'ת"ר: איזהו מטבע של ירושלים? דוד ושלמה מצד אחד, וירושלים עיר הקודש מצד אחר. ואיזהו מטבע של אברהם אבינו? זקן וזקינה מצד אחד, ובחור ובתולה מצד אחר' (ב"ק צז,ב). 'דוד ושלמה - כתוב מצד אחד ומצד שני כתוב ירושלים עיר הקדש. בחור ובתולה - יצחק ורבקה. זקן וזקינה - אברהם ושרה' (רש"י). 'מטבע של אברהם זקן וזקינה מצד א' בחור ובתולה מצד ב', עיין פרש"י. ויותר נראה לפרש כולם ע"ש הנס שאחר שנעשו זקנים, כמ"ש "ואדוני זקן ואני זקנתי", חזרו לימי נעורים דהיינו שנעשו הם בחור ובתולה, כמ"ש "אחרי בלותי היתה לי עדנה" וק"ל' (מהרש"א). נראה שרש"י לא פירש כמהרש"א משום שנרשם בתולה, והרי כששרה חזרה לצעירותה לא נהפכה לבתולה אלא צעירה, ולכן היה ראוי להירשם נערה או צעירה ולא בתולה, לעומת רבקה שכשהובאה ליצחק היתה בתולה ולכן ראוי לכתוב בתולה (אמנם אפשר שנרשם על שרה בתולה שזה שם כינוי לצעירה, שהיא כעין בתולה. אולי גם נאמר כך כדי לרמז שנברא לה בית ולד – רחם [יבמות סד,ב], ולכן נרמז כעין בתולה שעד עכשיו לא היה מעשה פיזי בצורה שיביא להולדה). בנוסף נראה שיש כאן רמז להמשכיות שזהו מעלת המלכות שהיא נמשכת בזרעו אחריו, ולכן ראוי להדגיש שיש לאברהם המשכיות במלכות דרך יצחק, שזהו מעלה גדולה מאוד. לדבר זה נעשה כעין דימוי במטבע של ירושלים, שבצד שני נרשם ירושלים שהיא מקום המלכות של מלכי יהודה, ולכן מדגיש את המשך המלכות מדוד: 'אין מושחין מלכי ישראל בשמן המשחה אלא בשמן אפרסמון. ואין ממנין אותן בירושלים לעולם אלא מלך ישראל מזרע דוד' (רמב"ם; הל' מלכים ומלחמותיהם א,י). במלכות החשוב הוא המלך שזרעו אחריו, ולכן לא מצויינות הנשים במטבעות, אלא דווקא שרה ורבקה שהן היו במעלה מיוחדת גדולה מאוד כאמהותינו הקדושות מעמידות עם ישראל, ולכן ראויות להופיע במטבע (ובפרט שרה שהיא היתה גדולה בנביאות מאברהם: '"ויאמר אלקים אל אברהם אל ירע בעיניך" וגו' (בראשית כא, יב), מכאן אתה למד שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות' [שמו"ר א,א]), וכך הופיע דוד ושלמה כהמשכו – כעין דימוי לאברהם ושרה שמעמידים המשך (ואברהם היה נשיא [בראשית כג,ו], שזה כעין מלך). ובצד שני נרשם ירושלים שבזה מודגשת ומוכחת ההמשכיות של מלכותם (שלא ניתנה למלכים אחרים להתמנות שם), כעין יצחק ורבקה שזהו ההגדשה וההוכחה של ההמשכיות של אברהם ושרה. אולי גם אברהם ושרה הם מייסדי השושלת, וכנגדם זהו דוד ושלמה מייסדי שושלת בית דוד; ובצד שני זהו יצחק ורבקה וכנגדם זהו ירושלים כרמז למעלת המקום הקדוש שגורם להעלאת כח הקדושה והמלכות של מלכי דוד שקשורים לירושלים, שכך גם ביצחק מתגלה על מעלת א"י שמשפיעה על אברהם (ואף על שאר האבות) שלכן לא נולד לו יצחק עד שבא לארץ, שזה קשור למעלת המקום (ובפרט לשיטת האלשיך ש"לך לך" הכוונה לעצמך :'וזהו "לך לך", שהוא כי לך ולעצמך אתה הולך הוא השורש הדבק באלקיך, כי איכותך מתעלה ומתקדש ומשתלם בזה' [אלשיך; בראשית יב,א], בזה מודגש העלאת מעלה האדם עצמו ע"י המקום), ואף נרמז ב"לך