שלושה מלאכים עזרו לאסתר בכניסתה לאחשוורוש
נכתב על ידי יניב, 11/3/2024
"ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עמדת בחצר נשאה חן בעיניו ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט. ויאמר לה המלך מה לך אסתר המלכה ומה בקשתך עד חצי המלכות וינתן לך" (אסתר ה,ב-ג). '"ויהי כראות המלך את אסתר המלכה", אמר רבי יוחנן: ג' מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה, אחד שהגביה את צוארה ואחד שמשך חוט של חסד עליה ואחד שמתח את השרביט' (מגילה טו,ב). [ראה ב'לזמן הזה', 'המלך - מלכו של עולם', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א]. ''ויהי כראות המלך וגו׳ ג׳ מה״ש נזדמנו כו׳. נראה דיש רמז קצת בהאי קרא לשלשה דברים שאמר, והוא מדכתיב נשאה חן בעיניו ולא מצאה חן בעיניו, דבכל המקרא כתיב לשון מצא גבי חן, וע״כ דרשו נשאה באנפי נפשיה שנשאה והגביה מלאך אחד צוארה. ואחד שמשך חוט של חסד עליה, היינו חן בעיניו, וא׳ שמתח השרביט כו׳ מדכתיב ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט, דלא איצטריך למכתב בראש אלא ותגע בשרביט, אלא לדייק מיניה בראש השרביט בקצה זה היתה יכולה ליגע ולא בשרביט גופה משום דרחוק ממנה היה, לפי שנמתח השרביט והיתה יכולה ליגע בראש השרביט ולא בגופה בקצה השני' (מהרש"א). אולי למד ר"י שהיו כאן שלושה מלאכים כיון שר"י דרש: '"אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ". ר' יודן ור' לוי בשם ר' יוחנן: כל מקום שנאמר במגלה זו "למלך אחשורוש", במלך אחשורוש הכתוב מדבר; וכל מקום שנאמר "למלך" סתם, משמש קדש וחול' (אסת"ר ג,י). כאן בפס' נאמר שלוש פעמים "המלך", שזה קודש וחול, ולכן דרש שהיה מעשה שהשפיע על אחשוורוש וזה דרך התערבות אלוקית שזהו דרך מעשה המלאכים שליחי הקב"ה. "ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עמדת בחצר" זהו מלאך שהגביהה צוארה שתעמוד זקופה, וזהו 'עמדת' עמידה זקופה. "נשאה חן בעיניו ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו" זהו שהמלאך גרם לחוט של חסד שתשא חן לפני אחשוורוש, ולכן הוא הושיט לה את השרביט. "ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט ויאמר לה המלך מה לך אסתר המלכה ומה בקשתך עד חצי המלכות וינתן לך", זהו שמתח את השרביט שהגיע עד לאסתר, שהכוונה שנתן לה אישור לקבל כל מה שתרצה (שזהו נגיעה בשרביט כשותפות עם יד המלך). אולי גם למד ר"י מדברי החשש של אסתר, שהיה צריך ניסים כדי לפתור זאת: "כל עבדי המלך ועם מדינות המלך ידעים אשר כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית אשר לא יקרא אחת דתו להמית לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום" (אסתר ד,יא). 'יבוא אל המלך אל החצר הפנימית, אשר לא יקרא' זה מראה על גאוה ועמידה זקופה שמרשה לעצמו להגיע למקומו הפנימי של המלך על דעת עצמו, שכנגד זה היתה צריכה מלאך שיגיבה צווארה, שתכנס בכח וגבורה ועמידה זקופה (כדי שאחשוורוש יכנע לה ויסכים לבואה הפתאומי). 'לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב' זהו שהיה צריך מלאך שימתח את השרביט, שתהיה כאן הטכסיות של הושטה ונגיעה בשרביט (נראה שאין הכוונה שהיה נס שהשרביט התארך כ"ך, אלא כמשל כעין נס על זה שאחשוורוש הגיש לה את השרביט והיא העיזה לבא ולגעת בשרביט כמו שצריך). 'ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום', שהיה חסר כאן נשיאת חן וחסד לפניו, שלכן לא קרא לה, לכן גם לזה היה צריך מלאך שימשוך עליה חוט של חסד. אולי למד ר"י שהמילה "עמדת" מיותרת שהרי ברור שעמדה שם, והיה מספיק לומר שראה אותה בחצר, לכן דרש שמלאך הגביה צווארה, שעמדה בצורה זקופה ובולטת בעמידתה. "נשאה חן בעיניו" מיותר, שהרי אחרת לא היה מגיש לה את השרביט ואומר לה שתקבל כמעט כל מה שרוצה, לכן דרש שבא לומר שהיתה כאן נשיאת חן מיוחדת ע"י המלאך (או שהמילה 'בעיניו' מיותרת, שהרי זה ברור שזה חן בעיניו, לכן דרש שנעשה כאן נשיאת חן מיוחדת שראה בעיניו). "ותגע בראש השרביט" מיותר, שהרי העיקר שהושיט לה שבזה ניצלה (כמו כשאמרה למרדכי "לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב", ולא אמרה את הנגיעה בראש השרביט), לכן דרש שהיה כאן עניין של מתיחת השרביט שלכן הנגיעה בראש השרביט כעין באה בצורה מיוחדת (וכמובן שזה משל ולא שהתארך בנס על טבעי). מדוע נעשו שלושה ניסים אלו? בפשטות זה היה מוצרך להצלתה והצלחתה. אולם אולי בעומק רומז שאסתר באה להציל את ישראל, ולכן זה כעין גילוי כנגד שלושת האבות - יסוד ישראל בעולם. אולי הגבהת הצוואר כנגד יצחק, שעמידה זקופה של בנ"י זה דווקא בא"י, שזהו יצחק שלא יצא מהארץ. וכן יצחק פשט את צווארו על גבי המזבח, ולכן זה זכות בצוואר. נשיאת חן וחסד כנגד אברהם שהוא עמוד החסד, שהרבה גילוי חסד בעולם (וכן כיבדוהו מאוד, כמו שמוכח בדברי בני חת בקבורת שרה, שזהו שראו בו חן וחסד). מתיחת שרביט המלוכה כנגד יעקב, שירד למצרים כאביו של יוסף משנה למלך פרעה, כך שקשור למלכות ושלטון. (לכן גם דרש ר"ע קשר בין אסתר לשרה [ב"ר נח,ג], לומר שיש כאן גילוי כנגד האבות). אולי גם שלושה מלאכים כנגד שלושת המלאכים שבאו בבשורה על הולדת יצחק, שהולדתו היה כעין חיות לשרה (שמי שאין לו בנים חשוב כמת [נדרים סד,ב]), ולכן כיון שאסתר קשורה בעומק לשרה (כמו שדרש ר"ע [ב"ר שם]) אז יש גילוי בהצלתה ממוות כעין גילוי שנעשה אצל שרה ביציאה מכעין מוות (שמי שאין לו בנים חשוב כמת). שלושת המלאכים באו לשלוש שליחויות: לרפא את אברהם, לבשר על הולדת יצחק ולהפוך את סדום (ב"מ פו,ב). לכן כנגד רפואת אברהם זהו הגבהת הצוואר, שמראה על חוזק בריאות וכוח. כנגד בשורת הולדת יצחק זהו משך חוט של חסד, שהולדת יצחק היה נס בחסד גדול ביותר. כנגד הפיכת סדום זהו מתיחת השרביט, שה' גילה לאברהם שהולך להפוך את סדום בשל מעלת אברהם כשליט עליהם ('"אשר אני עושה" - בסדום. לא יפה לי לעשות דבר זה שלא מדעתו, אני נתתי לו את הארץ הזאת וחמשה כרכין הללו שלו הן, שנאמר "גבול הכנעני מצידון" וגו' "בואכה סדומה ועמורה" וגו'. קראתי אותו אברהם אב המון גוים, ואשמיד את הבנים ולא אודיע לאב שהוא אוהבי?' [רש"י; בראשית יח,יז]). (אולי אסתר באה בשם ה' [כמו שמביא המהר"ל שהר"ת של "י'בוא ה'מלך ו'המן ה'יום" (אסתר ה,ד) זהו שם הויה], ולכן התגלה כאן כנגד גילוי שם הויה שהוא היה הווה ויהיה. שהגבהת הצוואר קשור גם להעזה לבא לאחשוורוש בלי שנקראה ולכן זה החל להתגלות כבר מקודם שראה אותה, שזהו גילוי כנגד היה. נשיאת חסד זה כשראה אותה ונשאה חן לפניו, ולכן זה כעין כנגד הווה. ולאחר שראה אותה הושיט את השרביט, והשרביט נמתח, ואף אמר שתקבל מה שרוצה שזה תקבל בהמשך לבקשתה [שזהו חלק מהארכת השרביט - הגעת כח מלכות אליה], כך שזה כעין כנגד עתיד [לאחר כניסתה, ולאחר מעשהו שהושיט לה התארך, וכן הסכמתו לעתיד]). אולי שלושת הדברים הם שלבים בנשיאת חן בעיני אחשוורוש, שזהו הליכה בצוואר זקוף ותחושת חוט החסד, ועוד יותר הושטה ברצון יותר מהרגיל עד שמושיט בכל כוחו את