זכות לגאולה ממצרים בקרבן פסח וברית מילה (1 תגובות לחידוש זה)
נכתב על ידי יניב, 9/4/2024
"והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל בין הערבים" (שמות יב,ו). '"והיה לכם למשמרת". מפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ארבעה ימים? - היה רבי מתיא בן חרש אומר: (יחזקאל טז): "ואעבור ואראך והנה עתך עת דודים" - הגיע שבועתו שנשבע הקב"ה לאברהם שיגאל את בניו, ולא היה בידם מצות שיעסקו בהם כדי שיגאלו, שנאמר "שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה" וגו', ערום מכל מצות. נתן להם הקב"ה שתי מצות, דם פסח ודם מילה, שיתעסקו בם כדי שיגאלו, שנאמר "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך" וגו'. ואומר (זכריה ט): "גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו". לכך הקדים הכתוב לקיחתו של פסח לשחיטתו ארבעה ימים, שאין נוטלין שכר אלא על ידי מעשה' (מכילתא על הפס') מה המיוחד דווקא בשני מצוות אלו שלכן דווקא אותם נתן ה' כדי שיהיו זכות ליציאת מצרים? בפשטות בשתי המצוות האלו יש עניין של דם (כמובא בפס' ובחז"ל), ולכן יש בזה זכות למכת בכורות שבעקבותיה יצאנו ממצרים, בה ה' הרג את בכורי מצרים (וזהו דם כרמז להריגתם), והבדיל בין דם לדם (ולכן שני מצוות של דם כרמז שהבדיל בין דם לדם). עוד נראה שמזה שבהתחלה מביא המדרש שהגיע הזמן לגאולה כמו שהובטח לאברהם (כמו שדרשו מהפס' ביחזקאל) נראה שברית המילה מסמלת את הקשר לאברהם, שזה מגלה על ההבטחה לאברהם שלכן ראויים ליגאל, ויחד עם זה בא קרבן הפסח בו אנו מגלים שאנו ממשיכי האבות בגילוי שם ה' בעולם ולכן ראוי שנגאל כדי לגלות את שם ה' בעולם. שזה נעשה ע"י קרבן פסח שהוא הע"ז של מצרים ולכן מראה את יעודנו המיוחד לגלות את שם ה' בכל העולם השקוע בע"ז. בנוסף בקרבן הפסח יש קצת רמז להבטחה לאברהם שנגאל, שזה היה בברית בין הבתרים, והברית היתה בחיות שמרמזות על הקרבנות (ב"ר מד,יד). וזה נעשה בשתי מצוות כדי שיהיה גילוי חזק של "ע"פ שני עדים ... יקום דבר" (דברים יט,טו). עוד אפשר שכיון שלא היתה זכות ליגאל, אז היה קטרוג במה ראוי שנגאל, ועוד בהכאת המצרים, הרי שניהם עובדי ע"ז? ועל זה נתנה התשובה במצוות האלו, שיש צד סגולה ויש צד מעשה, שבשניהם אנו שונים מהמצרים ולכן ראויים ליגאל, גם בהכאת המצרים. לכן ניתן ברית המילה שהיא מיוחדת לישראל, שהיא מסמלת את הסגולה הקיימת בנו (ולכן גם כל בנ"י נקרא מולים, וכל הגוים ערלים [משנה נדרים ג,יא]), וכביטוי לצד המעשי - קיום המצוות, ניתן קרבן הפסח, שבו הוקרבה הע"ז של מצרים שזה מרמז על כלל התורה שיעודה להתחבר לה', כמו קרבן, וביטול ע"ז - שכל התורה כנגד ע"ז ('כל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה, וכל הכופר בע"ז כמודה בכל התורה כולה' [ספרי; דברים יא,כח]), וזה בפרט מדגיש את ההבדל המעשי מהמצרים שזהו הע"ז שלהם. אולי גם במצרים היו מחשיבים מאוד את הגוף, שהיו חונטים את הגוף כדי שישאר, לכן כהדגשה נגד זה נצטוו דווקא את מצוות ברית המילה שבה כביכול פוגמים בגוף, שזהו עשיית שלמותו בתיקון באיבוד ממנו (ובפרט בברית המילה שם נחשב כחוזקו של האדם), שזה מהצד הפיזי; ומהצד הרוחני זהו עבודה זרה, שכנגד זה הצטוו על קרבן הפסח. (או בדומה פרעה עשה עצמו ע"ז: "לי יארי ואני עשיתני" [יחזקאל כט,ג], ולכן כנגד הע"ז של גופו זהו ברית מילה, שאנו מסמנים שאנו לה' ולא לפרעה כאליל; ומצד הע"ז שלהם בעבודתם לע"ז, זהו קרבן פסח לה' שהוקרב הע"ז שלהם). אולי יציאת מצרים היתה ע"י מכת בכורות, שבה הוכו כל בכורי מצרים וגדולי מצרים (אם אין בכור): '"כי אין בית אשר אין שם מת" - יש שם בכור מת, אין שם בכור גדול שבבית קרוי בכור, שנאמר (תהלים פט) "אף אני בכור אתנהו". ד"א: מצריות מזנות תחת בעליהן ויולדות מרווקים פנויים, והיו להם בכורות הרבה, פעמים הם חמשה לאשה אחת כל אחד בכור' (רש"י; שמות יב,ל). לכן כנגד הבכור שהוא עיקר הבית זהו ברית המילה שמסמן במקום החשיבות של האדם (וכן הברית משפיעה להפחתת יצר העריות, שידבק רק באשתו, ולכן מסמן את הבכור האמיתי בבית). וכנגד החשוב שבבית שאינו בכור זהו קרבן