לך" כעין שנאמר בהליכה לעקידה, שהיא היתה בארץ המוריה שזהו ירושלים, שזה שיא הקדושה והחיבור לעצמיותנו הקדושה, ולכן נרמז ביצחק וכנגדו זה ירושלים ומודגש שהיא 'עיר הקודש'. אולי נרשם מצד אחד כנגד אברהם ושרה ומצד שני כנגד יצחק ורבקה, לומר שהם ממש אותו דבר, כעין שמובא על רבקה שהיא החליפה את שרה, שכל מה שהיה אצל שרה ונפסק במותה חזר בהגעתה של רבקה (ב"ר ס,טז); שזה בא ללמד על ההמשכיות שנמשך תיקון העולם, ולכן גם במטבע של ירושלים יש מלכות דוד וירושלים שזה מרמז על תיקון העולם שיוצא מירושלים לכל העולם (דרך התפשטות בכל א"י ומשם לכל העולם), וזה בעיקר כשיש לבנ"י שלטון עצמאי בארץ, ובפרט במלכות בית דוד שמייצגת את ה' בעולם ("וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד" [דה"י א כט,כג]) ועתיד המשיח לבא מהם ולהשלים את תיקון העולם. אומר הבן יהוידע: 'וצריך להבין לפירוש מהרש"א דקאי הכל על אברהם ושרה למה לא כתבו הכל מצד אחד בשתי שורות זו תחת זו? ונראה לי בס"ד כתבו כן כדי שיהיה זקן שבצד זה שהוא הזכר אברהם אבינו ע"ה כתוב כנגדו בתולה בעבר השני שהיא שרה, וזקנה שבצד זה כתוב כנגדה בחור בעבר השני, להורות בזה ששקולים הם בצדקות על דרך שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה א, טו) בפסוק "הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה" (שמות ו, כו) והוא משה ואהרן ללמדך ששקולים הם. ועוד נראה לי בס"ד נכתבו באופן זה ללמדך על מידות שלהם, כי בצרכי עולם הזה מתנהגים בכבידות כטבע זקן וזקנה, וכאשר פרשתי בס"ד בפסוק "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב" (בראשית יג, ב), אבל בצרכי עולם הבא מתנהגים בזריזות כמו בחור ובתולה, ולכך חלקום בשני צדדין לרמוז בצד אחד על עולם הבא ובצד אחד על עולם הזה. אי נמי על דרך שאמרו (סוכה נג.) אשרי זקנותינו שלא ביישה את ילדותינו ואשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו. ועוד נראה לי בס"ד לפי פירוש מהרש"א ז"ל דמפרש דקאי הכל על אברהם ושרה, בא ללמד מטבע זה דאהבה שהיתה ביניהם אינה אהבה גופניית דאז כפי הטבע תהיה הלוך וחסור, וכל מה שיזקינו בשנים גם אהבתם תהיה זקנה וישנה מצד שניהם, אלא אהבתם היתה אהבה נפשיית שהוא אוהב אותה מחמת צדקותה והיא אוהבת אותו מחמת צדקותו, ולכן אף על פי שמצד מספר השנים הם זקן וזקנה עם כל זה מצד האהבה הם אהבת בחור ובתולה שהיא אהבה חדשה ואינה ישנה. ונראה לרמוז ראשי תיבות זָקֵן זְקֵנָה בָּחוּר בְּתוּלָה הוא 'בזה בזה' לרמוז שהם בזבזו ממון רב להכנסת אורחין, אברהם אבינו ע"ה לאנשים ושרה אמנו ע"ה לנשים, וסופי תיבות זָקֵן זְקֵנָה בָּחוּר בְּתוּלָה הוא אותיות 'הנהר' שהם היו בסוד הנהר הגדול הידוע שרמז עליו הכתוב "וְהַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת" (בראשית טו, יח) ולזה אמר "בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם" (יהושע כד, ב)' עכ"ל ודפח"ח. נראה שלפרש"י ר"ת 'זזב"ב' יוצא בגימטריה י"ח, שזה מספר הפעמים שנאמר ציווי בהקמת המשכן (כמו שמובא על תפילת שמונה עשרה: 'רבי שמואל בר נחמני בשם ר' יוחנן: כנגד י"ח ציוויין שכתוב בפרשת משכן שני. אמר רבי חייא בר ווא: ובלבד מן (שמות לא) "ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן" עד סופיה דסיפרא' [יר' ברכות ד,ג]), שזהו מה שהמטבע בא לבטא – תיקון העולם (שהמשכן מעלה את כל העולם בקדושה), וזהו 'חי' שחיות אמת קשורה לקדושה (ולכן הרשע נקרא מת בחייו [ברכות יח,ב]). וכן כנגד הזכרת שלושת האבות בתורה ('רבי חנינא בשם רבי פינחס: כנגד י"ח פעמים שאבות כתובים בתורה: "אברהם יצחק יעקב"' וכו' [שם]), שזהו הגילוי של אברהם מצד אחד ויצחק מצד שני כהמשכיות האבות (שהם שלושה אבל זה במטבע של אברהם שיעקב עדיין לא נולד) שנועדו לתיקון העולם. ולכן גם רומז לחוליות האדם ומספר הפעמים שנאמר אזכרות בפרק "הבו לה' ('אמר רבי סימון: כנגד י"ח חוליות שבשדרה, שבשעה שאדם עומד ומתפלל צריך לשוח בכולן. מה טעם? - (תהלים, לה) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך". אמר רבי לוי: כנגד י"ח אזכרות שכתוב (תהלים, כט) ב"הבו לה' בני אלים"' [שם]), שזהו שהאדם יכוון את כל כולו לה' ("כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך") להיות נכנע לגמרי לפני ה', ויקח על עצמו להיות משבח את ה' (מזמור "הבו לה'"), להרבות את גילוי שם ה' בעולם (מספר האזכרות במזמור הנ"ל), שבכך מתקנים את עולם (וזה מחולק בשני צדדי המטבע כעין שמופיעים שני גילויים בתורה ושנים בתהלים). אולי אפשר 'ז' בסגול שאז כעין נקרא 'בזה', לומר 'בזה בזה', שמה שיש בזה יש גם בזה – מה שיש באברהם ושרה יש גם בהמשכם ביצחק ורבקה. וסופי תיבות זה 'הנהר' כרמז לעזיבת חו"ל ועליה לארץ (כמו שנאמר בפס' "בעבר הנהר"), שכך זכו אברהם ושרה להיפקד ביצחק, שזהו המוזכר בצד השני ("ויאמר יהושע אל כל העם כה אמר ה' אלקי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים. ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען וארב [וארבה] את זרעו ואתן לו את יצחק" [יהושע כד,א-ב]). אולי גם זהו 'נר הה', ש'נר' מרמז לתורה ("כי נר מצוה ותורה אור" [משלי ו,כג]), וזה ניתן לנו במתן תורה יחד עם עשרת הדברות (שתרי"ג המצוות כלולים בלוחות [יר' שקלים ו,א]), וזהו חמש דברות על כל לוח, שזהו 'ה-ה', שנבחרנו בזכות האבות לקבל את התורה (ולתקן את העולם). במטבע של ירושלים ר"ת דוד, שלמה, ירושלים, עיר, הקודש זהו 'דשיע"ה' שזהו בגימטריה 'שפט' רמז למשפט שיעשה לעתיד לבא בעולם המתוקן מירושלים: "כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דויד" (תהלים קכב,ה), '"כי שמה ישבו" וגו' - כי גם בירושלים תשרה השכינה וישבו שם כסאות לשפוט בהם את האומות וכסאות מלוכה לבית דוד' (רש"י). זהו אותיות 'יש עדה', שיש אז עדה שתשפוט (מעין "ושפטו העדה" [במדבר לה,כד]). וזהו גם הס"ת 'דהמר"ש': 'דם הרש', שישפטו את האומות על מה שעשו לנו בהיותנו רשים (-פחותים) תחת ידם.