"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים" וגו' (דברים כה,יז-יח). '"בדרך בצאתכם ממצרים", תני בשם רבי נתן: ארבע מאות פרסה פסע עמלק ובא לעשות מלחמה עם ישראל ברפידים, שנאמר: "עמלק יושב בארץ הנגב והחתי והיבוסי והאמורי יושב בהר והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן" (במד' יג כט), והוא יושב לפנים מכולם. "בדרך בצאתכם ממצרים", אמר רבי לוי: על הדרך בא עליהם כליסטין. משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו כרם, והקיפו גדר והושיב בו המלך כלב נשכן. אמר המלך: כל מי שיבוא ויפרוץ את הגדר, ישכנו הכלב. לימים בא בנו של מלך, פרץ את הגדר, נשכו הכלב. כל זמן שהיה המלך מבקש להזכיר חטא של בנו, שפרץ הגדר אומר לו: זכור אתה היאך נשכך הכלב. כך כל זמן שהקדוש ברוך הוא מבקש להזכיר חטאן של ישראל שחטאו ברפידים, שנאמר: "היש ה' בקרבנו" (שמו' יז ז). אמר להם: "זכור את אשר עשה לך עמלק". "אשר קרך" וגו'. רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן. רבי יהודה אומר: קרך, טמאך, כמו דאמרת: "אשר לא יהיה טהור מקרה לילה". רבי נחמיה אומר: קראך ממש. מה עשה עמלק? עמד וירד לארכיון של מצרים ונטל טומוסיהון של שבטים, שהיה שמם חקוק עליהם במתכונת הלבנים. ועמד לו חוץ לענן, והיה קורא להם, ראובן שמעון ולוי פוקו, דאנא אחיכון ובעינן למעבד עמכון פרקמטיא. כיון שהיו יוצאין, היו הורגין אותן. ורבנן אמרי: קרך, היקרך לפני אחרים. אמר רבי חוניא: משל למה הדבר דומה? לאמבטי רותחת, שלא הייתה בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד וקפץ לתוכה, אף על פי שנכווה, הקירה לפני אחרים. אף כאן כיון שיצאו ישראל ממצרים, הקדוש ברוך הוא קרע הים לפניהם ונשתקעו המצרים לתוכו. נפל פחדן על כל האומות, שנאמר: "אז נבהלו אלופי אדום" וגו' (שם טו טו). כיון שבא עמלק ונזדווג להם, אף על פי שנטל את שלו מתחת ידן, הקירו לפני אומות העולם. "ויזנב בך" הכה אותן מכת זנב. ואתיא כי הא דאמר רבי חיננא בר שיקלא: מה היו בית עמלק עושין? חותכין מילותיהן של ישראל וזורקין כלפי מעלה ואומרין: בזה בחרת, הוי לך מה שבחרת. לפי שלא היו ישראל יודעין מה טיבה של זמורה, עד שבא עמלק ולמדה להם, שנאמר: "והנם שולחים את הזמורה אל אפם" (יחז' ח יז). וממי למדה? מעשו זקנו, שנאמר: "ויאמר הכי קרא שמו יעקב" (בראש' כז לו), חיכך בגרונו והוציא את הזמורה' (תנחומא "כי תצא" סימן ט-י). '"אחות לוטן תמנע" מאי היא? תמנע בת מלכים הואי, דכתיב (בראשית לו, כט) "אלוף לוטן אלוף תמנע", וכל אלוף מלכותא בלא תאגא היא. בעיא לאיגיורי; באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה, הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו, אמרה: מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת. נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל. מאי טעמא? דלא איבעי להו לרחקה' (סנהדרין צט,ב). נראה שכיון שעמלק יסודו בנעשה אצל תמנע לכן יש לזה גילוי במה שעמלק עשו. תמנע באה לאבות כדי ליתגייר, והאבות היו בא"י, לכן זה התגלה אצל עמלק שבאו כשבנ"י יצאו ממצרים, שזה תחילת גילוי בנ"י כעם, ולכן זה כנגד הנעשה אצל האבות שגם הם תחילת בנ"י (תחילה מצד גילוים כאבות בנ"י); ועמלק בא לבנ"י כמו שתמנע באה לאבות, והאבות היו בא"י ולכן גם בעמלק התגלה שבאו מא"י (שזה גילוי של קשר לא"י) וממרחק 400 פרסה שזהו גדלה של א"י, כגילוי שתמנע באה