'מיריחו היו מריחים ריח פטום הקטורת. אמר רבי אליעזר בן דגלאי: עזים היו לבית אבא בהר מכוור, והיו מתעטשות מריח פטום הקטורת' (משנה תמיד ג,ח). מדוע היה נס שריח פיטום הקטורת הגיע עד יריחו? הראב"ד פירש שזה משום שביריחו יש קצת כעין קדושת ירושלים כי היא ראשונה לכיבוש א"י: 'מורי הרב החסיד ז"ל אמר דכל הנך דקתני שהיו נשמעין מיריחו מעשה נסים היו. ודוקא היה ביריחו נשמע ולא בשאר צדדים, מפני שיריחו היתה כמו ירושלים, מפני שהיא היתה תחלת כבוש א"י וכמו דתרומת דגן צריך לתרום כן נתרמה א"י עצמה, ובשביל כך התרימה יהושע להיות קודש. לפי' היא כמו ירושלים והיו נשמעין בה כל הנך דקתני כדי שירגישו בני אדם שביריחו יש כמו כן קצת קדושה כמו בירושלים' וכו'. אולי אפשר כרמז לזה שמובא בנוסף בגמ': 'עִזִּים שֶׁבִּירִיחוֹ הָיוּ מִתְעַטְּשׁוֹת מֵרֵיחַ הַקְּטוֹרֶת. נָשִׁים שֶׁבִּירִיחוֹ אֵינָן צְרִיכוֹת לְהִתְבַּשֵּׂם מֵרֵיחַ קְטוֹרֶת. כַּלָּה שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם אֵינָהּ צְרִיכָה לְהִתְקַשֵּׁט מֵרֵיחַ קְטוֹרֶת. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן דּוּלְגַאי: עִזִּים הָיוּ לְאַבָּא בְּהָרֵי מִכְמָר, וְהָיוּ מִתְעַטְּשׁוֹת מֵרֵיחַ הַקְּטוֹרֶת' (יומא לט,ב), שיש כעין השוואה בין ירושלים ויריחו בריח שמשפיע על הנשים שלא צריכות להתבשם, ובירושלים זה רמה גבוה יותר שמשפיע שאפילו כלה לא צריכה להתקשט (אבל ביריחו כלה כן צריכה, כי זה פחות [תוס' ישנים ד"ה 'כלה']), שזה כאומר שיש קשר ביניהם שיריחו כעין מקצת ירושלים. כמו כן העזים היו מתעטשות מריח הקטורת ביריחו ולריב"ד התעטשו אפילו בהרי מכמר (שהיה רחוק יותר מיריחו), ומובא בתוס' ישנים: 'בהרי מכמר. הרי הגלעד בתרגום של כתובים טורי מכמר. פי' דרכן של עזים להיות רצות כדכתיב "כעדר העזים שגלשו מהר גלעד"'. והנה בשם גלעד יש רמז למקדש: "גלעד אתה לי ראש הלבנון" (ירמיהו כב,ו), '"גלעד אתה" - המקדש שממנו צרי ורפואה לכל העולם' (רש"י), כך שאולי בא לרמז בהתעטשות בגלעד שיש בזה גילוי כנגד המקדש, וממילא בדומה מה שנאמר על יריחו זה משום שיש בה גילוי של ירושלים, ולכן הריחו עד שם את הקטורת. אולי אפשר שיריחו היתה המקום הראשון שכבשו בא"י, כך שזה מרמז על כניסתם של ישראל לארץ, ובפרט שבלי כיבוש יריחו לא יכלו לכבוש את הארץ ('כשבא להלחם ביריחו, נתכנסו ליריחו שבע אומות, שנאמר: "ותעברו את הירדן ותבואו אל יריחו וילחמו בכם בעלי יריחו האמורי והפרזי והכנעני והחתי והגרגשי החוי והיבוסי ואתן אותם בידכם" (יהוש' כד יא). וכי שבע אומות היו בעלי יריחו שהכתוב אומר "בעלי יריחו האמרי" וגו'? אמר רבי שמואל בר נחמן: יריחו הייתה סוגרה של ארץ ישראל. אמרו: אם נכבשה יריחו, מיד כל הארץ נכבשת, לפיכך נתכנסו לתוכה שבע אומות' [תנחומא "בהעלותך" סימן י]), ולכן עד שם הגיע ריח הקטורת כרמז לייעוד ישראל בארץ. בא"י יש את תיקון העולם השלם, שכאן זהו מקום השלמות של קיום התורה והמצוות ('ד"א: "ואבדתם מהרה" - אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל, היו מצויינים במצות; שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו, וחזרה בבית אביה. אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך, וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, היו מצויינים