'מניין לארבעה כוסות? רבי יוחנן בשם ר' ר' בנייה: כנגד ארבע גאולות (שמות ו): "לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם" וגו' "ולקחתי אתכם לי לעם" וגומר - והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. רבי יהושע בן לוי אמר;: כנגד ארבעה כוסות של פרעה (בראשית מ): "וכוס פרעה בידי ואשחט אותם אל כוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה ונתת כוס פרעה בידו" וגו'. רבי לוי אמר: כנגד ארבעה מלכיות. ורבנן אמרי: כנגד ד' כוסות של פורענות שהקב"ה עתיד להשקות את אומות העולם (ירמיהו כה): "כי כה אמר ה' אלקי ישראל אלי קח את כוס היין החימה" וגו', "כוס זהב בבל ביד ה'", (תהילים עה) "כי כוס ביד ה'", (תהילים יא) "ימטר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם". ... וכנגד עתיד הקב"ה להשקות את ישראל ארבעה כוסות של נחמות: (תהילים טז) "ה' מנת חלקי וכוסי", (תהילים כג) "דשנת בשמן ראשי כוסי רויה", והדין (תהילים קטז) "כוס ישועות אשא" תריין' (יר' פסחים י,א). חז"ל תיקנו לשתות ארבע כוסות בליל הסדר והסמיכו לזה רמזים ממקורות שונים. ר"י אומר כנגד ארבעת הלשונות של הגאולה ממצרים, זה פשוט, שזהו ממש יציאת מצרים שבה אנו עוסקים בליל הסדר. מוסיף לזה ריב"ל כנגד ארבעת הכוסות שנאמרו בדברי יוסף ושר המשקים, שזה היה השורש לגלות מצרים, שבעקבות פתרון החלום בהמשך שר המשקים אמר לפרעה על יוסף שהוא יכול לפתור לו את החלום, וכך יוסף עלה להיות משנה למלך, ובשל כך בהמשך ברעב ירדו בנ"י למצרים, ואח"כ השתעבדו עד שנגאלו; שגם זה קשור לגלות מצרים, מההתחלה, לקיים את דבר ה' לאברהם שבנ"י יגלו ויגאלו, שבזה רמז שהכל תוכנן מראש ע"י הקב"ה שמסובב את העולם כרצונו, שכך הורידם למצרים עד שבסוף גאלם משם, כעין שאנו מודים לקב"ה על שגאלנו ממצרים שהחל להתגלגל מיוסף. ובזה גם רמז שתיקנו כוסות יין את לשונות הגאולה, כיון שמתגלה בזה כרמז על הנעשה בגלות והגאולה ממצרים שהחלה בעקבות עליית יוסף בחלום על כוס יין. בזה גם רמז שכמו שיוסף היה בקשיים ועבדות עד שה' שחררו, ויצא שהכל היה לטובתו (שבלי זה לא היה מגיע להיות משנה למלך), כך גם נעשה בבנ"י שהיו בשעבוד עד שיצאו לגדולה ביציאת מצרים; שבמצרים התחזקו והתרבו ולמדו כמה חשוב להיות דבקים בה' ולסלוד מהרע, ולבסוף גם יצאו בממון רב, שיצא שאמנם היה רע בשעבוד אבל כך ה' גלגל זאת לטובתנו; שיוסף שהורידנו למצרים מגלה על הנעשה לנו, כעין שהוא השורש לגלות מצרים, ולכן מגלים על שעבוד ויציאת מצרים בשורש שנעשה אצל יוסף. ר"ל מוסיף ארבע גלויות, כרמז שיציאת מצרים היא כעין דוגמה והיא כעין השורש לכל הגלויות; שסיום יציאת מצרים היה במתן תורה, ואם לא הינו חוטאים אז בעגל לא הינו משתעבדים באומות (ע"ז ה,א), כך שכעין שעבוד גלויות זה מפגם בשלמות יציאת מצרים, ולכן כנגד זה מתגלה בארבע גלויות כעין כנגד ארבעת חלקי הגאולה ממצרים, גלות כנגד חלק (שחלקי הגאולה זה כנגד ההיזק שהזיקו לנו במצרים, פיזית ורוחנית, שלכן בגאולה התגלה ארבע לשונות כנגד שלוש רמות בשעבוד הפיזי [גלות תחת יד מצרים - בקריעת ים סוף נגאלנו לגמרי, והיותנו כעבדים - במכת בכורות יצאנו משעבודם, ושיעבדו בנו יותר מסתם עבד - שזה פסק ישר בתחילת המכות] ובזה פגעו בנו גם ברוחניות [עד שנפלנו במ"ט