'אסתר מן התורה מנין? (דברים לא, יח) "ואנכי הסתר אסתיר"' (חולין קלט,ב). 'למעשה אסתר - הסתר אסתיר, בימי אסתר יהיה הסתר פנים ומצאוהו צרות רבות ורעות' (רש"י).  ' ... וטעם ואנכי הסתר אסתיר פני פעם אחרת כי בעבור שהרהרו ישראל בלבם כי חטאו לאלקים ועל כי אין אלקיהם בקרבם מצאום הרעות האלה, היה ראוי לרוב חסדי השם שיעזרם ויצילם שכבר כפרו בע"ז, וכענין שאמר (ירמיהו ב לה) "הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי". ולכך אמר כי על כל הרעה הגדולה שעשו לבטוח בע"ז יסתיר עוד פנים מהם, לא כמסתר פנים הראשון שהסתיר פני רחמיו ומצאום רעות רבות וצרות, רק שיהיו בהסתר פני הגאולה' וכו' (רמב"ן; דברים לא,יח). 'הלשון מורה על הצרה הגדולה, כי היו ישראל בגלות קודם, ואח"כ הגיע להם צרה על צרה, הוא המן. וזהו "ואנכי הסתר אסתיר" דהיינו הסתר בתוך הסתר' (מהר"ל; חידושי אגדות). (וראה דברי מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ב'לזמן הזה', 'אסתר מן התורה מניין'). 'אסתר מן התורה מנין וכו' מרדכי מן התורה מנין. יראה היתה מתייאשת לבקש על עמה ומולדתה משום שלא נודע לה דבר אפי' בחלום. ואמר רבא פ"ק דחגיגה ואנכי הסתר אסתיר את פני ביום ההוא, אבל בחלום אדבר בו, ופירש"י דדייק מדכתיב ביום ההוא דייקא ביום אסתיר פני אבל בלילה אגלה בחלום. והנה לא נודע לה דבר ושום רמז, ע"כ התיאשה מלבוא לפני המלך. והיינו אסתר מן התורה דכתיב ואנכי הסתר וגו'. אכן איתא במדרש ומרדכי ידע כבר, שנתגלה לו ע"י חלום, וכן הוא בתרגום שני. ובמנות הלוי. אלא שלחלום צודק שהוא כענין נבואה צריך להיות שורה בתוך שמחה כמשחז"ל אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, ומסיים שם וכן לחלום טוב רוצה לומר חלום צודק נבואיי. וחשבה אסתר שראוי לגלות לה בחלום, שהיא שוכבת בארמון המלך בשמחה וטוב לבב. אבל באמת לא כן הוא, כי עכ"פ היתה חבישה שלא ברצונה, משא"כ מרדכי מתהלך ברצונו וחפצו והוא שמחה יותר, והוא ראוי לחלום נבואיי יותר. דבר זה גילה לנו רמב"ן בפי' התורה פ' כי מור דרור, שיקחו מור מחיה שהיא דרור והולכת ברצונה בין הערוגות, ולא מאותן החבישים בבתים להאכילן ולפטמן כי מור שלהם אינו חשוב כאותם המתהלכות חפשי, ודרור והיינו מרדכי מן התורה מנין מור דרור' (חת"ס). 'ואמר אסתר מן התורה מנין שהוא עיקר שמה, ואמר ואנכי הסתר אסתיר ע״ש שבימיה נתקיים מקרא זה שאמר הקב״ה אסתיר, לפי שרחקו והסתירו ישראל עצמם מדבור אנכי שהוא עיקר אמונה, כדאמרי׳ פ״ק דמגילה למה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה לפי שהשתחוו לצלם ונהנו מסעודת אחשורוש' (מהרש"א). אולי אפשר גם שנרמז פעמיים הסתר כנגד שבאסתר היה פעמיים הסתרה, שבתחילה הסתירה את עצמה כדי שלא ימצאו אותה כשחיפשו נשים לאחשוורוש, ואח"כ הסתירה את זהותה כיהודיה. לכן נרמז "ואנכי הסתר אסתיר פני": שההסתר הראשון היה כדי שלא ימצאוה, וזהו רמז 'ואנכי הסתר' שהסתירה את עצמה, את כולה, ואילו אח"כ 'אסתיר פני' שהיא נגלית למלך, אבל מסתירה את פנימיותה שהיא יהודיה ('פני' רמז לפנימיות). אולי גם רומז לחטאים שעליהם באה הגזרה, שזהו על שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר (מגילה יב,א) ושהשתתפו בסעודת אחשוורוש שהיה בה זנות (אסת"ר ז,יג). כיון ששני הדברים גרמו להסתר פנים - לגזרה, לכן נרמז פעמיים הסתר: 'ואנכי הסתר' שזה הסתר אחד בשל חטא ע"ז שעברו בזה על הפס' "אנכי": "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" (שמות  כ,ב). והסתר שני 'אסתיר פני' שמרמז לזנות שמכסות הזונות את פניהם: "ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה" (בראשית לח,טו). 'והנכון בעיני עוד לפי הפשט שיאמר שחשבה לזונה בעבור שתכסה הפנים, כי אחרי כן אמר כי לא ידע כי כלתו היא. והטעם כי דרך הזונה לשבת בפתח עינים מעולפת הצעיף, מכסה קצת השער וקצת הפנים ומשקרת בעינים ושפתים ומגלה הגרון והצואר, כי בעבור שתעיז פניה ותאמר לו ותחזק בו ונשקה לו תכסה קצת הפנים. ועוד כי הקדשות היושבות על דרך בעבור שתזננה גם עם הקרובים יכסו פניהן, וכן יעשו הקדשים גם היום בארצותם' (רמב"ן). אולי גם רמז לגמ': 'שאלו תלמידיו את רשב"י: מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה? ... אמר להם: מפני שהשתחוו לצלם. אמרו לו: וכי משוא פנים יש בדבר? אמר להם: הם לא עשו אלא לפנים, אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים, והיינו דכתיב (איכה ג, לג) "כי לא ענה"' (מגילה יב,א). לכן נרמז שני הסתרי פנים, שלא נראה האמת כלפי חוץ, שזהו כשהשתחוו לצלם, שהסתירו את האמת, שרק השתחוו כלפי חוץ, וכן ה' עשה להם הסתר פנים, שעשה רק 'לפנים'. נראה שגם בפס' בכלל יש רמז לפורים, שנאמר: "וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכל ומצאהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה. ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים" (פס' יז-יח). ש"פנה אל אלהים אחרים" מרמז על שהשתחוו לצלם, שלכן נגזר עליהם מעשה גזרת המן (לגמ'), ו"והיה לאכל" מרמז על אוכל, ואוכל ושתיה באים יחד  וכך נעשה גם במשתה אחשוורוש: '(שם, ח) "והשתיה כדת אין אונס" מאי כדת? א"ר חנן משום ר"מ: כדת של תורה, מה דת של תורה אכילה מרובה משתיה, אף סעודתו של אותו רשע אכילה מרובה משתיה' (מגילה יב,א), כרמז על שחטאו במשתה אחשוורוש שלכן נגזרה גזרת המן (לאסת"ר); בנוסף רמז שמיד לאחר הגזרה הלכו לשתות (שזה מראה את החומרה עד כמה זלזלו בחיי ישראל): "הרצים יצאו דחופים בדבר המלך והדת נתנה בשושן הבירה והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה" (אסתר ג,טו).