במצות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים, שירמיהו אמר [ירמיה לא] "הציבי לך ציונים" - אלו המצות שישראל מצויינים בהם ... ד"א "ואבדתם מהרה" - מהרה אתם גולים, ואי אתם נכנסים לארץ טובה. כיוצא בה אתה אומר: ר' יהודה אומר: "טובה" זו תורה, וכן הוא אומר [משלי ד] "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"' [ספרי "עקב", מג], הרי שהתורה והמצוות הם במהותם קשורים דווקא לא"י). לכן זה מתגלה בקטורת שבה נאמר "ושחקת ממנה הדק ונתתה ממנה לפני העדת באהל מועד אשר אועד לך שמה קדש קדשים תהיה לכם" (שמות ל,לו), '"ונתתה ממנה" וגו' - היא קטרת שבכל יום ויום שעל מזבח הפנימי שהוא באהל מועד. "אשר אועד לך שמה" - כל מועדי דבור שאקבע לך אני קובעם לאותו מקום' (רש"י), שכאן מפורש שהדיבור למשה זה דווקא באהל מועד, ממילא רמז שבגילוי קטורת מתגלה עניין הדיבור של ה' למשה; אולי זה משום שבקטורת מתגלה אחדות ישראל שהיא יסוד חשוב בקבלת התורה, שלכן קבלת התורה היתה דווקא כשהיו באחדות: 'גדול הוא השלום, שבכל המסעות כתיב "ויסעו ויחנו" נוסעין במחלוקת וחונין במחלוקת. בזמן שבאו לסיני חנו חנייה אחת, "ויחן שם ישראל" (שמות יט). אמר הקב"ה: הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת ואהבו את השלום, ונעשו חנייה אחת - הרי השעה שאתן להם את תורתי' (פרק השלום) [וכן התורה מתקיימת דווקא בכללות ישראל, כי יש מצוות ששייכות באלו ולא באחרים, כגון כהנים מקיימים הקרבת קרבנות ואין ישראל מקריבים וכדו'], שזה מתגלה בסממני הקטורת, שיש אחדות השלמה, שנרמז שאפילו הרשעים כלולים: 'א"ר חנא בר בזנא א"ר שמעון חסידא: כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטרת' (כריתות ו,ב). הרי שבקטורת נרמז על אחדות (וזה קשור עם התורה, כמו שמובא מיד: 'אביי אמר מהכא: (עמוס ט, ו) "ואגודתו על ארץ יסדה"', שהאחדות היא היסוד עליה נברא העולם, שלזה נברא העולם – כדי לתקנו ע"י תו"מ, וזה תלוי באחדות). כמו כן הכה"ג שנכנס לקה"ק ביוה"כ, ששם ארון הברית עם הלוחות, מקטיר שם קטורת. לכן כעין נרמז בקטורת על תיקון וקידוש העולם ע"י תו"מ (אולי לכן הקטורת קשורה עם הנרות: "והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהיטיבו את הנרת יקטירנה. ובהעלת אהרן את הנרת בין הערבים יקטירנה קטרת תמיד לפני ה' לדרתיכם" [שמות ל,ז-ח], כרמז שהקטורת מרמזת על הארת העולם בקדושה, כעין הנרות שמאירים באור ה', "כי נר מצוה ותורה אור" [משלי ו,כג]), ששלמותו זה דווקא בא"י, ולכן נמשך הריח של הקטורת עד יריחו שם החלה כניסת בנ"י לא"י. נראה שלכן מובא קודם לכן במשנה: 'מיריחו היו שומעים קול השופר. ויש אומרים: אף קול של כהן גדול בשעה שהוא מזכיר את השם ביום הכפורים', שזה מרמז על הגילוי שביריחו, שבו נכנסו לארץ יחד עם תקיעת השופרות וארון הברית שאיתם (שזהו שופרות ורמז לזמן של יוה"כ [שביוה"כ היו שומעים את קול הכה"ג] שבו הכה"ג גם נכנס לקה"ק ששם הארון), כגילוי של תורה וא"י, וזה מתקן את העולם שזהו קול השופר שתוקעים בכל יום (ובשופר מכריזים על המלך, כמו שאנו תוקעים בר"ה, שזהו כהכרזה על מלכות ה' בעולם, שזהו תיקון וקידוש העולם), והזכרת שם ה' ע"י הכה"ג, כרומז על גילוי של שם ה' הגדול בעולם, כרמז לתיקון העולם וקידושו (וזה מתגלה בקטורת שיש בה שס"ח מנים בשביל המנים שבכל יום וביוה"כ). שכל