'כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּורָה: אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינו יודֵעַ לִשְׁאול. חָכָם מָה הוּא אומֵר? מָה הָעֵדות וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלקינוּ אֶתְכֶם. וְאַף אַתָּה אֱמור לו כְּהִלְכות הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקומָן. רָשָׁע מָה הוּא אומֵר? מָה הָעֲבודָה הַזּאת לָכֶם. לָכֶם - וְלא לו. וּלְפִי שֶׁהוצִיא אֶת עַצְמו מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמור לו: "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". לִי וְלא לו. אִלּוּ הָיָה שָׁם, לא הָיָה נִגְאָל. תָּם מָה הוּא אומֵר? מַה זּאת? "וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחוזֶק יָד הוצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים". וְשֶׁאֵינו יודֵעַ לִשְׁאול - אַתְּ פְּתַח לו, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיום הַהוּא לֵאמר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". יָכול מֵראשׁ חודֶשׁ? תַּלְמוּד לומַר בַּיום הַהוּא. אִי בַּיום הַהוּא יָכול מִבְּעוד יום? תַּלְמוּד לומַר בַּעֲבוּר זֶה - בַּעֲבוּר זֶה לא אָמַרְתִּי, אֶלָא בְּשָׁעָה שֶׁיֵשׁ מַצָה וּמָרור מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ' (הגדה של פסח). בהגדה (וכן במכילתא מסכתא דפסחא, יח) אנו אומרים שהתורה דברה כנגד ארבעה בנים, ומביאים את השאלות ואת התשובות. אולם מה שמובא לכאורה לא תואם לגמרי את הנאמר בתורה, כי בתורה יש בחלק מהבנים תשובות אחרות לשאלותיהם. שעל שאלת הבן החכם "כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדת והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אתכם" (דברים ו,כ) אומרת התורה: "ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויציאנו ה' ממצרים ביד חזקה" (שם, כא), והרי אצלנו זה לא התשובה שנתנת לו? אלא זה יותר דומה למה שנאמר לבן התם שמספרים לו שיצאנו ממצרים. כמו כן על שאלת הבן הרשע "והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם" (שמות יב,כו), אומרת התורה: "ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל" (שם,כז), והרי זה לא מה שאנו עונים לרשע? בפשטות כיון שהתורה לא אמרה במפורש לאיזה בן הכוונה, אלא בשל שיש ארבע פעמים התייחסות לבן אנו מבינים שיש ארבעה סוגי בנים, ולכן אנו מדייקים מדבריו ובכך מסווגים אותו. אולם התורה לא באה לברר שצריך לומר דווקא דבר זה לבן זה, ולכן לא אמרה במפורש שזה מיועד לבן מהסוג הזה וזה לסוג הזה, אלא באה להורות כללית שיש לענות ולספר, ולכן לא דייקה בדיוק מה לומר, אלא רק באה להורות כללית שיש לענות לשאלות הבנים (ולכן התשובות בתורה אינם מדוייקות כפי מה שראוי לענות); לכן אנו מבררים מה עונים לכל בן ע"פ מה שראוי לענות. אולי לכן התורה אמרה על שאלת החכם שלא בהקשר לפסח, כדי לומר שזה לא התשובה שניתנת לו בפסח (וכן התשובה דומה קצת לתשובה לבן התם, כדי לרמז שזו לא התשובה לחכם דווקא [ואם היתה התורה רוצה שכך נענה לשניהם, אז היתה מביאה אותם יחד, כשני בנים ששואלים שאלות, ועונים להם תשובה אחת]). אולי גם בכוונה התורה לא ענתה לכל אחד כתשובתו המדוייקת כדי לומר שיש לומר את כל הארבעה, ולכן התורה עירבבה ביניהם, כרמז שיש לומר את הכל בשולחן הסדר, וכך בסוף יצא שכל אחד יקבל את תשובתו והסברו. אולי גם התורה רמזה שצריך לברר מה לומר לכל בן, כדי לרמז שצריך לדקדק מה התכוון כל בן, ומה ראוי לומר לכל בן; שלא תמיד מי ששואל בצורה כזאת זה מעיד עליו שהוא באמת מסווג כך, אלא צריך לברר כדי לדעת מיהו באמת, וכן מה התשובה הראויה לו, שלפעמים אע"פ שהוא חכם יש צורך לחזקו ולכן לענות לו אחרת, ולכן בתורה זה נאמר בצורה שצריכה בירור להדגיש שזה עניין שצריך בירור היטב ולא לקבוע מהר. אולי גם רמז שבבן התם נאמר "ואמרת אליו" שזה מכוון לבן ששאל כך, וכן באינו יודע לשאול זה ברור שמספר לו כי לא שאל כלום. אבל בבן החכם נאמר "ואמרת לבניך" ולא 'ואמרת לו' או 'אליו' כדי לרמז שזה תשובה לבן, אבל לאו דווקא לבן החכם כמו שמדייקים במה ששאל. וכן בבן הרשע נאמר "ואמרתם" ולא נאמר 'להם' או 'אליהם', כדי לרמז שזו לא התשובה דווקא לרשע כמו שמדייקים בשאלתו. אולם אולי אפשר שלמדו שבתשובה לחכם יש לומר גם הלכות פסח וגם לספר ביציאת מצרים (שאמרו הלכות פסח זה תוספת לסיפור שמספרים בכל ההגדה), שנאמר: "ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויציאנו ה' ממצרים ביד חזקה. ויתן ה' אותת ומפתים גדלים ורעים במצרים בפרעה ובכל ביתו לעינינו. ואותנו הוציא משם למען הביא אתנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבתינו. ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלקינו לטוב לנו כל הימים לחיתנו כהיום הזה. וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלקינו כאשר צונו" (דברים ו,כא-כה). הרי שבתשובה יש סיפור יציאת מצרים והתייחסות להלכות, ולכן זה מה שאנו עושים בתשובה לבן החכם (אמנם בלשון אחרת מהתורה, אבל אומרים את העקרון שהתורה העמידה לענות לו). בתשובה לבן הרשע נאמר: "ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל", וקודם נאמר בהקשר לקרבן פסח ומצה שהם יצאו ממצרים (שמות יב,יז), שזה מרמז שהתשובה לבן הרשע שזהו זבח פסח על שה' פסח עלינו והצילנו והכה במצרים, שזה בעצם גרם ליציאת מצרים (שה' היכה במצרים את מכת בכורות ובעקבותיה שילחו אותנו. ועלינו פסח, שאם גם אנחנו הינו מתים זה לא היה מראה שזה מה' ואז לא היו משלחים אותנו), רומזים לו שהוא שאינו מקשר עצמו לעניין פסח, הוא לא היה נגאל; ומוסיפים רמז בדיוק במילה "לי" שנאמרה בשאינו יודע לשאול, שמספרים לו שיש מי שלא היה ראוי לצאת, שזה מכוון לבן הרשע, ולכן את זה אומרים במפורש לבן הרשע כדי לומר בבירור שהתשובה לו זה שלא היה נגאל משם (וזה קיצור ובירור לתשובתו המפורטת בתורה; ואם ירצה נפרט ונסביר לו למה לא היה יוצא, שזה בשל שהפסח הוא סיבת היציאה והוא עצמו מראה שיצאנו לעבודת ה', שזהו הפירוט שנאמר בתורה בתשובה לו). (אולי המילה "לי" נאמרה אצל הבן שאינו יודע לשאול, כרמז שיש לשים לב לכך שאינו שואל, שלפעמים זה בא מזלזול במצוות, ואז מתגלה בו שייכות לבן הרשע).