פורים והמקדש
נכתב על ידי יניב, 24/3/2024
המגילה מתחילה בכך שאחשוורוש עשה משתה לרגל כך שבנ"י לא יגאלו ולא יבנה המקדש, ולכן הוציא והשתמש בכלי המקדש: '(אסתר א, ב) "בימים ההם כשבת המלך", וכתיב בתריה "בשנת שלש למלכו"! אמר רבא: מאי כשבת? לאחר שנתיישבה דעתו. אמר: בלשצר חשב וטעה, אנא חשיבנא ולא טעינא. מאי היא? דכתיב (ירמיהו כט, י) "כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם", וכתיב (דניאל ט, ב) "למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה", חשוב ארבעין וחמש דנבוכדנצר ועשרים ותלת דאויל מרודך ותרתי דידיה, הא שבעים; אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו' וכו' (מגילה יא,ב). ממילא זה רמז שעניין פורים קשור לאי בניית המקדש, לכן מובן שמי שהיה בראש הגזרה זהו המן שקשור באי הקמת המקדש: '"עשרת בני המן" - ראיתי בסדר עולם אלו עשרה שכתבו שטנה על יהודה וירושלים, כמו שכתוב בספר עזרא (עזרא ד) "ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על ישבי יהודה וירושלם". ומה היא השטנה? לבטל העולים מן הגולה בימי כורש שהתחילו לבנות את הבית, והלשינו עליהם הכותים והחדילום. וכשמת כורש ומלך אחשורוש והתנשא המן דאג שלא יעסקו אותן שבירושלים בבנין, ושלחו בשם אחשורוש לשרי עבר הנהר לבטלן' (רש"י; אסתר ט,י). שכך כמו שאחשורוש הרגיש כמלך שלם רק בלא גאולת ישראל ובניין המקדש, שלכן ישב רגוע רק בשנתו השלישית (וכן דרשו שאמר לאסתר: '"ויאמר לה המלך לאסתר המלכה מה בקשתך עד חצי המלכות ותעש", חצי המלכות ולא כל המלכות, ולא דבר שחוצץ למלכות. ומאי ניהו? בנין בית המקדש' [מגילה טו,ב], הרי שמבחינתו מלכותו אינה שלמה אם יש מקדש), כך גם המן פעל נגד המקדש מכוח קירבתו למלכות. המרכז הפנימי של המקדש זהו קה"ק שם הארון עם הלוחות, אולי לכן נעשה שמרדכי הציל את קיום המלך (אחשוורוש, שהצילו ממוות) במקרה של בגתן ותרש, רמז שהקיום לשלמות מעלת המלכות של ה' בעולם זהו במקדש, שפנימיותו בארון עם הלוחות שהם שנים (שני לוחות הברית. או שיש שנים - לוחות שבורים ולוחות שלמים). מצד היהודים שני הנציגים הם מרדכי ואסתר, שהקשר ביניהם זה גילוי של חסד, שמרדכי אימץ אותה: '"ויהי אמן את הדסה היא אסתר בת דדו כי אין לה אב ואם והנערה יפת תאר וטובת מראה ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת" (אסתר ב,ז). בחסד יש גילוי כעין המקדש: 'פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים, והיה רבי יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב. אמר רבי יהושע: אוי לנו על זה שהוא חרב. מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל. אמר לו: בני, אל ירע לך. יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה? זה גמילות חסדים. שנאמר "כי חסד חפצתי ולא זבח". שכן מצינו בדניאל איש חמודות, שהיה מתעסק בגמילות חסדים. ומה הן גמילות חסדים שהיה דניאל מתעסק בהם, אם תאמר עולות וזבחים מקריב בבבל, והלא כבר נאמר (דברים יב) "השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך שם תעלה עולותיך". אלא מה הן גמילות חסדים שהיה מתעסק בהן? היה מתקן את הכלה ומשמחה, ומלווה את המת, ונותן פרוטה לעני' וכו' (אבות דר"נ, ד). כך שגם אצלם מתגלה קשר למקדש. בנוסף ע"פ ר"מ מרדכי התחתן עם אסתר: '"ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת". תנא משום ר"מ: אל תקרי לבת אלא לבית; וכן הוא אומר (שמואל ב יב, ג) "ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדו מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת", משום דבחיקו תשכב הוות ליה לבת? אלא לבית, הכי נמי לבית' (מגילה יג,א). ור"ע דרש על נשואים: 'דריש ר"ע: איש ואשה, זכו שכינה ביניהן; לא זכו אש אוכלתן' (סוטה יז,א), כך שזה מרמז על השראת שכינה (ואש) כעין קשר למקדש (וקרבנות) [לכן מובן שנאמר על המתגרש שאפילו המזבח מוריד דמעות, 'דאמר ר' אלעזר: כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר (מלאכי ב, יג) "וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם ואמרתם על מה על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך' (גיטין צ,ב). כיון שבנישואין יש גילוי של מקדש וקרבנות]. בנוסף, על מרדכי נדרש רמז משמן המשחה, שבו קידשו את המשכן: 'מרדכי מן התורה מנין? דכתיב (שמות ל, כג) "מר דרור", ומתרגמינן: מירא דכיא' (חולין קלט,ב). גם דרשו חז"ל על שבעת שרי פרס ומדי כרמז על עבודת המקדש: '"והקרוב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש", א"ר לוי: כל פסוק