"ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים. ויבאו מרתה ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה. וילנו העם על משה לאמר מה נשתה. ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו. ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך" (שמות טו,כב-כו). '"שם שם לו" - במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם: שבת ופרה אדומה ודינין' (רש"י). 'והתניא: עשר מצות נצטוו ישראל במרה, שבע שקיבלו עליהן בני נח, והוסיפו עליהן דינין ושבת וכיבוד אב ואם. דינין, דכתיב (שמות טו, כה) "שם שם לו חוק ומשפט". שבת וכיבוד אב ואם, דכתיב (דברים ה, יא) "כאשר צוך ה' אלקיך", ואמר רב יהודה: כאשר צוך במרה' (סנהדרין נו,ב). במרה בנ”י קיבלו מקצת פרשיות של תורה כדי שיתעסקו בהם, שזה בא יחד עם תיקון המים במרה, כיון שגם מה שהיו צריכים למים, שהיו צמאים, זה היה קשור לתורה: 'דתניא: (שמות טו, כב) "וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים", דורשי רשומות אמרו: אין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיהו נה, א) "הוי כל צמא לכו למים". כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה, נלאו; עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת, ומפסיקין באחד בשבת, וקורין בשני, ומפסיקין שלישי ורביעי, וקורין בחמישי, ומפסיקין ערב שבת כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה' (ב"ק פב,א). שלא נראה שבאו לשנות את פשט התורה, אלא באו ללמד על העומק, להסביר מדוע היה חוסר במים? שזה משום שהמים קשורים לתורה, ולכן בלי תורה אין מים (ודבר זה מודגש במיוחד בא"י ששמירת התורה קשורה לגשמים [דברים יא,יג-יז]), ולכן שני הדברים באו יחד; ולכן במרה נעשה תיקון למים וזה בא יחד עם תורה. נראה שזה כרמז שהעולם הוא גשמי שהתאוות שולטות בו, וזה מביא להרגשה מרה בעולם, והתיקון לזה הוא ע"י התורה שמתקנת את העולם, שהופכת את קיום העולם (שלא יכול לחיות ללא מים) ממר למתוק, שזה ע"י עץ שהוא התורה, שמביאה חיים טובים ואושר לעולם: "עץ חיים היא למחזיקים בה ותמכיה מאשר" (משלי ג,יח); שבזה מביאים חיים ואושר לקשורים לתורה, ומתוך כך משפיעים גם לכל העולם. לכן הצטוו במרה עשר מצוות כנגד עשרת המאמרות של העולם, שבאים לתקן את העולם, שעוברים לתיקון וקידוש לא רק בשבע מצוות בני נח שהם הבסיס לכל העולם (לגוים), כנגד שהעולם נברא בשבעה ימים, שזה דבר שמתגלה חיצונית, שמודגש בבריאה "יום אחד" וכדו', אלא מעמיקים בקדושה ותיקון ומגלים את עשרת המאמרות, את שורש העולם שבקדושה (שהמאמרות מעמידות את העולם), וזה כהכנה לקראת עשרת הדברות שבהם כלולים כל התורה (יר' שקלים ו,א), שאז יקבלו את התורה לתיקון העולם (ולכן כבר עכשיו נאמר: "ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו", שזה חל על כל התורה). לכן גם ההוספה היתה של שלוש מצוות כרמז לתורה בבנ"י, כעין רמז ששבע מצות בני נח קשורים לנח ובניו שהיו אבות האנשים בעולם (שמהם יצאו כל אנשי עולם לאחר המבול), שהם קיבלו שבע מצוות כדי שיהיה חיבור לגילוי קדושה בעולם (ראה ב'תורת המקרא' “נח", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א) [ולכן שבע מצוות כנגד שבעת ימי הבריאה – כרמז לכלל העולם], ועכשיו באים בנ"י ומשלימים את התורה בשלמותה, שזה דרך בחירתנו ע"י בחירת האבות, ולכן זהו הוספה של עוד שלוש מצוות (ואז מגיע לעשר – לשלמות) כנגד שלושת האבות. לכן זהו דינים כנגד אברהם שנאמר בו: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח,יט). פרה אדומה שזה קרבן כנגד יצחק שעלה כקרבן בעקידה, או כיבוד הורים כרמז שיצחק שמע לאברהם אביו