"את אהל מועד ואת הארן לעדת ואת הכפרת אשר עליו ואת כל כלי האהל. ואת השלחן ואת כליו ואת המנרה הטהרה ואת כל כליה ואת מזבח הקטרת. ואת מזבח העלה ואת כל כליו ואת הכיור ואת כנו" (שמות לא,ז-ט). בפס' ח' מופיעים השולחן המנורה ומזבח הקטורת ביחד באותו פס' כיון ששלושתם היו במשכן בחלק של הקודש. לכן בפס' קודם נאמר על הארון שהיה בקה"ק, ופס' הבא מביא את מזבח העולה והכיור שהיו בחצר. אמנם בפס' ז' הובא בנוסף לארון גם האהל וכליו, שזה כלל המשכן; אולם נראה שזה נאמר כך כדי לומר שכל המשכן הוקם בשביל ארון הברית (ולכן הובאו יחד באותו פס'): 'רְאֵה מָה הָאָרוֹן חָבִיב, שֶׁהַמִּשְׁכָּן כֻּלּוֹ לֹא נַעֲשָׂה אֶלָּא בִּשְׁבִיל הָאָרוֹן, שֶׁהַשְּׁכִינָה בְּתוֹכוֹ' (תנחומא “ויקהל” סימן ז). במנורה נאמר “המנורה הטהרה”, מה שלא נאמר בשאר הכלים כאן (אמנם נאמר על השולחן בויקרא [כד,ו], אבל כאן לא נאמר), לכן למדו חז"ל: 'א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: מאי דכתיב (ויקרא כד, ד) "על המנורה הטהורה"? שירדו מעשיה ממקום טהרה … תנא דבי רבי ישמעאל: שלשה דברים היו קשין לו למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבעו. ואלו הן: מנורה, וראש חדש ושרצים. מנורה דכתיב (במדבר ח, ד) "וזה מעשה המנורה"' וכו' (מנחות כט,א). קודם לכן מובאת דרשה נוספת: 'תניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר: ארון של אש ושלחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמים וראה משה ועשה כמותם, שנאמר (שמות כה, מ) "וראה ועשה כתבניתם אשר אתה מראה בהר"'. לכאורה זה סותר את הדרשה של רשב"נ בשם ר"י? אומר המהרש"א: 'המנורה הטהורה שירדו מעשיה כו׳. מדנקט מנורה במלתיה ולא נקט נמי שלחן משמע דגבי שלחן לא דריש ליה הכי, וצ״ל דלית ליה דרשא דלקמן דיליף ליה מתבניתם אשר אתה מראה וגו׳, דמההוא קרא יליף נמי דארון ושלחן אש ירדו מן השמים אע״ג דההוא קרא גבי מערה הוא דכתיב מלשון "כתבניתם" בלשון רבים משמע ליה לר״י בר יהודה דלקמן דקאי נמי אארון ושלחן דכתיבי בפרשת דלעיל מניה. ועי״ל: דאית ליה הכא דרשא דלקמן "כתבניתם”, שראה בהר דוגמתם שירדו באש מן השמים ארון ושלחן ומנורה, מיהו הכא בא לומר דבר נוסף במנורה, שגם מעשיה היאך יעשו אותה, ואותן כלים שיצטרכו בעשייתם, שהיה קשה למשה, גם זה ירד לו ממקום טהרה וק״ל'. אמנם אפשר שלמד כמו הדרשה בתנחומא, שלא רק ראה אלא ממש נעשה ממקום הקודש: 'את מוצא שנתקשה משה במעשה המנורה יותר מכל כלי המשכן, עד שהראה לו הקדוש ברוך הוא באצבע. בשלשה דברים נתקשה משה כו'. "מקשה זהב”, מהו מקשה? כלומר, מה קשה היא לעשות. שהרבה יגע משה עד שלא עשה המנורה, שכן