"ותאמר לו זרש אשתו וכל אהביו יעשו עץ גבה חמשים אמה ובבקר אמר למלך ויתלו את מרדכי עליו ובא עם המלך אל המשתה שמח וייטב הדבר לפני המן ויעש העץ" (אסתר ה,יד). למה העץ שעשה המן היה גבוה דווקא חמישים אמה? בפשטות זה כדי שיוכלו לראות זאת למרחוק, כמו שמובא במדרש: 'יעצו שיעשה עץ גבוה חמשים אמה, כדי שיהא גבוה וראה לכל למרחוק' (לקח טוב). אולי המן רמז בזה לגילוי תורה, כיון שהמן במהותו מגזע עמלק בא להסתיר את גילוי שם ה' בעולם. שזהו שורש עמלק: "אשר קרך בדרך" (דברים כה,יח), '"אשר קרך בדרך" - לשון מקרה' וכו' (רש"י). שטוען נגד גילוי ה' בעולם (אפילו ביציאת מצרים שכולם ראו את יד ה' פועלת בגילוי ממש). לכן עמלק בא על ריפיון ידים מתורה: 'ר' יהושע אומר: שריפו עצמן מדברי תורה; וכן הוא אומר (ירמיהו מז, ג) "לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים"' (בכורות ה,ב). שהתורה היא גילוי שם ה', ולכן בריפיון ממנה מתחזק ועולה לגילוי הצד השני, הסתר שם ה', וזהו גילוי עמלק. לכן מובן שדרשו במדרש: 'לְאַחַר שֶׁעָשָׂה הָעֵץ, הָלַךְ אֵצֶל מָרְדֳּכַי וּמְצָאוֹ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְהַתִּינוֹקוֹת יוֹשְׁבִים לְפָנָיו וְשַׂקִּים בְּמָתְנֵיהֶם וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, וְהָיוּ צוֹעֲקִים וּבוֹכִים, וּמָנָה אוֹתָם וּמָצָא שָׁם [שנים עשר] [שנים ועשרים אלף] תִּינוֹקוֹת, הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם שַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וְהִפְקִיד עֲלֵיהֶם שׁוֹמְרִים, וְאָמַר לְמָחָר אֶהֱרֹג אֵלּוּ הַתִּינוֹקוֹת תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ אֶתְלֶה אֶת מָרְדֳּכָי' וכו' (אסת"ר ט,ד). שדרשו על גילוי לימוד תורה בהקשר למרדכי, שהמן רצה להרוג את הלומדים ביחד עם מרדכי, כשקודם להרגם כביטוי שזהו כוחו שבא נגד מרדכי, מכח מיעוט גילוי שם ה'. (וכן מצינו בחז"ל שהמן גזר נגד לימוד תורה, בהקשר לשמחת ההצלה: '(אסתר ח, טז) "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר", אמר רב יהודה: אורה זו תורה, וכן הוא אומר (משלי ו, כג) "כי נר מצוה ותורה אור"' וכו' [מגילה טז,ב]. 'אורה זו תורה - שגזר עליהן המן שלא יעסקו בתורה' [רש"י]). לכן למדו חז"ל רמז להמן מחטא עץ הדעת: 'המן מן התורה מנין? (בראשית ג, יא) "המן העץ"' (חולין קלט,ב), 'מנין - למעשה המן. המן העץ - יתלה על העץ' (רש"י). ובנוסף, בחטא עץ הדעת היה הבאת הקלקול לעולם, שהתאות נעשו שולטות בדעת האדם במקום שתהיה דעתו ישרה כרצון ה', שבכך נעשה מנותק מגילוי רצון ה' המתגלה בתורה (לכן מובן שאדם הראשון הסתתר אז, שבפשט זה מבושה על היותו ערום, שזה בא בעקבות שהחל בו תאוות בעקבות החטא; אבל גם רומז בעומק שעכשיו נעשה הסתרה מחיבור לה', ולכן גילוי מחטא עץ הדעת בתאוות התגלה בעניין של הסתרה, שעכשיו החל להסתר ממנו גילוי וחיבור לשם ה' בשל חטא עץ הדעת). לכן זה מגלה על המן ששורשו זהו בהבאת הסתר מגילוי שם ה' בעולם (כמו עמלק שגרם להסתר בגילוי שם ה' וכסאו [רש"י; שמות יז,טז]), ולכן זה התגלה בהקשר לחטא עץ הדעת ועונשו שנתלה על העץ; אולם מתוך זה גם מובן שרצה לתלות את מרדכי על העץ כגילוי של הסתר שם ה' (לכן גם מובן שכל מעשה פורים נעשה בהסתר, כמו שדרשו על אסתר מן התורה [חולין שם], כרמז שהיה כאן מלחמה בהקשר להסתר שם ה'). לכן כיון שהמן רצה להרוג את מרדכי בהקשר לגילוי שם ה', שזהו גילוי תורה (וזה מובן, בשל שסיבת רצונו להרוג