בעקידה ולא התנגד. שבת כנגד יעקב שנאמר שכר שמירת שבת כנגד נחלת א"י שנאמרה אצלו: "אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי [במתי] ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך" (ישעיהו נח,יד. שבת קיח,א-ב). אולי גם רומז על התורה שמתגלה בבנ"י, שזה נעשה ע"י מצוות שנעשות בשלושת המעמדות שיש בעדת ישראל: כהנים לוים וישראלים. פרה אדומה (קרבן) כנגד כהנים שמקריבים. דינין כנגד לוים שעליהם נאמר: "באת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט” (דברים יז,ט). '"אל הכהנים הלוים”. מצות בית דין שיהיו בו כהנים ולוים' (ספרי), או כיבוד הורים, כרמז למעמד שמגיע מההורים, שזהו מעלת האדם משבט לוי שהוא קיבל את מעמדו מאביו. שבת כנגד כלל בנ"י ששומרים את השבת (ואילו גוי ששבת חייב מיתה), כך שמרמז על כלל עדת ישראל (שרובה ישראל). אולי אפשר שרמז כאן שהתורה (שבכתב) תתגלה בתורה נביאים וכתובים, שכיבוד הורים כנגד תורה, שאנו מאמינים בתורה כיון שעינינו ראו את מתן תורה, וזה בא אלינו מתוך מסורת אבותינו, וזהו חשיבות להורים (כעין כיבוד הורים בשל חשיבותם לנו) [וכן התושב"ע איך ללמוד את הנאמר בתורה, מה הכוונה למעשה ולפרטי המצוות זה בא ע"י מסורת מאבותינו]. שבת כנגד נביאים, ששבת היא זמן קדוש במציאות בעולם, ולכן כרמז לגילוי קדושה במציאות העולם ע”י הנביאים שמתנבאים מהשראת שכינה עליהם בעולם; וכן כרמז בפרה אדומה שהיא נעשית בירושלים שזה כרמז שבשמחת בית השואבה בירושלים היו מקבלים נבואה ('א"ר יהושע בן לוי: למה נקרא שמה בית שואבה? שמשם שואבים רוח הקודש, על שם (ישעיהו, יב) "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה"' [יר' סוכה ה,א]), וכן הנבואה בנביאים קשורה למקדש: 'אמר רבי אבדימי דמן חיפה: מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים. אטו חכם לאו נביא הוא? הכי קאמר: אע"פ שניטלה מן הנביאים, מן החכמים לא ניטלה' (ב"ב יב,א). דינין זה כנגד כתובים, שזה כרמז שהכתובים נאמרו ברוה"ק, כעין שבבי"ד השכינה שורה ומכוונת אותם לאמת כעין שחל בהם בזה רוה"ק ('ומנין אפילו שלשה? שנאמר (תהלים פב), "בקרב אלהים ישפוט"' [אבות ג,ו]). אולי יש בזה כעין רמז שאת התורה קיבלו בחודש השלישי כדי שיתרפאו בינתיים מהנזקים שנעשו להם בעבדות מצרים: 'ד"א: "כי חולת אהבה אני". א"ר לוי: … כך כיון שיצאו ישר' ממצרים היו ראויין לקבל את התורה, והיו בהם בעלי מומין משיעבוד טיט ולבינים. אמ' הקב"ה: עדיין לא בא זיוון של בניי משיעבו' טיט ולבינים והן מקבלין את התורה? אלא יתעדנו בניי שנים שלשה חדשים בבאר ובמן ובשליו, ואחר כך מקבלין את התורה. אמתיי? "בחדש השלישי" (שמות יט:א)' (פסיקתא דר"כ יב,ג). לכן רומז כאן שזה כהקדמה עד שיקבלו את התורה בזמן הראוי (בחודש השלישי), ולכן זה נעשה יחד עם תיקון מים ממר למתוק עם השלכת העץ, כרמז לתיקון גופם בקשר לתורה (שהיא עץ חיים). כיבוד הורים כרמז שאדם נולד שלם ובריא (וכך צריך להיות שלם בבריאותו), ודינים כנגד הנזקים שנעשו להם ע"י השעבוד – שהמצרים נענשו על כך בדין (משמים), ושבת כרמז לעונג שבת, שכך ה' אמר שיתענגו בבאר מן ושלו ואז יקבלו את התורה. אולי גם רמז שאנו באים לתקן את העולם שקולקל בעץ הדעת, לכן זהו שבת כנגד אדם הראשון שנברא בער”ש כדי שיקיים מיד מצוות שבת: 'ת"ר: אדם נברא בערב שבת, ומפני מה? … דבר אחר: כדי שיכנס למצוה מיד' (סנהדרין לח,א); 'למצוה – שבת' (רש"י). כיבוד הורים כנגד חוה (וכן פרה אדומה היא האם שמנקה את צואת בנה, כך שרומז לתיקון בגילוי של האמא). דינין כנגד הנחש שהוא זה שהחל את כל הקלקול (כעין שראוי לדונו בדין על כל הנזק שהביא) [או כרמז שאנו מתקנים את הקלקול שזהו חובתנו ע"פ דין בשל שחטאנו, ואז מחזירים למעלתם שקודם לחטא שזהו אדם וחוה המתגלים ברמז בשבת וכיבוד הורים]. אולי אפשר גם שרומז שבתרי”ג מצוות אפשר לחלק שיש מצוות בין אדם למקום, ויש בין אדם לחברו (בפרטי), ויש מצוות שהם חלות על הציבור. שכך שבת כנגד בין אדם למקום, כיבוד הורים זה בין אדם לחברו (הפרטי), ודינים זה מצוות ציבוריות שחל על הציבור חובה להקים בי”ד ולשפוט כדי לשמור על ישרות הציבור. אולי יש בזה רמז לתרי”ג המצוות, שלמדו על מספרם: 'דרש רבי שמלאי: שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה, שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין ימות החמה, ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם. אמר רב המנונא: מאי קרא? (דברים לג, ד) "תורה צוה לנו משה מורשה", תורה בגימטריא שית מאה וחד סרי הוי, "אנכי" ו"לא יהיה לך" מפי הגבורה שמענום' (מכות כג,ב-כד,א). שבת כנגד “אנכי ה' אלקיך”, ששבת רומזת על לעתיד לבא, שהיא מעין עוה”ב ('שבת אחד מששים לעולם הבא' [ברכות נז,ב]), ולעתיד לבא תהיה מלכות ה' שלמה בעולם. פרה אדומה כנגד "לא יהיה", שהיא באה לכפר על חטא העגל (' … אמר הקדוש ברוך הוא: תבא פרה ותכפר על מעשה העגל' [במדבר רבה יט,ח]). דינים זה כרמז על כלל התורה כולה, שה' הורה לנו בתורה את רצונו, כעין מה דינו של כל דבר – חיובי או שלילי, שזהו כנגד מנין שאר המצוות במניין “תורה”. אולי אפשר גם שזה כנגד שלא יעברו שלושה ימים בלא תורה (שזהו שנלאו בדרך מחוסר של שלושה ימים ללא תורה ולכן תיקנו אז הנביאים קריאת התורה בשבת בשני ובחמישי); מצוות שבת כנגד הקריאה בשבת. ובשני וחמישי היו יושבים בתי הדין בישראל, בעקבות התקנה שקראו בתורה בשני וחמישי (ב"ק פב,א), ולכן זה נרמז במצוות דינים; וכן מצוות עונה בסתם אדם זה פעמיים בשבוע (משנה כתובות ה,ו) ולכן כרמז לגילוי פעמיים בשבוע (אמנם גם לאדם רגיל יש מצוות עונה במיוחד בער"ש [שאחת מהם תהיה בער"ש] כעין הת"ח, אלא שכאן זה כרמז מצד גילוי פעמים בשבוע ולכן זהו פעמיים בשבוע, ולאו דווקא בימים מסויימים בפרט), וזה נרמז בכיבוד הורים שמכח מצוות עונה הוא נולד מהם. (ויש דינים וכיבוד הורים, כביטוי שזה מתגלה פעמיים – ביומיים, כנגד שתקנו קריאה בשני וחמישי). אולי גם כאן מתגלה תיקון המים, ולכן זה מרמז לכלל זמן המדבר שניתן להם מים בבאר, וכן מן וענני כבוד, כדי שכך יוכלו לשבת וללמוד תורה במדבר: 'מכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר: לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן. הא כיצד? היה יושב ודורש, ולא היה יודע מהיכן אוכל ושותה, ומהיכן היה לובש ומתכסה, הא לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן' (מכילתא שמות טז,ד). לכן כנגד זה נתנו שלוש מצוות (שזה גילוי של תורה וכנגד הניסים של המן הבאר והעננים): שבת זה כנגד ענני הכבוד, ששבת היא זמן שבו עוטפת אותנו הקדושה, שכל המציאות מתעלה לקדושה מעין ענני הכבוד שהינו תחת כנפי השכינה. דינים זה כנגד המן שדרכו היתה מתגלה האמת בין התובע והנתבע (יומא עה,א). פרה אדומה זה כנגד הבאר שהזאת אפר הפרה אדומה על המטהר נעשה ע"י הוספה למים חיים; וכן קשור לכיבוד ההורים, שהנשים פעלו להבאת ילדים, לריבוי ישראל, כמו שמובא בגמ': 'דרש רב עוירא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים. בשעה שהולכות לשאוב מים' וכו' (סוטה יא,ב), שזה היה מתחיל בשאיבת מים (ומזה המשיכו ופעלו כמו שמובא בגמ' באריכות), ולכן באר המים מזכירה את מעשה הנשים לריבוי ישראל בהבאת ילדים, שלכן זה מתגלה בכיבוד הורים שזהו בשל שנולד להוריו (לכן מובן שהבאר בזכות מרים, כיון שהיא מייצגת את הנשים).