"והקרבתם אשה עלה לה' פרים בני בקר שנים ואיל אחד ושבעה כבשים בני שנה תמימם יהיו לכם. ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר ושני עשרנים לאיל תעשו. עשרון עשרון תעשה לכבש האחד לשבעת הכבשים" וגו' (במדבר כח,יט-כא). '"פרים"- כנגד אברהם, שנא' (בראשית יח) "ואל הבקר רץ אברהם". "אילים" - כנגד אילו של יצחק. "כבשים" - כנגד יעקב (בראשית ל) "והכשבים הפריד יעקב"; ביסודו של רבי משה הדרשן ראיתי זאת' (רש"י). בפסח מקריבים קרבנות עולה שיש בהם גילוי כנגד האבות. מהצד הכללי זהו כנגד שאנחנו בנים לה' בזכות היותנו בני האבות, ולכן אנו מקריבים בגילוי אליהם כרמז ליסוד מעלתנו שלכן בזכותם אנו ראויים לעבוד את ה' בעבודת המקדש ולתקן את העולם. ומהצד הפרטי של החג, יציאת מצרים היתה בזכות זכרון ברית אבות: “וישמע אלקים את נאקתם ויזכר אלקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב" (שמות ב,כד), לכן ראוי להקריב לכבוד החג על צאתנו ממצרים בגילוי שמרמז על האבות כגילוי לשורש הגאולה. (בפרט שה' גאלנו ע"י שזכר את האבות כשהתייחס אלינו, שהיה קשר בין שמים לארץ, וכך כשאנו באים לחבר שמים וארץ בקדושה לה', אנו פועלים בגילוי האבות כנגד הגילוי שאז חיבר שמים וארץ). אולי בפרים זה שנים כרמז שהגילוי פר באברהם זה בביאת המלאכים, שבאו לבשר לאברהם ושרה על הולדת יצחק, ולכן ביאת המלאכים לבשר היא אל שניהם; וכן הכנסת האורחים של אברהם היתה יחד עם שרה (כמו שאמר לה להכין עוגות; ולא הלכה לקראתם ואירחה אותם אלא אברהם עשה זאת, משום צניעות) ולכן זה שנים שבהם התגלה מעלת אברהם ושרה, ולכן כנגדם מביאים שני פרים. המנחה שלהם זה שלושה עשרונים לפר, כרמז שהיו שלושה מלאכים שבאו והתארחו אצלם (אולי זה נרמז בעשרון כרמז לאחד מעשרה ניסיונות שהיו לאברהם, שאחד מהם זה ברית המילה בגיל מבוגר, שאז המלאכים באו אליו כיון שה' הוציא את החמה כדי שלא יבואו אורחים לאברהם בשל מילתו, וכיון שהתעקש אז שלח מלאכים כאורחים: '(בראשית יח, א) "וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום", מאי כחום היום? אמר רבי חמא בר' חנינא: אותו היום יום שלישי של מילה של אברהם היה, ובא הקב"ה לשאול באברהם. הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה כדי שלא יטריח אותו צדיק באורחים' וכו' [ב"מ פו,ב]), או שלושה כנגד שזה היה ביום השלישי למילתו (שאז הכי כואב ובכ”ז חיפש ואירח, שזהו מעלת גודל החסד של אברהם). איל אחד כנגד יצחק, כנגד מעשה העקידה; והמנחה שני עשרונים כרמז שבעקידה היה ניסיון גם לאברהם וגם ליצחק, ולכן זה שנים (ורמז בעשרון כרמז לאחד מעשרה, שזה היה הניסיון העשירי של אברהם, אחד מעשר). שבעה כבשים כנגד יעקב, שזה התגלה בעדרים שהפריד (ושם אותם מקדימה כדי שיראו אותם וילדו כמותם) בשביל שילדו בשבילו כהסכם עם לבן; לכן נרמז בשבעה כרמז לעולם (שנברא בשבוע בריאה) כרמז שבא לתקן את העולם, שזה ע"י שיהיה לו ממון איתו יוכל להשתמש להשפיע קדושה בעולם, ובפרט שבזה נעשה הפחתה מממון לבן הרשע, וכן תיקון לעולם מגילוי הקלקול של רמאות לבן שרימאו רבות (בין