את מרדכי היה בשל שהוא לא השתחווה לו, שזה בשל איסור ע"ז, שרקם המן על בגדו [או שעשה עצמו אלוה], כך שהסיבה היא בשל התורה, ממילא מובן שרצון המן לנקמה בו חל ע"י מלחמה נגד התורה), לכן יעצו לו על עץ גבוה חמישים אמה, שהמספר חמישים מרמז על גילוי שם ה', שהרי זהו מספר שערי הבינה, גילוי רצון ה': 'רב ושמואל, חד אמר: נ' שערי בינה נבראו בעולם וכולן ניתנו למשה חסר אחד, שנאמר (תהלים ח, ו) "ותחסרהו מעט מאלקים"' (ר"ה כא,ב). שכך (בא לחזק את כוח הטומאה שלו בעולם שפועל בה, ש)רמז שבא להרוג את גילוי שם ה' המתגלה במרדכי (במעשיו - שלא משתחווה לו, ובהיותו אחד מהסנהדרין שהם מגלי שם ה' ורצונו בעולם); וזה חלק מכלל ביטול גילוי שם ה' שיתבצע בהשמדת כל היהודים, שבכך יתבטל גילוי שם ה' שנעשה ע"י התורה שבנ"י לומדים ומקיימים. זה נעשה בתליה גבוה, כעין רמז ששם ה' ישאר רק בשמים, גבוה רחוק מהעולם; ואף יותר מזה, כעין רמז שאף בשמים יתמעט שם ה', בשל שבשמים מתעלה המעלה בעקבות גילוי שם ה' בעולם. בנוסף נראה שבזה מגלה שפועל מכח שורשו כעמלק, שלכן לתלות גבוה, כעין מעשי עמלק שזרקו מילות כלפי מעלה: '"ויזנב בך", הכה אותן מכת זנב. ואתיא כי הא דאמר רבי חיננא בר שיקלא: מה היו בית עמלק עושין? חותכין מילותיהן של ישראל וזורקין כלפי מעלה, ואומרין: בזה בחרת, הוי לך מה שבחרת' (תנחומא "כי תצא" סימן י). שכך כעין מרדכי תלוי גבוה כלפי מעלה כעין התרסה נגד ה', שיקח אליו למעלה את מרדכי, את מי שבחר (כמו שעשו עמלק במילות). לכן מובן שדרשו על מקור העץ, שהוא הגיע מתיבת נח, שנשמר כדי להזכיר שהיה מבול וה' הציל את נח ובניו, שבזה יש גילוי שם ה' בעולם: 'עשו עץ גבוה חמשים אמה. והיה המן חוזר ומבקש קורה של חמשים אמה, והיה המן חוזר ומבקש קורה של חמשים אמה ולא מצאה אלא קורה שהיתה בתוך בית; לפי שהיה בנו פרשנדתא הגמון בקרדוניא, ונטל נסר אחד מתיבותא של נח שהיה ארכו של נסר חמשים אמה. שעשה הקב"ה זכרון בעולם שידעו דורות העולם שבא מבול לעולם, שכן כתיב "זכר עשה לנפלאותיו", וכן כשנהפך סדום הניח זכרון לעולם "ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח", עד עכשו היא עומדת, שיהו הדורות מתנים בשבחו של בורא עולם' (ילקו"ש נ"ך רמז תתרנו). שזהו שבנו לקח מהתיבה לביתו (שכך לא נשאר הקרש בתיבה לראיה על גילוי ה'), ומשם המן לקח, כרמז שביתו היה בית למיעוט גילוי שם ה' בעולם, ולכן משם פעל, שזהו כוחו ומטרתו. (אולי רמז שזה בא ע"י 'פרשנדתא', כעין רמז 'פרשן דת א', שהוא בא למעט גילוי שם ה' מנעשה מהתורה, שחל בלימוד תורה, וזהו 'פרשן' ת"ח המפרש 'דת' ה' שהוא 'א' - אחד בעולם; שפרשנדתא בא לבטל זאת כבן המן. וכן המן בא להרוג מכוח מעשיו [שהביא את הקרש], את מרדכי בתליה, שזהו 'פרש' שבא להפרישו מהעולם בתליה, בעץ גבוה 'נ' אמה, בשל היותו פועל בדת התורה שמלמדת שה' הוא האחד ואין מקום לע"ז [שלכן לא השתחווה לו], שזהו 'דת' שמלמדת שיש רק ה' 'א'-אחד. והמקום שממנו לקח בהיותו שם הגמון, זהו 'קרדוניא', רמז למעשה עמלק שקירר את הפחד מישראל ['ל' קור וחום, צננך והפשירך מרתיחתך' וכו' (רש"י; דברים כה,יח)], שזהו רמז 'קרדוניא' - 'קר' שקירר את הפחד ממה ששמעו על קריעת ים סוף שהיתה ביום השביעי ליציאת מצרים שה' היכה את מצרים, שדן אותם למוות, שזהו באותיות 'דוניא' - 'דין א+ו' - דין 7, הדין שנעשה ביום השביעי ליציאת מצרים. שאת זה בא עמלק לבטל, וכך פעל המן ובניו). מקום שיא התורה זהו במקדש, ששם הארון עם הלוחות, וכן שם יושבים הסנהדרין (כחיבור ללוחות, לגילוי