היה נדיר ביותר, והרי צרעת לא היתה דבר כ"ך נדיר? אלא נראה שכוונת המדרש שכך ה' פועל בעולם, ולכן גם אם בפועל לא הביא צרעת הבית מעולם (או שזה היה נדיר מאוד), בכ"ז קודם שמכה את האדם ה' מכה את ביתו, בדבר כל שהוא. או שאפילו לא צריך שיוכה קודם בביתו, אלא זה לימוד עקרוני, שכך היה ראוי שיעשה, אלא שבפועל ה' לעולם לא מביא צרעת הבית; שזהו חלק מ'דרוש וקבל שכר' שאתה למד מזה על דרך פעולת ה' בעולם. מדוע ה' עשה כך שלא תהיה צרעת הבית לעולם (שעשה את ההלכה בצורה כזו שלא יכול להיות שיהיה כך ['שיראה כשתי גריסין על שתי אבנים בשתי כתלים בקרן זוית ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס'])? אולי זה משום שצרעת הבית מתגלה בהקשר לאי חסד: 'הה"ד (איוב כ, כח): "יִגֶל יְבוּל בֵּיתוֹ נִגָּרוֹת בְּיוֹם אַפּוֹ". יהו גוררין ומוציאין, אימתי? ביום שיגרה הקדוש ברוך הוא אפו באותו האיש. הא כיצד? אדם אומר לחבירו: השאילני קב חטים, ואמר לו: אין לי. קב שעורים, אין לי. קב תמרים, אין לי. אשה אומרת לחברתה: השאילני נפה. היא אומרת: אין לי. השאילני כברה, ואומרת: אין לי. מה הקב"ה עושה? מגרה נגעים בתוך ביתו, ומתוך שהוא מוציא את כליו הבריות רואות ואומרות: לא היה אומר אין לי כלום? ראו כמה חטים יש כאן, כמה שעורים, כמה תמרים יש כאן. לווט ביתא באילן לווטיא. רבי יצחק ברבי אליעזר מייתי לה מן הדין קרא: (ויקרא יד, לז): "שְׁקַעֲרוּרֹת" שקע ביתא באלין לווטיא' (ויק"ר יז,ב). הרי שהחטא העיקרי עליו באה צרעת הבית זה אי חסד קשה – צרות עין גדולה. (אמנם נאמר שצרעת באה על לשוה"ר [ערכין טו,ב] ועל עוד חטאים [שם טז,א], אולם כנראה שזהו הבסיס לדונו בצרעת, וזה מתגלה בפועל בבית ע"י שמתווסף לזה אי חסד קשה; אמנם בפשטות אפשר שזה דוגמה לחטא אבל יש גם סיבות אחרות לצרעת הבית, וכך משמע בפשטות שמובא בערכין [שם]: 'א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן: על שבעה דברים נגעים באין: על לשון הרע, ועל שפיכות דמים, ועל שבועת שוא, ועל גילוי עריות, ועל גסות הרוח, ועל הגזל, ועל צרות העין', כך שצרות עין היא אחת מתוך שבעה חטאים שעליהם באה צרעת [ובויק”ר יז,ג מובאים עשרה]). בבנ"י יש גילוי של שלוש מידות: 'שלשה סימנים יש באומה זו: הרחמנים, והביישנין וגומלי חסדים' וכו' (יבמות עט,א), לכן להגיע לצרות עין כ"ך גדולה עד כדי כך שמגיע לבזותו שיראו כמה הוא צר עין ולא עושה חסד זה לא קיים בבנ"י, כי בכל אחד מבנ"י יש גילוי של חסד. בפרט שצרעת הבית זה דווקא בא"י ("ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם" [ויקרא יד,לד]), ולכן בצרעת הבית שמפרק את ביתו, יש כעין רמז שהוא לא ראוי להיות בא"י שהובטחה לאבות, שלזה אדם מישראל לא מגיע – למצב שאין בו כלל גילוי חסד עד שלא נראה כאחד מישראל, כאחד מצאצאי האבות, שלכן לא ראוי שיתקיים בו הבטחת ה' לאבות שזרעם ירש את א"י; שרמה כזו של ביטול חסד לא קיים לעולם באדם מישראל. אולי אפשר שמצד הדין היה ראוי שתהיה צרעת הבית, אולם כיון שבצרעת הבית נעשה פגיעה בביתו של אדם, שזה כעין ביטול מצוות ישוב א"י, שהיא מצווה חשובה מאוד; לכן ה' לא מעניש בצרעת הבית כדי שלא לפגום בגילוי מצווה (כעין דומה קצת לחתן וברגלים: 'חתן שנראה בו נגע, נותנין לו שבעת ימי המשתה; לו, ולביתו, ולכסותו. וכן ברגל, נותנין לו כל ימות הרגל' [משנה נגעים ג,ב]). שאמנם האדם חטא כ"ך עד שה' מענישו בצרעת, אולם ה' לא רוצה להענישו, אלא שכך התחייב מצד הדין, אולם כיון שכאן נכנס גם שיקול של פגיעה בגילוי מצוה, אז זה מגן מהדין ומונע מהכאתו בצרעת הבית.