"בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני" (שמות יט,א). '"ביום הזה" - (שבת פו:) בראש חודש. לא היה צריך לכתוב אלא "ביום ההוא", מהו "ביום הזה"? שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאלו היום נתנו' (רש"י). נאמר "ביום הזה" כדי לרמז כאילו נאמר שהיום הזה שאתה נמצא בו קיבלת את התורה. אמנם יש עדיין הרבה פס' עד מתן תורה עצמו (וכן כאן זה ר"ח והתורה נתנה בו' סיון) , אבל כאן מתחיל העניין של סיפור קבלת התורה ולכן אפשר כבר לומר כאן כרמז על מתן תורה. גם אולי בא לרמז (שמובא כאן לפני קבלת התורה ממש [עשרת הדברות]) שאל תחכה לרגע שבו אתה לומד או מקיים מצוות, אלא מראש תראה בתורה כאילו היום נתנה, שכך יזרז אותך לקיום התורה בשלמות ולרדיפת המצוות. אולי גם רומז בזה (שמובא לפני קבלת התורה ממש) שיש לחנך את הילדים לאהבת תורה בראייתה כחדשה כל הזמן, עוד לפני שמתחייבים במצוות, שכך יתחברו לתורה כראוי וזה ילווה אותם כל חייהם (וכך גם אם ח”ו ירדו מהדרך, זה ילווה אותם ויגרום להם בהמשך לחזור חזרה, ולקבל עליהם תו”מ מחדש, כחדשים). גם בפשטות העניין שתראה כחדשים זה כדי שתרצה בתורה, וזהו כמסופר כאן שבנ"י רצו את התורה, כמו שנאמר: "ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה“ (פס' ח). אולי יש חשיבות לומר זאת כאן ברמז שזה היה בר"ח, כדי לומר מדוע חשוב שיראה את דברי התורה כחדשים, שזה כעין ר"ח שהלבנה הולכת ומאירה בהמשך, שכך מי שרואה את דברי התורה כחדשים, מעבר לזה שבכך יעשה את התורה בצורה שלמה כדבר חדש ולא משומש שכבר אין בו התלהבות, יש בזה גם חשיבות ששמחתו בתורה תתגבר עוד ועוד כעין הלבנה שמוסיפה ומאירה, שמתוך דבקותו בתורה תלך ותתגבר אהבתו לתורה. אולי גם רמז שגם אם לא מצליח להרגיש ממש שזה כחדש, בכ"ז שינסה להרגיש משהו כל שהוא, ומתוך שיהיה בו אפילו הרגשה קטנה, כעין הלבנה שרק מתחילה להאיר בצורה קטנה ביותר, זה ילך ויגבר עד שיהיה מאיר בשלמות, שכך גם חיבורו לתורה ילך ויגדל עד שירגיש בסוף ממש כעין שהיום קיבל את התורה. כיון שבזה מרומז על ראיית דברי התורה כחדשים שזה גורם לדבקות בתורה, לכן מובן שמיד נאמר: "ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני" (פס' ב), שרפידים רומז על רפיון ידים מהתורה ('ר' יהושע אומר: שריפו עצמן מדברי תורה, וכן הוא אומר (ירמיהו מז, ג) "לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים"' [בכורות ה,ב]), ואילו סיני רומז על מתן תורה (שבו קיבלו את התורה, וכן סיני מלשון שבו ירדה שנאה בעקבות מתן תורה: 'מאי הר סיני? הר שירדה שנאה לעכו"ם עליו' [שבת פט,א], 'שנאה לעכו"ם - שלא קבלו בו תורה' [רש"י]), וזהו כרמז שבעקבות כך שאדם יראה את דברי התורה כחדשים בכל יום זה יביא אותו לעזוב ("ויסעו") את רפיון הידים מהתורה, ולהגיע לחיבור שלם לתורה, כעין קבלת התורה שהיתה על כל התורה. אולי נאמר דווקא כאן שיהיו דברי התורה כחדשים, שזה כדי שירגיש שמחה וחיבור לתורה ויהיה משתוקק אליה, כמו שכך גם הרגישו בנ"י, שזה נאמר כאן: '"בחדש השלישי" – היה ראוי לומר "ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני בחדש השלישי לצאתם מארץ מצרים", כדרך שאומר בשאר המסעות, אלא בשביל שביאתם לסיני היתה שמחה להם ומצפים לו, כי היו יודעים שהיה להם לקבל התורה, בעבור זה התחיל "בחדש השלישי", לומר שבאו מדבר סיני כאשר היו מצפים, ואח״כ חוזר לומר כשאר המסעות' (טור). אולי אפשר