הפמניזים מהתורה .

====================.

כל פעם שאני מגיע למקרא זה של : 

"אישה כי תזריע וילדה זכר" .

 אני נזכר באישה הגדולה  בתנ"ך . [משונם]

אותה שידעה לארח את הנביא ולזכות בלידת זכר.

 נשוב למקרא שלפנינו  :

 וכי לא היה לה לתורה לכתוב לכאורה כך :

 "וכי אישה תזרע וילדה זכר" .

מדוע הלשון הפעיל  של :  " תזריע ". 

לכאורה בעניין הזרע היא אך סבילה...

אלא שסוד גדול ביקשה התורה לגלות לנו :

 כשהזרע נבלע בה באישה,הוא משתכלל לגדולה :   ל"זרעה" של האישה .

 וזרעה זה גדול יותר מזרעו של האיש . [בבניין העולם]

 משל לא בכדי נבראה היא בלשון "בניין".

 שחלקה של האישה  "בזרעה" זה גדול לאין שיעור מזה של האיש.

 שהוא האיש "מתקן" בברית המילה  את העולם והבריאה  אך במקור ומקום זרעו.

 ומכאן ועד לידת הזכר ודוק לא להיפך,  הכל  : עניינה ובתחומה של האישה בלבד לבנות חיים חדשים......

 הוא האיש מסתכם אך בשלב "הפריה" והיא האישה גם "פריה" וגם "רביה".

 הנה כי כן ,. לכן שייך גם שייך לגביה לשון :"מזריעה". שהזרע נשלם אך בה

היא האישה מפרה ומשכללת את זרעו של האיש משל הוא משתכלל ל"זרע" אחר כאמור

הוא הוא "זרעה" שלה.

 מי שלסוף מביא חיים חדשים לעולם היא האישה.

  ולא דומה "פולט והולך" ל"קולטת ובונה

 ומביאה ממש חיים חדשים לעולם .

 הנה כי כן, היא האישה יולדת את הזכר [האיש] ולא להיפך.

 

לפיכך בהקשר לכך  הביטוי :ו"הוא ימשול בך"  - כוונתו  :

שהיא האישה הופכת כלי המשילות העיקרי של האיש בעולם .

 משל בלעדיה אין הוא מסוגל להפעיל ולממש את "משילותו" [זה "ברית המילה" שיש לקיים באיש  - ותרתי משמע]

 הנה כי כן  הפעיל בבניינו של העולם הוא לא האיש אלא האישה.......

 לכן גם כשיולדת זכר היא נטמאת ימים כפולים .

גם בעבור זרעו של האיש וגם בעבור  "זרעה" שלה עצמה - כאמור.....

משה אהרון