התורה והשכינה בעולם) ומלמדים ופוסקים את דיני התורה; והמקדש הוא מקום שיא לגילוי שם ה', מקום שכינת ה' (ושורשו מהתורה, שלכן השיא זה בקה"ק שם הארון נמצא). המן בא לבטל את גילוי התורה והשכינה (בהיותו מזרע עמלק), ולכן בא להרוג את מרדכי שהיה מהסנהדרין, שיושבים בלשכת הגזית במקדש, כביטוי לביטול כח זה מהעולם. לכן המן ובניו פעלו נגד הקמת המקדש : '"עשרת בני המן" - ראיתי בסדר עולם: אלו עשרה שכתבו שטנה על יהודה וירושלים, כמו שכתוב בספר עזרא (עזרא ד) "ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על ישבי יהודה וירושלם". ומה היא השטנה? לבטל העולים מן הגולה בימי כורש שהתחילו לבנות את הבית, והלשינו עליהם הכותים והחדילום. וכשמת כורש ומלך אחשורוש והתנשא המן דאג שלא יעסקו אותן שבירושלים בבנין, ושלחו בשם אחשורוש לשרי עבר הנהר לבטלן' (רש"י; אסתר ט,י). מכח זה בא המן להמשיך עוד להרוג את מרדכי כראש בגילוי תורה ושכינה בעולם ולכן עשה את העץ גבוה דווקא חמישים אמה גם כרמז למשכן, שיש בחצר המשכן מאה אמה, ובחמישים אמה המערבי נמצא המשכן, ולכן רמז שבא לבטל את גילוי ה' שבמשכן, שנמצא בחמישים אמה המערבי, ולכן העץ גבוה חמישים אמה, כעין רמז שה' יסלק את גילוי שכינתו מהעולם חזרה לשמים, שהמן בא בזה לבטל את גילוי ה' בעולם. (לכן יש בעץ גילוי לבניו, שבנו הוא שהביא את העץ, כיון שגם עשרת בניו היו שותפים במניעת בניין המקדש). המן מנע את הקמת המקדש, ולכן כעין בא להמשיך את פעולתו ע"י ח"ו לשרש עוד יותר אחורה, ולכן עשה כנגד המשכן, כעין ללכת אחורה עוד יותר כדי לשרש מהיסוד; וכן כדי לבטא את הדור בו עמלק נלחם בישראל, שזהו דור המדבר, וכן במשכן ה' היה מדבר עם משה וממשיך את העברת התורה, ולכן כביטוי לביטול תורה גילה זאת כנגד המשכן. אולי לכן שמח המן בזמן שנפל בפור: '"הפיל פור הוא הגורל". תנא: כיון שנפל פור בחודש אדר שמח שמחה גדולה, אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה' וכו' (מגילה יג,ב). שמדוע שמח בגלל שמת בו משה? בפשטות זה משום שמתגלה בזה עניין של מיתה, ולכן ראה בזה רמז להצלחתו (ובפרט שמנהיג מייצג את כלל העם, ועוד יותר משה שהיה שקול כנגד כל ישראל [רש"י; שמות יח,א], ולכן ראה בזה ראיה שיצליח להרוג את כל ישראל). או שראה בזה רמז שאין כח להצלת ישראל, שמשה הציל את ישראל כמה פעמים משמד (בעגל ובמרגלים), ולכן במיתתו ראה רמז לכך שכביכול רמז במזל שאין מי שיסנגר ויציל את ישראל מהשמד. אולם אפשר שראה בזה רמז לכוחו ורצונו, שבא לבטל את גילוי התורה בעולם, שמשה הוא מוסר התורה, ולכן במיתתו ראה כרמז שיכול לבטל את גילוי התורה בעולם; וכן משה התפלל עד שה' סלח על חטא העגל ואז ה' ציווה על המשכן (לשיטת רש"י), ולכן במיתת משה ראה רמז ליכולת לבטל את גילוי השכינה בעולם כמתגלה במקדש (וכמו שכבר החל לפעול במניעת בניין המקדש). לכן בעקבות הנעשה בפורים היה גילוי תורה, שבנ"י קיבלו מחדש את התורה וברצון: 'אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים", קיימו מה שקיבלו כבר' (שבת פח,א). לכן דרש כאן ר"א: 'ר' אלעזר פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא: (קהלת י, יח) "בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלוף הבית", בשביל עצלות שהיה להם לישראל שלא עסקו בתורה נעשה שונאו של הקב"ה מך, ואין מך אלא עני, שנאמר (ויקרא כז, ח) "ואם מך הוא מערכך", ואין מקרה אלא הקב"ה, שנאמר (תהלים קד, ג) "המקרה במים עליותיו"' (מגילה יא,א), ששורש פורים קשור לתורה.