השרביט, שכעין נמתח המרחק של השרביט. שזה כנגד שהיתה בצום שלושה ימים, ובכל יום נעשים חלשים ושפופים ומאבדים מהחן וחסד, לכן היה צריך כח חזק כדי שימצא חן בעיני אחשוורוש כעין תיקון לשלושת ימי ההרס של החן בצום, ולכן נתנו שלושה מלאכים כעין לתקן את שלושת ימי ההרס. (או בכל יום צום נעשה זכות, ולכן בזכותו עוד מלאך שפעל להצלחתה [אולי לכן מראש בקשה צום של שלושה ימים כי ידעה מה צריך שיעזרוה משמים, שזהו בשלושה דברים אלו שהמלאכים פעלו לה). אולי אפשר בעומק שחשבה שבזכות הנעשה יגרם שיחזרו לבניית המקדש, כיון שהכל החל בסעודת אחשורוש על אי גאולתם ובניית המקדש (מגילה יא,ב). לכן גם אחשוורוש מרגיש בזה ולכן "ויאמר לה המלך מה לך אסתר המלכה ומה בקשתך עד חצי המלכות וינתן לך". "ויאמר לה המלך לאסתר המלכה מה בקשתך עד חצי המלכות ותעש", חצי המלכות ולא כל המלכות, ולא דבר שחוצץ למלכות, ומאי ניהו בנין בית המקדש' (מגילה טו,ב). 'ולא דבר שחוצץ במלכות - בנין הבית שהוא באמצע של עולם, כדאמרי' בסדר יומא (דף נד:) אבן שתיה שממנה נשתת העולם' (רש"י). ['"עד חצי המלכות" - דבר שהוא באמצע ובחצי המלכות, הוא בית המקדש שהתחילו לבנותו בימי כורש וחזר בו וצוה לבטל המלאכה, ואחשורוש שעמד אחריו גם הוא ביטל המלאכה' וכו' (רש"י בפס')]. לכן כיוונה למסירות נפש לשם שמים להרבות גילוי ה' בעולם, דרך הצלת ישראל ולהתחזק כתיקון (לחטא שהעלה את הקטרוג להמיתם) ולכן לבנות את המקדש; לכן הרגיש זאת אחשוורוש ומיד מנע מבקשה כזו. אבל בכ"ז מכח אסתר התגלגל בהמשך ש-בנה המלך יאשר את המשך בניית המקדש, וכך בנ"י שניצלו המשיכו ובנהוהו. לכן נרמז בשלושה מלאכים כעין כנגד שלושה ביהמק"ד. בית ראשון שיסודותיו ע"י דוד, ושלמה בנהו, ואמר שלמה על המקדש (בהיזכור דוד אביו - 'מגדל דוד'): "כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות". '... דא"ר אבין ואיתימא ר' אבינא: מאי קראה? (שיר השירים ד, ד) "כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות" תל שכל פיות פונים בו' (ברכות ל,א). לכן הגבהת צוואר כרמז לבית ראשון שנאמר בו לשון "צוארך". בבית שני לא שרתה שכינה ובכ"ז זכינו שיהיה לנו מקדש, כך שזה כחסד שזכינו למקדש; וכן בנינו אותו באישור האומות שזהו כחסד שהיה בעיניהם שלכן אישרו לנו, ולכן כנגד זה נמשך חוט של חסד עליה. ובית שלישי ירד משמים - מקדש שה' עשה, שלכן זהו חיבור למלכות ה' השלמה (וכן אז יהיה תיקון עולם, שמלכות ה' תתגלה בשלמות בעולם), ולכן זהו מתיחת שרביט המלוכה, כעין שמלכות ה' תתארך לעולם, להתגלות בעולם בשלמות. בבי"א. (אולי כאן זה היה התחלת הישועה, וכן יש התחלת ישועה קדומה יותר בהורדת ושתי [שגרם לעליית אסתר], לכן יש גילוי דומה ביניהם. לכן כמו כאן יש שלושה דברים שנעשו, כך גם בעצת ממוכן היו שלוש סיבות שגרמו לו לתת את העצה נגד ושתי [וגם אותם מביא ר"י בעל המימרה שכאן]: 'ר' יוחנן אמר: תלתא אמוראין. חד אמר: ע"י שהיתה מסטרתו בקורדקין שלה על פניו לכאן ולכאן. וחרינא אמר: על ידי שלא הזמינה את אשתו לסעודת נשים. וחרינא אמר: ע"י שהיתה לו בת והיה מבקש להשיאה למלכות' וכו' [אסת"ר ד,ו]. הסטירות בפניו זה כעין כמו הגבהת הצוואר, שכאן עשיה לכעין גאווה ושם עשיית בושה [ושניהם קשורים לראש]. אי הזמנת אשתו מראה על זלזול ושנאה, היפך מכאן שחל עליה חוט של חסד, שמביא לאהבה וכבוד. ומה שהיתה לו בת ורצה שתהיה מלכה, זה כעין כאן שקיבלה את שרביט הזהב כעין שותפה במלכות).
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