זה קשור לכניסה וישוב הארץ שהחל ביריחו, ודרכו באה קדושה לעולם, שזהו שמירושלים עד יריחו יש עשרה פרסאות: 'אמר רבה בר בר חנה: מירושלים ליריחו עשרה פרסאות' (יומא שם), כרמז לעשר קדושות של א"י (משנה כלים א,ו-ט), ולעשרת הדברות, ולעשרת המאמרות, כרמז לתיקון כל העולם (שנברא במאמרות) ע"י קיום תו"מ (שתרי"ג מצוות גנוזים בדברות [יר' שקלים ו,א]) בא"י הקדושה שהיא המקום לגילוי שכינה ותיקון העולם. אולי אפשר עוד (בדומה) שנאמר "את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה'" (ויקרא יט,ל), שאולי בא לרמז על קשר בין שבת והמקדש, שבמקדש מתחברים לה' בחיבור לשכינה שבמקדש, וכך גם בשבת אנו מתחברים לגילוי שם ה' שמתנהגים בדימוי לה' בבריאת העולם, ולכן בשניהם יש גילוי שם ה'. אולי לכן למדו את כוונת הפס': ' ... יכול יהא ירא מן המקדש? תלמוד לומר "את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו" – מה שבת, לא מן השבת אתה מתירא אלא ממי שפקד על השבת, אף מקדש, לא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שפקד על המקדש' (ספרא) שיש כאן גילוי של היחס הראוי לה', שמתחברים לה' כראוי; וגם נרמז שזה בגילוי של תורת ה' – 'ממי שפקד', שכך במקדש יש את ארון הברית ובשבת יש עניין של לימוד תורה (יר' שבת טו,ג. תנא דבי אליהו רבה,א), ובתורה מתחברים לקב"ה במעלה מיוחדת. כך כמו שהתורה מכפרת ('אמר רבא: כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא חטאת ולא מנחה ולא אשם' [מנחות קי,א]) גם המקדש והשבת מכפרים. במקדש מקריבים קורבנות שבהם מכפרים (ואף בגדי הכהנים מכפרים [זבחים פח,ב]); ועל השבת נאמר: 'אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן: כל המשמר שבת כהלכתו, אפי' עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו, שנאמר (ישעיהו נו, ב) "אשרי אנוש יעשה זאת" וגו' "מחללו", אל תקרי מחללו אלא מחול לו' (שבת קיח,ב). יריחו קשורה לשבת, שהיא נכבשה בשבת ולכן הוקדשה לה' (במדבר רבה יד,א [אמנם זה לא כ"ך פשוט שהיה בשבת ושזה הסיבה להקדשה, שיש בזה מחלוקת, ראה ב'משיב מלחמה- א' סימן ב' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א]), ולכן יש בה גילוי של קדושה ושבת, ולכן זה מתגלה כעין ירושלים, ולכן היה המשך מירושלים ליריחו, לקשר ביניהם (והריחו גם בדרך שביניהם, כרמז שבכל א"י יש מעלה כעין שבת, שלכן אף מתגלה בה שמיטה – שבת הארץ). דבר זה מתגלה בקטורת, כיון שבה יש גילוי של כפרה בקשר לתורה, שעל התורה נרמז בבשמים: 'ואמר ר"א: מאי דכתיב "לחיו כערוגת הבשם"? אם משים אדם עצמו כערוגה זו שהכל דשין בה, וכבושם זה שהכל מתבשמין בה, תלמודו מתקיים; ואם לאו, אין תלמודו מתקיים' (עירובין נד,א [וראה גם שבת ל,ב]]), ולכן גם: 'וא"ר יהושע בן לוי: מאי דכתיב (שיר השירים ה, יג) "לחייו כערוגת הבושם"? כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כולו בשמים' (שבת פח,ב). לכן מובן שבמתן תורה השטן נתן למשה את הסוד שהקטורת מכפרת ומפסיקה מגיפה (שבת פט,א), כיון שזה נעשה מכח גילוי תורה (לכן מובן שמקטירים קטורת בבוקר ובין הערבים, כעין רמז לתורה שהיא ביום ובלילה). (ואף שאר הדברים שהם קשורים לשמיעת קול, רומז למעלת התורה, שהיא קשורה לקול, שה' ציווה לנו ולמשה [שאף אנו שמענו במתן תורה את הדברות], וכן לימוד תורה הוא בפה).