פסח, שלקחו כל שה ויש להם בו חשיבות בשל היותו ע"ז, וכן זה כנגד הנולדים מזנות, כמו בהמות שאין אצלם משפחה אלא באים זה על זה, שכך בדומה היו המצריות מזנות, וילדו בכורים מזנות, שזהו כ-שה ע"ז שהוא חשוב אבל לא בגילוי של עיקר הבית כבכור. לכן כזכות לבנ"י שיהיו ראוים ליציאה ממצרים ע"י מכת בכורות בה יצאו ממצרים הצטוו על שני מצוות אלו (ולכן שניהם זה גילוי בדם, כרמז למיתת המצרים במכת בכורות [ולכן את שניהם מרחו על פתחי בתי בנ"י להדגשה שבהם אין מוות של מכת בכורות: 'והיו לוקחים דם מילה ודם פסח, והיו נותנין על משקוף בתיהן, וכשעבר הקב"ה לנגוף את מצרים וראה דם הברית ודם הפסח, נתמלא רחמים על ישראל, שנאמר "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי"' (פרקי דר"א,כט)]). אולי שני אלו כעין רמז שיצאנו ממצרים בשביל שנקבל את התורה שבה מ"ע ומצוות ל"ת, ולכן קרבן פסח זה כנגד מצוות עשה, וראוי בזכותו לצאת שאנו מראים בו שרצוננו ללכת אחר ה'; ומצוות מילה היא כעין רמז למצוות ל"ת שמתגלה בהקשר לקרבן פסח, שאסור לערל לאכול מהפסח: " ... וכל ערל לא יאכל בו" (שמות יב,מח [וההמשך: "תורה אחת יהיה" וגו' (פס' מט), אולי רמז שקרבן פסח ומילה מגלה כנגד כל התורה]). אולי בשתי מצוות אלו יש גילוי של אחדות ישראל, שהמילה היא סמל להשתייכות לעם ישראל, וקרבן פסח נאכל בקבוצה, לכן רומז לאחדות, ואז ראוי להתחבר לה' (שהוא יחיד ומיוחד), ואז ראויים ליגאל כדי להתחבר לה'; ובפרט שאז יש תיקון לפגם שבגללו הגלות שזהו בשל הפירוד, שכך ירדו ישראל למצרים בעקבות הפירוד בין האחים, וכן נאמר במצרים (שיש בהם מספרי לשוה"ר, שזה גורם לריב ופירוד): "ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר" (שמות ב,יד). '"ויירא משה" - כפשוטו. ומדרשו: דאג לו על שראה בישראל רשעים דלטורין, אמר: מעתה שמא אינם ראויין להגאל. "אכן נודע הדבר" - כמשמעו. ומדרשו: נודע לי הדבר, שהייתי תמה עליו: מה חטאו ישראל מכל ע' אומות להיות נרדים בעבודת פרך? אבל רואה אני שהם ראויים לכך' (רש"י). לכן בגילוי האחדות שיש בשתי מצוות אלו ראויים ליגאל. וזהו דברי חז"ל: '"אחותי" שנתאחו לי במצרים בשתי מצוות: בדם הפסח. ובדם המילה. הדא הוא דכתיב: (יחזקאל ט"ז) "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך", ואומר לך "בדמיך חיי", זה דם הפסח. "ואומר לך בדמיך חיי", זה דם המילה' (שהש"ר ה,ב). שנעשו אחדות ובכך התאחדו עם ה' והיו ראויים לגאולה. (וזה בשתי מצוות כדי שיהיו כשני עדים, וכן כדי שיחשבו מרובים [שמיעוט רבים שנים], שכך יחשב יותר מפגם הפירוד. וכן אולי ברית כרמז לאבות [ברית מאברהם] כרמז תיקון לפירוד שהתגלה באחים שזה אבותם, וקרבן פסח זה התגלות שאצלם, שמתאחדים יחד בקרבן). אולי זה גם כעין רמז לזכות כנגד לשונות הגאולה, שיש ארבעה לשונות כנגד יציאה ממצרים עד מתן תורה, ועוד לשון כנגד א"י (שמות ו,ו-ח), שכך זה השלמות של יציאת מצרים (שיצאנו כדי לקבל תורה ולהיכנס לארץ). לכן כנגד זה קרבן פסח מרמז על ארבעת הלשונות של יציאה ממצרים שה' הוציאנו מהר בשל שקיעתנו במ"ט שערי טומאת מצרים, ולכן כנגד זה קרבן פסח בו הקרבנו את הע"ז של מצרים כדי להתחבר לה' ולהתרחק מטומאת מצרים (וזה כנגד הלשונות ליציאה ממצרים עד מתן תורה בה התחברנו לה' ע"י קבלת התורה). ברית המילה כנגד הלשון של ירושת הארץ, שהארץ הובטחה לאבות וכן הברית נתנה כבר מהאבות; וכן נאמר יחד ברית וירושת הארץ: "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך את כל ארץ כנען לאחזת עולם והייתי להם לאלקים. ויאמר אלקים אל אברהם ואתה את בריתי תשמר אתה וזרעך אחריך לדרתם. זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר" וגו' (בראשית יז,ח-י).
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (1)
יניב (12/4/2024)
מרן הגאון הגדול הרב חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א הסביר שבשני אלו יש גילוי של אתערותא דלתתא, שבהם עשינו מעשים לקראת גאולתנו ממצרים, שבקרבן פסח התייצבנו בעוז כנגד המשעבד המצרי, ובמילה הראנו שאנו משועבדים לה' ולא למצרים (ראה 'לזמן הזה', 'שבת הגדול')