הוא אומר "מקשה תעשה המנורה” (שמות כה, לא). כיון שנתקשה, אמר הקדוש ברוך הוא למשה: טול ככר זהב והשליכהו לאש והוציאהו, והיא נעשית מעצמה, וכפתוריה ופרחיה גביעיה וקניה ממנה. אתה היה מכה בפטיש, ומעצמה נעשית. לכך הוא אומר "מקשה תעשה המנורה”, יו״‎ד מלא, ולא כתיב תעשה. כלומר: מעצמה תעשה. מה עשה משה? נטל את הככר והשליכו לאור; ואמר משה: רבונו של עולם, הרי הככר נשלך בתוך האש, כשם שאתה רוצה תעשה לפניך. מיד יצאת המנורה עשויה כתקונה. לכך כתיב: "כמראה אשר הראה ה'” וגו'. כן עשה משה אין אומר כאן, אלא "כן עשה”, סתם. מי עשה? הקדוש ברוך הוא' (תנחומא "בהעלותך" סימן ג). רש"י מסביר מדוע נאמר כאן על המנורה "הטהרה”: '"הטהורה" – על שם זהב טהור'. נראה שבפס' מובאים יחד שלושת הכלים שבקודש, לומר שיש קשר ביניהם, שהם באים להעלות את האדם לקדושה, ולכן הם סמוכים לקה"ק שם השכינה, לחבר את האדם לקב"ה. לכן כיון שיש באדם שלושה חלקים: נפש רוח ונשמה, לכן כנגדם יש את שלושת הכלים. כנגד הנפש שמחיה את האדם זהו השולחן שעליו יש את לחם הפנים שזהו אוכל, והאוכל מחיה את האדם (אולי כרמז "לחם פנים" כרמז למחיה כלחם, אבל שיש בפנים האדם, הכח שמחיהו שזהו הנפש). כנגד הרוח שהיא אחראית על הרגש והמידות זהו מזבח הקטורת, כעין שבהקטרת ריח טוב האדם מריח ונרגע ונעשה נינוח ושמח, כך שמשפיע על הרגש. כנגד הנשמה זהו המנורה, שיש בה נרות, כרמז לפס' “נר ה' נשמת אדם" (משלי כ,כז), והיא מאירה כרמז לשכל שמבין ומאיר את המציאות במחשבתו, ולכן נרותיה מכוונים לנר מערבי שמכוון לקה"ק, לארון, כרמז לכוון השכל לשכל של תורה, שכל הישר ע”פ רצון הקב”ה. לכן נאמר במנורה "טהורה" כרמז לנשמה הטהורה שהיא חלק אלוק ממעל, ולכן זהו שהמנורה ירדה ממקום הטהרה, כמו שהנשמה ירדה משמים ממקום הטהרה (כמו שהקב”ה עשה את המנורה כך הנשמה היא חלק אלוק). לכן מודגש (ע"פ רש"י) שהמנורה זהב טהור, שהיא כולה זהב טהור (שלא כשאר הכלים שיש בהם גם עץ), כרמז שמקורה בחלק אלוק ולכן אין בה גילוי של עץ שכרומז על הארציות (“האדם עץ השדה”), אלא היא תמיד טהורה ונקיה. אולי גם באדם יש גילוי של מחשבה דיבור ומעשה, לכן כנגד המעשה זהו השולחן שבו יש לחם תמיד ובסוף אוכלים אותו, כך שזה פיזי ממשי ועם מעשה אכילה ממשי. כנגד הדיבור זהו מזבח הקטורת, שבו מעלים קטורת שהיא עשן, כעין הדיבור שהוא מהאויר שיוצא מפה האדם. המנורה מאירה, ואור זה דבר שאי אפשר לתפוס פיזית, ולכן הוא כנגד המחשבה שהיא פנימית ואי אפשר לתפוס אותה פיזית (אלא זה חשמל במח). המנורה מאירה את השולחן והמזבח, כרמז שצריך להשליט את המחשבה הישרה המתגלה מהנשמה, וממנה להאיר את כל חלקי האדם וגילויו.