שערי טומאה] שזהו הרביעי [וזהו הלשון של מתן תורה שבו תוקנה הרוחנית]. לכן בלשונות גאולה יש רמז לגלות, ולכן בשעבוד מלכויות זה מתגלה בגלות). וכמו שיצאנו משם תוך שה' העניש את מצרים ולנו נעשה טוב, כך גם יהיה לאומות, שה' יענישם ולנו ה' יתן טוב, כמו שמביאים רבנן (וכמו שיוסף שורש לגלות ישראל במצרים, כך גם גלות מצרים כעין שורש לנעשה בכל הגלויות). נראה שיש קצת רמז לכל זה, שבלשונות הגאולה קצת רמז כנגד הגלויות. ארבעת הגלויות הם בבל, פרס ומדי, יון ואדום. הלשון הראשונה היא "והוצאתי", כעין רמז שבבל פגמה בישראל בהגליה מהארץ לבבל, ולכן כנגד זה ה' הוציאנו משם חזרה לארץ; וזה "והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים" רמז לסבל קשה, שהורידו לבבל לעבדות. הלשון השניה היא "והצלתי" כנגד שהמן בגלות פרס ומדי ניסה להשמיד אותנו, וה' הצילנו מידיו; וזהו "והצלתי אתכם מעבדתם", שהינו תחת ידם - משועבדים למלכות פרס ומדי. הלשון השלישית היא "וגאלתי" שרומז לגאולה האמיתית, שזה מי שדבק בתורה, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה: 'ואומר (שמות לב טז): "והלוחות מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות", אל תקרא חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה' (אבות ו,ב), שזהו שהיוונים ניסו לבטל מאיתנו את התורה; וזהו "וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים" כרמז שנלחמנו קשה נגד היוונים, עד שניצחנו אותם ב"ה. הלשון הרביעית היא "ולקחתי אתכם לי לעם" שרומז כנגד גלות אדום, רמז על לקיחה מהפיזור שבארצות חזרה לארץ, וכן לקיחה מהטומאה חזרה לה', וכן לקיחה לה' לעם שלא נחשב להיות עם שתחת יד האומות שמכלות בנו כל הזמן, שזהו מלכות אדום שהזיקה בכל הנזקים (גלות מהארץ, הרג ושמד רוחני), וכך בפס' "ולקחתי אתכם לי לעם והיתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה' אלקיכם" שזה רמז לחזרה בתשובה רוחנית ממה שהזיקו לנו רוחנית, "המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים" כרמז ליציאה מהשעבוד החומרי שפגעו בנו שסבלנו מהרג ושעבוד, "והבאתי אתכם אל הארץ" וגו' זהו חזרה לארץ (אמנם זהו כבר הלשון החמישית, אבל זה רמז גם לחזרה מהגלות שהתפזרנו בגלות אדום, שבגאולה השלמה כולם יחזרו לארץ; וגם כאן אנו מחשיבים לפי ארבע לשונות ולכן כעין לא מפרידים לחמישי). אולי זה גם כמהות של הלשונות - על מה שהם מרמזים: הלשון הראשונה ("והוצאתי") כנגד הפסקת השעבוד הקשה בתחילת המכות, ששיעבדו אותנו כדי שלא נצא מארצם (" ... ועלה מן הארץ" [שמות א,י], וכן הקשו את השעבוד כשמשה אמר לפרעה שיוציא את בנ"י), שזהו כגלות בבל שלקחו אותנו לארצם בשביל עבדות. הלשון השניה ("והצלתי") כנגד מכת בכורות שמתו בכורי מצרים ואז יצאנו ממצרים, כמו שהמן רצה להרוג בנו והרגנו בהם, וכן אז כבר רוב היהודים עלו מבבל (לשיטת הרמב"ן [מגילה ב,א]) - שיצאו מבבל (כמו שיצאנו ממצרים). הלשון השלישית ("וגאלתי") כנגד קריעת ים סוף, שם כולם ראו את גילוי ה' וקראו "זה א'לי ואנוהו", וכך ביוונים נלחמנו כדי שנמשיך להכריז ולגלות את שם ה' בעולם (וכן נלחמנו וכבשנו את הארץ, כמו שבעקבות קריעת ים סוף נפל פחד על האומות בארץ, כמו שנאמר בשירת הים ובדברי רחב למרגלים של יהושע). הלשון