לא"י, אל האבות. תמנע היתה בת מלכים ולא קיבלוה, והיתה מוכנה להוריד בכבודה עד למטה, להיות פלגש; לכן עמלק התגלה כעין לסטים, שהוא אדם בזוי, ואף שודד כסף כמו שהיא הסכימה לוותר על כל כבודה וממונה כבת מלכים. תמנע באה להתחבר לה', וריחקוה מלהיות ישראל, שה' בקרבנו, ולכן כנגד זה עמלק מזכיר את חטא ישראל שאמרו "היש ה' בקרבנו". כנגד שלא גיירו את תמנע, שהשאירוה כגויה הקשורה לטומאה, לכן עמלק פעל ב"קרך" שלפי ר"י זהו לשון טומאה של מקרה לילה, שמדגיש בזה טומאה (שלא גיירוה), ועניין של זרע (מקרה לילה), כנגד שלא נתנו לה להתחתן עם זרע ישראל (שלכן הלכה לאליפז). [אולי גם רמז בטומאת זרע, שאליפז בא על תמנע כפלגשו והיא היתה בתו, שבא אליה בזימה (תנחומא "וישב" סימן א)]. לפי ר"נ "קרך" מרמז שעמלק קרא לבנ"י לבא אליהם להתחבר למסחר, וטענו שהם אחיהם, וקרא ע"פ הרישומים בארכיון מצרים, כעין רמז שקרא להם לבא להתחבר מכח מה שהיה בעברם, כעין רמז לעברם שלא קירבו את תמנע לבא ולהתחבר אליהם, ולהיות במשפחת ישראל (שלכן טענו שהם אחיהם). ואז הרגו בהם, כנגד שלא גיירו את תמנע, שגר זהו כמו חיים חדשים (כמו "הנפש אשר עשו בחרן", שגיירו גרים), ולכן כנגד זה שלא הביאו חיים לתמנע, עמלק הרג. לרבנן "קרך" זה לשון קירור, כרמז שה' משול כאש ("כי ה' אלקיך אש אכלה הוא" [דברים ד,כד]), וכן התורה משולה כאש ("הלא כה דברי כאש נאם ה'" [ירמיהו כג,כט]), והאבות לא קירבו את תמנע לה' ולתורה, ולכן כעין קיררו את האש שבערה בה להתקרב לה', לכן כנגד זה התגלה בעמלק קירור גילוי שם ה' שהיה על בנ"י שלכן האומות פחדו לפגוע בנו. (אולי כנגד אברהם שהיה הראשון לקרוא בשם ה' ולהבעיר לב אנשים לה', כנגד זה לשון קירור. כנגד יצחק שלא יצא מהארץ כדי שלא ליפסל מקדושתו כקרבן [ב"ר סד,ג] זהו לשון טומאה, כרמז לפסול קרבן. כנגד יעקב שירד למצרים, וממנו יצאו השבטים שזהו ישראל רבים, זהו לשון קריאה ע"פ שמות בנ"י הרבים במצרים). "ויזנב בך" רומז שהיה חותך מילות וזורקן למעלה 'ואומרין: בזה בחרת, הוי לך מה שבחרת' כנגד שלא קירבו את תמנע להתגייר (שבגרות זכר צריך גם למול) ולהצטרף לבנ"י בחירי ה', לכן עמלק ביזו את בחירת ישראל, וזה במילה שזהו ברית בין ישראל לקב"ה שמרמז על היותנו בחירי ה' (ולכן אף מגדיר את ישראל כ'מולים' [משנה נדרים ג,יא]). וזה נעשה בזמורה שעמלק למדו מעשו כשכעס על ברכת יצחק ליעקב במקום לעשו, שבזה הראה את בחירתו של יעקב (וזה אצל האבות, כמו תמנע שהיתה אצל האבות). '"כל הנחשלים אחריך". רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן. רבי יהודה אומר: אמרו: אם זכור הוא על מעשינו, נעבדנו. ואם לאו, נמרוד בו. ורבי נחמיה אומר: אם מספיק לנו מזונותינו כמלך שהוא שרוי במדינה ואין המדינה חסר כלום, נעבדנו. ואם לאו, נמרוד בו. ורבנן אמרי: מסיחין אנו בלבבנו, אם הוא יודע מה אנו מסיחין בלבבנו, נעבדנו. ואם לאו, נמרוד בו. רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר: בלבם היו מסיחין, והקדוש ברוך הוא נותן להם שאלתם. מה טעם? "וינסו א'ל בלבבם לשאל אוכל לנפשם" (תהל' עח יח). ומה כתיב שם? "ויאכלו וישבעו מאד" וגו' (שם שם כט). דבר אחר: "כל הנחשלים אחריך". רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן. רבי יהודה אומר: כל מי שהיה נכוה, היה נישול. ורבי נחמיה אומר: כל מי שהיה הענן פולטו, היה נישלו. ורבנן אמרי: שבט דן שפלטו הענן, היו כולם עובדי עבודה זרה, שנאמר: "ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים"' וכו' (תנחומא "כי תצא" סימן י). ר"י דורש שאמרו אם ה' זכור על מעשינו אז נעבוד את ה' ואם לא אז לא, שזהו ערעור על גילוי החיבור לה' במעשינו, שזה מכח ששם ה' חל עלינו, וערערו שאם לא חל אז לא יעבדו את ה', שזה נתן כח לעמלק שבא מתמנע שלא קירבוה לגיור, לחול שם ה' עליה, וכן כיון שאינה ישראל היא אינה עובדת את ה'. ר"נ דרש שאמרו אם ה' יספק מזונותיהם כמלך השרוי במדינה וכו', שזה נתן כח לעמלק שבא מתמנע בת מלכים שעזבה את מדינתה; ואמרו שאם לא אז לא יעבדו את ה', כמו שתמנע לא גוירה להיות עובדת ה'. רבנן דרשו שאמרו אם ה' יודע מחשבותיהם... שזה נתן כח לעמלק לפגוע שהזכיר שתמנע באמת רצתה בכל ליבה להתגייר, ולא כמו שכנראה חשדו בה האבות שבאה להתקרב בשביל הגדולה שלהם ולכן לא גיירוה (ולא נעשתה עובדת ה', כמו שאמרו שאם לא אז ימרדו בה' ולא יעבדוהו). ב-ד"א ר"י דורש שמי שלא היה צדיק היה הענן פולטו (כך פירש הענף יוסף ע"פ גרסת הילקו"ש 'נימוח'. אולי גם לגרסתנו 'נכוה' הכוונה שלא היה צדיק ולכן כעין נכווה מאש השכינה ששרתה במחנה שבענן), שזה כנגד תמנע שלא גיירוה כדי שתהא צדיקה, אלא הוציאוה מלהיכנס ולהיות תחת כנפי השכינה (כמו שהענן פלט החוצה). לר"נ הדגש שהיה הענן פולט, שזהו כמו שפלטו את תמנע מלהיכנס תחת כנפי השכינה. לרבנן זה שבט דן שהיה עובד ע"ז ולכן היה הענן פולטו, שזהו כעין שלא גיירו את תמנע, שכעין השאירו אותה אצל עובדי הע"ז (וכן היא הלכה להידבק בזרע עשו שהיה עובד ע"ז), בשל שלא הכניסו אותה תחת כנפי השכינה (כעין הענן) [וזה שבט דן, כעין רמז שה' דן שיבוא עמלק בעולם על שלא גיירו את תמנע]. (אולי יש שלוש דעות כנגד גילוי האבות [שלא גיירו את תמנע]. דברי ר"י כנגד יצחק, שהוא לא יצא מהארץ בשל קדושתו, ולכן כנגד זה הענן היה פולט החוצה מי שאינה מספיק צדיק-קדוש [כעין כנגד מחוץ לא"י]. וכן דרש שאמרו אם מעשה ה' חל על מעשיהם, שזה מעלת א"י שמקדשת ומחילה את שם ה' על הכל. דברי ר"נ כנגד יעקב שירד לארם נהרים ולמצרים, כעין הדגשת היציאה מהענן כמו יציאה מא"י מקום השכינה. וכן דרש שאמרו אם ה' יספק מזונותיהם, כעין שיעקב ירד למצרים בשביל מזון בזמן הרעב. דברי רבנן כנגד אברהם שהיה הראשון שקרא בעולם בשם ה' נגד הע"ז, היפך משבט דן שעבדו ע"ז ולכן נפלטו ממחנה ישראל שבענן. וכן דרשו שאמרו אם ה' יודע מחשבותיהם אז יעבדוהו, שזהו גילוי של אלוקות, שה' יצר את האדם ולכן גם יודע את מחשבותיו, שאת זה החל אברהם לגלות בעולם, הראשון שקרא בשם ה'). במלחמה השניה בעמלק, בערד, כשהם התחפשו לכנענים (במדבר כא,א-ג), היו לבושים כעמלקים ודיברו בלשון כנעני, ובאו להילחם בעקבות מות אהרן שאז פסקו ענני הכבוד (רש"י). שזה כדימוי למלחמתם הראשונה שאז היו פוגעים ביוצאים מהענן (כמו שכאן פסק הענן, שכבר אינם בתוכו), שזה כרמז לתמנע שיצאה מתחת כנפי השכינה (לא תחת ענני הכבוד שקשורים לשכינה), ורצתה להתגייר ולא נתנו לה, שזהו כדיבור שאינו עמלקי, שבדבריה רצתה להתחבר לשכינה (היפך מעמלק, וכעין כנעני רמז לארץ כנען, שהאבות היו בארץ ולכן באה לכאן), אבל השאירו אותה ללא גיור ולכן יצא ממנה עמלק, שזהו הלבוש עמלקי, שהתגלה בגופם עמלק שבא ופוגע בישראל (שזהו לבוש שנמצא על הגוף, כנגד גופם של עמלקים, רמז למה שהיו פועלים בגופם; וכן בגד מגלה מיהו האדם שלובשו, שהאדם לובש בגד המתאים לו למעמדו וכדו', ולכן זה מגלה על מהות כעמלקים).