השאר לבן רימאו בהסכם שסיכמו, שלבן הוציא אחרת ממה שסוכם, ולכן יעקב פעל כך כדי לתקן, וממילא לבטל גילוי טומאת רמאות לבן מהעולם). בנוסף, יעקב פעל בעדרים בעקבות ההסכם עם לבן, שזה נעשה בשל שלבן אמר שה' ברכו בגללו, וזה בעקבות שעבדו קודם לכן בשביל בנותיו שכך ראה שהתברך. לכן יש בזה משום רמז בשבעה כבשים כרמז לשבע שנים שעבד בשביל רחל, ושבע שנים בשביל לאה, שזהו שעשה בשביל העמדת בנ"י (והעיקר היה בשביל רחל שחשב להעמיד ממנה את בנ”י, שהסכים לעבוד שבע שנים בשבילה, אלא שלבן רימאו, ולכן העיקר נרמז בשבע כנגד רחל). המנחה היא עשרון אחד, כרמז שתכנן לקחת דווקא את רחל, רק אחת (אלא שלבן רימאו), או רמז שהכל עשה בשביל גילוי ה' בעולם בלי פניות אחרות, ולכן זהו אחד שהכל היה במחשבה אחת שמכוונת לה' שהוא אחד (ולהפוך את כל העולם [שזהו רמז בשבע כבשים כנגד שבוע הבריאה] לקרוא כולם בשם ה' אחד). אולי אפשר שבכמויות האלו יש רמז ליציאת מצרים, שבפרים זה שנים, כרמז שה' אמר לאברהם: "וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול" (בראשית טו,יד), שהבטיחו שני דברים, שידון את המצרים ושיצאו ברכוש גדול, וזכר זאת בגאולה ממצרים שכך פעל, לכן שני פרים, גילוי של שנים אצל אברהם. בנוסף, הבטיח לאברהם שיוציאנו, ועשה זאת ע"י שנים – משה ואהרן, ולכן מתגלה בשנים בהקשר לפרים שכנגד אברהם. המנחה שלהם היא שלושה עשרונים לפר, שזה מרמז שבממון נאמרו שלושה פרטי סוגים: "וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת" (שמות יב,לה) [ומתקשר להכנסת האורחים של אברהם ששם נלמד על גילוי אברהם בפר, כרמז שהממון מיועד למצוות וקדושה כמו שהתגלה בהכנסת האורחים אצל אברהם, שזה עצמו מצווה, וכן בכך גייר אנשים (סוטה י,א-ב)]. וסה"כ ששה עשרונים (שלושה לכל פר) כרמז שיצאו ממצרים בששים ריבוא (אולי רמז בעשרונים לשון עשר כרמז שיש להכפיל בעשרות אחוזים עד שיצא ששים ריבוא); וכן העיקר הרכוש הגדול שנאמר זה על הרכוש הרוחני, שזה מתגלה בשש כרמז לתושב"ע (ששה סדרים) שזהו גילוי התורה שבישראל. כמו"כ רמז שה' הכה את מצרים בחצות הלילה, שזהו רמז במספר שש לחצי (חצי מ-12 שעות). סה"כ מוקרבים בחג 42 עשרונים של מנחה (6X7) כרמז שיצאנו ממצרים כדי לקבל את התורה, שנאמר עליה "ודברת בם" (בם=42). סך הפרים בחג הוא 14 (7X2) גימטריה 'יד' כרמז ליציאת מצרים: "ויוצאנו ה' ממצרים ביד חזקה" וגו' (דברים כו,ח). האיל הוא אחד, כרמז למכת בכורות שהיתה המכה שגרמה ליציאת מצרים, ולכן זהו באיל שמרמז על כח חזק (כעין שמובא: '"האל" – קשות, כמד"א (יחזקאל יז, יג): "ואת אילי הארץ לקח"' [ב"ר סד,ג]), שזהו מכת בכורות שבשל חוזקה השתחררנו מעבדות מצרים; וזה רמז ליצחק שעלה לעקידה (למות כקרבן), שכך בגילוי של קרבן (פסח) נעשה מיתה לאדם – שמתו מצרים (ויציאת מצרים יעודה להגיע לא”י, שזה רמז ביצחק שבעקבות העקידה לא יצא מהארץ [שם]). והמנחה היא שני עשרונים, כרמז שהיו שני גילויי מכות חזקות ליציאה ממצרים, שזהו מכת בכורות וקריעת ים סוף; וזה בעשרון שרומז בשמו לעשר, כרמז שהיה גילוי של עשרה בשניהם: 'עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים' (אבות ה,ד), וכן: 'עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשר על הים' (שם). סה"כ בפסח שבעה אילים כרמז שכל מכה היתה שבוע, וכן ביציאה ממצרים היה שבוע ממכת בכורות עד קריעת ים סוף. וסך מנחות אלו בחג הם 14 כרמז ליציאה "ביד חזקה" (14=יד), וכן כרמז שבקריעת הים נאמר: "וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה ה' במצרים" (שמות יד,לא). שבעה כבשים כרמז שכל מכה היתה שבעה ימים, וכן בין מכת בכורות לקריעת ים סוף; שבזה רמז שיציאת מצרים נועדה לגלות בעולם את האמונה בה', שהוא הא'ל שברא את העולם ולכן הכל שלו ואותו יש לעבוד, שזהו יעודם של ישראל (ללמד זאת), שלזה יעקב ירד ללבן כדי להקים את עם ישראל, וכן פעל נגד רמאות לבן כדי לגלות את רצון ה' בעולם, שיהיה עולם מתוקן (שלזה ה' ברא את העולם, ולכן גם לזה שבעה כרמז לבריאה, שלשם האמונה בה' נברא העולם). המנחה היא עשרון אחד לכבש, שמרמז באחד לכל אחד מהשבעה - שכל מכה אחת היתה שבוע. וזה בעשרון שזהו אחד מעשר, כרמז שמלמד על כל מכה מעשרת המכות שהיתה שבוע. (וכן רמז בעשרון כרמז לעשרה, שכך מרמז בסה"כ לשבעים [עשרון כפול שבע כבשים], שהכבשים כנגד יעקב שהוא זה שירד לגלות מצרים, וירד בשבעים נפש). סך הכבשים בחג זה 49 (7X7), כרמז שבנ"י היו כבר בשער המ"ט של שערי הטומאה ולכן ה' מיהר להצילם לפני שיפלו בשער החמישים (ויציאת מצרים היתה כדי שנקבל את התורה, וכך בכל שנה אנו סופרים ספירת העומר כרמז לקשר בין פסח לשבועות חג מתן תורה, וספירת העומר היא 49 יום, שכך רומז בכבשים שמטרת היציאה היתה לקראת מתן תורה, שקיבלנו תורה ומוזכר בשם יעקב: “תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב” [דברים לג,ד]). סך הקרבנות בכל יום הם עשרה (שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים), כרמז שה' הכה במצרים עשרה מכות; ועשה זאת כדי שבנ"י יקבלו את התורה וידבקו בה, ויגלו את שמו בעולם ע"י התורה, שזה נרמז בשבעים הזקנים שהם גילוי של אדם הדבק בתורה, שכך סך הקרבנות בכל הימים זה 70 (10X7) כרמז לשבעים זקנים. סך המנחות הם 15 (שלושה כפול שני פרים= 6+ שנים כפול איל אחד= 2+אחד לכל אחד משבעת הכבשים=7; סה"כ 15), כרמז שה' הוציאנו ממצרים בשל היותנו צאצאי האבות המגלים בעולם את שמו, וזהו ששם את שמו י'ה (בגימריה 15) בשמות השבטים כדי להראות את יחוסנו בצאתנו מצרים: "ששם עלו שבטים שבטי י'ה" (תהלים קכב,ד). '"שבטי י'ה" שהוא "עדות לישראל" - לפי שהיו האומות מליזין אחריהם כשיצאו ממצרים ואומרים עליהם שהם ממזרים, אם בגופם היו שולטין המצרים בנשותיהם לא כל שכן?! אמר הקב"ה: אני מעיד עליהם שהם בני אבותיהם; הטיל שמו עליהם: "הראובני" "השמעוני” (במדבר כו, ז), הוסיף עליהם אותיות השם, אחת מכאן ואחת מכאן, נמצא השם הזה י'ה עדות לישראל" (רש"י). וסך כל המנחות בחג הם 105 (15X7) כרומז לתוספת השם י'ה בשמות השבטים, שזהו 105 כעין שנרשם 10 ו-5, שרומז ל10 שזהו האות י' (בגימטריה 10) בתחילת השם ו-5 שזהו האות ה' (בגימטריה 5) בסוף השם.