הרביעית ("ולקחתי") כנגד מתן תורה, שזה מרמז על שלמות החירות הרוחנית והפיזית (שהתורה מגינה ומצילה, ואף בטל מלאך המוות מאיתנו עד שחטאו בעגל [ע"ז ה,א]), ועיקר התורה היא בא"י (ספרי עקב,מג), כך שמרמז על הגאולה מגלות אדום שהזיקה בכל הצורות. אולי זה נרמז גם בכוסות אצל שר המשקים: "וכוס פרעה בידי ואקח את הענבים" (בראשית מ,יא) כרמז בענבים שלוקח ממקום למקום, שבבל הגלו מא"י לבבל. "ואשחט אתם אל כוס פרעה" כרמז לשחיטה - מוות, שהמן רצה להרוג בנו. "ואתן את הכוס על כף פרעה" כרמז ליוון שרצו להעבירנו לע"ז, שזהו פרעה שהוא עשה עצמו אלוה, וכך בנתינה לכף ידו זה העברה לע"ז (ו"כף" רומז לכפיה שכפו זאת עלינו). "ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך ונתת כוס פרעה בידו" (פס' יג), 'ישא' - 'לשון חשבון, כשיפקד שאר עבדיו לשרת לפניו בסעודה ימנה אותך עמהם' (רש"י), שלא יהרגו, שזהו כנגד הריגה, "והשיבך על כנך" חזרה למקום - לארץ, "ונתת כוס פרעה בידו", שמעביר את מה שנטמאנו כקשר לגילוי פרעה, לידו - ליד הקב"ה, שזהו גאולה רוחנית; שכל זה יהיה בגאולה מאדום שהזיקה בכל הצורות (באדום זה בגאולה ממנה, כמו שיוסף פותר על מה שיקרה אח"כ. וכן אדום השתמשה בכל שלושת הסוגים של קודמותיה, ולכן נאמר כעין שונה מהשאר שהיו דגש בשל עצמם. וכן גלות אדום הכי קשה, ולכן בה כבר מנחמים על סופה שתגיע הגאולה, ובפרט שאחריה לא תהיה עוד גלות ולכן בה מתמקדים בגאולה הסופית, כרמז שלא תהא עוד גלות אחריה). עוד נראה שהכוסות של פורענות לעתיד מרמזות על הצורות שהגוים הזיקו לנו במשך הדורות, שכך רומז כנגד ארבעת הגלויות (שהם הסוגים השונים של הנזקים): "כוס זהב בבל ביד ה'" (ירמיהו נא,ז) זה כנגד בבל. "קח את כוס היין החמה הזאת מידי" (שם כה,טו), באותיות "מידי" יש אותיות 'מדי', שזהו רמז לפרס ומדי (ומובא "והשקיתה אתו את כל הגוים" כרמז שאחשוורוש מלך על כל העולם). "כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך ויגר מזה אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ" (תהלים עה,ט) רומז ליוון שהיו רשעים, ניסו לבטל את התורה המצוות, וכן 'המשיל הפורעניות לשתיית היין המבלבל דעת האדם' (מצודות), שזה כרומז שהיוונים באו לבלבל את דעתנו, שנכפור בה'. "ימטר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם" (תהלים יא,ו) רמז לאדום שכיום מזיקנו אבל לעתיד יתהפך הדבר, כי ישראל ואדום הפכים (מגילה ו,א), ודינו לעתיד שישרף "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה' דבר" (עובדיה א,יח). גם הכוסות נחמה כנגד מה שנעשה לנו בעולם (שה' ינחמנו מזה), ולכן רומז כנגד סוגי הגלויות שהזיקו לנו: "ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי" (תהלים טז,ה) רמז לגלות בבל שהגלתה אותנו מא"י שהיא חלקנו באדמת העולם, וגורלנו - שא"י התחלקה בגורל. "דשנת בשמן ראשי כוסי רויה" (שם כג,ה), "ראשי" כרמז לאחשוורוש שנקרא ברמז לראש (מגילה יא,א). "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא" (שם קטז,יג), שם ה' אקרא רומז ליוון שניסו לבטל את שם ה' מפינו, וגם לאדום ששיאו זהו עמלק שמביא למיעוט גילוי ה' בעולם (שמות יז,טז. והוא יושמד לחלוטין בגאולה), ולעתיד לאחר אדום לגמרי, שם ה' יקרא בכל העולם.