שנרמז כאן על איך אדם יחזק את עצמו בחיבור לתורה, איך יחזק עצמו שיראה בעיניו כחדשים, שזה ע"י שמבין שמרפא את גופו ושומר עליו, שכך ירגיש שכל רגע התורה משפיעה ופועלת עליו, ולכן זה לא דבר ישן אלא זה עכשיו פועל עליו. זהו "בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים", שזה קשור לרפואה: 'ולמה לא נתנה התורה כשיצאו ממצרים? לא כך אמר למשה: "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה" (שמות ג, יב)? אמר רבי יהודה בר שלום: משל לבן מלכים שעמד מחליו. אמר אביו: נמתין לו שלשה חדשים עד שתשוב נפשו מן החלי, ואחרי כן אוליכנו לבית הרב ללמד תורה. אף כך, כשיצאו ישראל ממצרים היו בהן בעלי מומין מן השעבוד. אמר הקדוש ברוך הוא: אמתין להם עד שיתרפאו, ואחרי כן אתן להם את התורה' (תנחומא "יתרו" סימן י). שיש בפס' רמז על רפואה, וכן על הליכה בדרך ("לצאת בנ"י מארץ מצרים ... באו מדבר סיני"), שהתורה שומרת בדרך וכן מרפא: 'א"ר יהושע בן לוי: המהלך בדרך ואין עמו לוייה יעסוק בתורה, שנאמר (משלי א, ט) "כי לוית חן הם". חש בראשו יעסוק בתורה, שנאמר "כי לוית חן הם לראשך". חש בגרונו יעסוק בתורה, שנאמר "וענקים לגרגרותיך". חש במעיו יעסוק בתורה, שנאמר "רפאות תהי לשרך". חש בעצמותיו יעסוק בתורה, שנאמר "ושקוי לעצמותיך". חש בכל גופו יעסוק בתורה, שנאמר "ולכל בשרו מרפא". אמר רב יהודה בר' חייא: בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם אדם נותן סם לחבירו לזה יפה ולזה קשה, אבל הקב"ה אינו כן, נתן תורה לישראל סם חיים לכל גופו, שנאמר "ולכל בשרו מרפא"' (עירובין נד,א). שכך כשאדם יפנים שהתורה שומרת אותו כל רגע, שומרת עליו בהליכתו בדרך ושומרת על בריאותו, אז כל רגע ירגיש רצון חזק לחיבור לתורה (שאדם אוהב את גופו), ולכן כאן נרמז שאדם ירגיש כאילו התורה נתנה היום, שיכול להרגיש כך ע"י שמבין את השפעתה עליו כל רגע (אולי זה גם קשור לר"ח שנרמז כאן, שהלבנה מוסיפה והולכת, שכך גם התורה מחזקת את האדם, שבכך כעין מאירה את עיניו בבריאותו, להבדיל מחולה שיש לו כעין חושך מהכאב והצער). אולי גם רמז על היחס הראוי לתורה, שזה ע"י שיראה כחדשים, לבין גלות תחת יד האומות. שמובא: 'אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב (ירמיהו ט, יא) "מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ"? דבר זה אמרו חכמים ולא פירשוהו, אמרו נביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב"ה בעצמו, שנאמר (ירמיהו ט, יב) "ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם". אמר רב יהודה אמר רב: שלא ברכו בתורה תחילה' (ב"מ פה,ב). 'שלא ברכו בתורה תחילה - כשהיו עוסקין בתורה לא היו מברכין לפניה קרא יתירא ד"אשר נתתי לפניהם" קא דרש. ברכת אשר נתן לנו תורת אמת, שהיא לפניה של דברי תורה. וכיון דלא מברכי, גליא דעתייהו שאינה מתנה חשובה להם' (רש"י). הרי שהחורבן והגלות באו בעקבות חוסר ביחס הראוי לתורה (שלא ראו בזה דבר חשוב), לכן כאן נאמר "ביום הזה" שיראה בעיניו כחדשים, שזהו שרואה בתורה דבר חשוב כל הזמן, ונאמר קודם "בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים", כרמז שקשור לגלות וגאולה, וכן הההמשך "באו מדבר סיני" שהשם סיני מרמז שירדה שנאה לאומות (שבת פט,א), וע"פ פירוש העין יעקב (בעין יעקב על השבת) הכוונה שהגוים שונאים אותנו, שזה רמז שרוצים להזיקנו, ולכן בלי היחס הנכון לתורה יגרם שיוכלו לפגוע בנו בשל התורה.