חז"ל קובעים (יומא כט, א) ש"הרהורי עבירה קשים מעבירה". מדוע?

מבאר לנו מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל (חזון עובדיה): הרמב"ם ב'מורה נבוכים' כתב: שיש בזה ענין נפלא מאוד, כי כשיחטא אדם בפועל בגופו, אמנם ימרה פי ה' מצד חומריותו, ומכל מקום לא המרה אלא רק בבהמיותו, אבל המחשבה היא מסגולות האדם בחלק הכי נכבד שבו, וכשהוא מהרהר בעבירה נמצא שחטא בשכלו, שהוא חלק הנכבד שבו...

ומרן החיד"א בספר 'דבש לפי' כתב: שלושה שותפין באדם: הקב"ה אביו ואימו, והבשר והגידים והעצמות וכל יתר הדברים הגשמיים מאביו ואימו, והשכל והדעת והראיה מהקב"ה, ואם כן החוטא במחשבה פוגם בחלק שנתן לו ה', לכך הוא קשה יותר מעבירה עצמה שפוגם בגופו שהוא חלק אביו ואמו, אלא שבחסדו יתברך אינו מעניש על המחשבה אלא על המעשה.

(מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל)