יְרִידַת הַמָּן בַּמִּדְבָּר.

שיר מֵאֵת אֲהוּבָה קְלַייְן ©

עֵת הִגִּיעוּ הָעָם לַמִּדְבָּר

נִתְקְפוּ גַּעֲגוּעַ לְסִיר הַבָּשָׂר

תְּלוּנוֹת לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן

רָעָב מֵצִיק בְּצֵל הַשִּׁימָּמוֹן.

שִׁכְחָה נוֹסֶקֶת גְּבָהִים

זִיכָּרוֹן שׁוֹקֵעַ מַעֲמַקִּים

ה' מַמְטִיר לֶחֶם מִשָּׁמַיִם

כַּזֶּה לֹא  נִרְאָה בְּמִצְרַיִם!

זַךְ   וְטָהוֹר הוּא הַמָּן

מַרְאֵהוּ כְּזֶרַע גַּד לָבָן

טַעְמוֹ כְּצַפִּיחִית בִּדְבַשׁ

מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ מֵחָדָשׁ.

בַּבֹּקֶר מְלַקְּטִים בְּרִנָּה

כָּל אִישׁ וְכָל אִישָּׁה

בִּגְדֵיהֶם  הוֹד וְתִפְאָרָה

פִּיהֶם לֶאֱלֹוקִים הוֹדָיָה.

בִּימֵי שִׁשִּׁי –מָנָה כִּפְלַיִם

שַׁבָּת  מְנוּחָה הַנָּאָה שִׁבְעָתַיִם

כָּךְ פַּרְנָסָתוֹ שֶׁל כָּל אָדָם

בִּטְחוֹנוֹ יִיתֵּן בְּבוֹרֵא עוֹלָם.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת בְּשֶׁלַח [חֻמַּשׁ שְׁמוֹת]