זה על שום קרבנות נאמר: כרשנא - אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה כדרך שהקריבו ישראל לפניך?. שתר - כלום הקריבו לפניך שתי תורין?. אדמתא - כלום בנו לפניך מזבח אדמה?. תרשיש - כלום שימשו לפניך בבגדי כהונה, דכתיב בהו (שמות כח, כ) "תרשיש ושהם וישפה". מרס - כלום מירסו בדם לפניך?. מרסנא - כלום מירסו במנחות לפניך?. ממוכן - כלום הכינו שלחן לפניך?' (מגילה יב,ב). לבקשת אסתר צמו שלושה ימים, אולי זה גילוי כנגד מתן תורה שהיה לאחר שלושת ימי ההגבלה, שכך גם היא באה מכח סיני שהמשכו במקדש, ולכן רומזת לנעשה בסיני. שיש גילוי של שלושה ימים. כ"ך אולי רמזה לכך שמתן תורה היה בחודש השלישי. ושתי מתה בשבת, על שהיתה גורמת לחילול שבת (ובצורה של עירום): ' ... מלמד שהיתה ושתי הרשעה מביאה בנות ישראל ומפשיטן ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת. היינו דכתיב "אחר הדברים האלה כשוך חמת המלך אחשורוש זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה", כשם שעשתה כך נגזר עליה' (מגילה יב,ב). ולכן חטא זה הביא עליה שהמן יגרום למותה בשבת, שממוכן זה המן: '"ויאמר ממוכן". תנא: ממוכן זה המן. ולמה נקרא שמו ממוכן? שמוכן לפורענות' (שם). 'מוכן לפורענות - עומד להיות תלוי' (רש"י). והרמז לתליית המן בתורה נאמר בדבר ה' לאדם: "ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת" ('המן מן התורה מנין? (בראשית ג, יא) "המן העץ"' [חולין קלט,ב]). כך שזה גילוי בהקשר לעירום, ועץ הדעת שקלקל את העולם, לכן העונש לושתי על מעשיה התגלה ע"י המן שהוא רומז לקלקול ועירום. וזה בשבת שבו מתגלה העולם בקדושה, היפך מהקלקול מעץ הדעת, ולכן אז נענשה ע"י המן שגרם למותה. מתן תורה היה בשבת, כרמז שבא לתקן את העולם לקדושה, לכן המשכן שהוא המשכו מרמז על תיקון עולם וקשר לשבת (שהמשכן כנגד בריאת העולם [תנחומא "פקודי" סימן ב], שבא לקדשו, ולכן מתגלה כעין שבת שהיא קדושת שקשורה בבריאה, שה' בבריאה שבת בשבת וקידשו), ולכן במקום ושתי שמתה בשבת (והיא צאצאית של נבוכדנצר שהחריב את המקדש) עלתה אסתר שמייצגת את עניין המקדש בעולם. אולי לכן התגלה בסריסי ושרי המלך שבעה כנגד ימי הבריאה, כעין שהבריאה שנבראה בשבוע נועדה כדי שיהיה גילוי ה', שאנו עושים את רצונו בעולם כאותם הסריסים, ולכן מעלתנו גדולה לפני ה' כעין שרים. וכן ניתן לאסתר שבע נערות (אסתר ב,ט), לעשות רצונה לקראת הליכתה אל המלך, לעשות רצונו; שכך העולם שנברא בשבוע נועד לשמשנו כדי שנוכל לעשות את רצון ה', לתקן את העולם שיהיה כשבת בתיקון שלעתיד (ששבת אחד מששים לעוה"ב [ברכות נז,ב]). אסתר היתה שנה בבית הנשים עד שהובאה למלך, כעין רמז שבנ"י יצאו ממצרים בניסן, (כמו שהובאה ממקומה לבית הנשים) והמשכן הוקם בניסן שנה אח"כ (שבמשכן עולים ברגל להראות לפני ה', כמו שאסתר הובאה לבית המלך). ששה חודשים בשמן המור וששה חודשים בבשמים (אסתר ב,יב), שהם דברים שונים אבל עניינם שיגרם חיבור ראוי למלך (כשתגיע אליו יהנה ממנה וירצה בה), שכך יצאו בניסן לחיבור של מתן תורה, ובתשרי נאמר הציווי על המשכן (לשיטת רש"י. וגם לחולקים עליו החלו בבניית המשכן בתשרי), שזהו כחיבור שונה מהחיבור שהיה אמור להיות מהגילוי שבמתן תורה, שעכשיו זה חיבור לשכינה גם כשחוטאים (ראה ב'תורת המקרא' "תרומה" למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), לכן כנגד זה לאחר ששה חודשים, בחודש השביעי (כעין כמו תשרי שהוא שביעי לניסן) החל משהו אחר בהכנה למפגש עם המלך, לעשות רצונו בצורה הטובה ביותר (החלו ששת החדשים בבשמים). בנוסף להמן תלו את עשרת בניו, שזה כרמז לעשרת הדברות, שהם בארון הברית במקדש (ובני המן פעלו לעכב את המקדש). גם בניגוד לגזרת המן נרמז על המקדש, במחצית השקל ובהלכות קמיצה: '"אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף" וגו'. אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו. והיינו דתנן: באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים' ( מגילה יג,ב). ' ... אמר להו: במאי עסקיתו? אמרו ליה: בזמן שבית המקדש קיים מאן דמנדב מנחה מייתי מלי קומציה דסולתא ומתכפר ליה. אמר להו: אתא מלי קומצי קמחא דידכו ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי' (מגילה טז,א,). לכן בפורים נחשב המוקפות חומה מימי יהושע בן נון, בשביל כבוד א"י (יר' מגילה א,א), שבזה גם רמז בעומק שרצוננו ליתחבר לא"י וליגאל, ולהביא להקמת הארץ בשלמות המעלה והקדושה, שזה כולל גם את בניין המקדש. בבי"א.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
