"אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ תּוֹרַת אֱמֶת וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ"

התורה היא תורה מן השמים, אך היא הורדה ארצה כדי שתִּילָּמֵד, תובן ותיושם על ידי בני האדם החיים כאן עלי אדמות.

לכן יש לה שני פנים: פן אחד - השמימי - נתון כולו, ללא יכולת לשנות בו אפילו קוצו של וו - "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה" (תהלים יט, ח). הפן השני - הארצי - מסור בידינו, לפי הבנתנו האנושית (בהדרכת רבנים המוסמכים לכך), לפי יכולת קיומנו בתנאים שבהם אנו נתונים.

זוהי המשמעות של שתי התורות: תורה שבכתב ותורה שבעל פה, שבעצם אינן אלא תורה אחת בגילויים שונים. כל ניתוק בין השתיים מרוקן את התורה ממשמעותה.

תורה שבכתב לחוד - ללא פרשנות מוסמכת על פי עקרונות קבועים, המאפשרת לתורה להתיישם בתנאים המשתנים בכל דור ודור, היא מוצג ארכיוני. יתכן שיהיה הדור ויפה, אך לא חי ולא מחיֵה.

תורה שבעל פה לחוד - ללא היצמדות ויניקה מתמדת מהתורה שבכתב, על פי אישים מוסמכים השומרים על רציפותה של המסורת, היא סתם פולקלור אנושי. פולקלור זה, יתכן שיִכלול רעיונות יפים ויעלה את האדם מבחינה מוסרית, אולם זו אינה תורת ה'.

הדוגמא המתאימה לכך ביותר היא דוגמא של נטיעה. חז"ל לימדו אותנו לברך כל בוקר בברכת התורה: "אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ תּוֹרַת אֱמֶת וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ".

אדם זורע גרעין, וממנו צומח אילן רב פארות. כדי להבטיח את צמיחתו התקינה של האילן, על האדם להשקות, לעקור עשבים שוטים, לגזום ענפים יבשים ולעשות את כל הנחוץ כדי שהאילן יתפתח גם בשרב וגם בקור, כל תקופה על פי תנאיה המיוחדים. אולם אין ביכולתו של האדם לשנות את טבעו של האילן. כל תכונותיו גנוזות בגרעין. חוקי הטבע הם שפועלים על צמיחתו התקינה, והאדם חייב רק להכיר את תכונות האילן ואת חוקי הטבע כדי להבטיח צמיחה נאה של האילן.

שני סוגי גננים הם: האחד רואה באילן אמצעי לפרנסתו. כל רצונו לעשות רווחים מפירות העץ, ויתכן אף שיזיק לאילן עקב כך. ויש גנן שכולו מסור אך ורק לטובת האילן. הוא מכיר היטב את האילן ואת תנאי הטבע ודואג כל הזמן אך ורק לטובת האילן. אין לו שום פנייה אישית או כוונה פרטית. גם אם הוא דואג ליופיו ועושר פירותיו, הוא עושה הכל לשמור על התפתחותו הטבעית והתקינה של האילן עצמו.

עץ החיים של התורה מחייב רק גנן מהסוג השני. הגנן הראשון עלול לחבל ולהזיק. גם כאשר הוא נראה מומחה ומבין היטב באילן, ניצולו של האילן לטובת עצמו פוסלת אותו מלהיות גנן באילן זה שכולו קודש, שכל הנהנה ממנו הנאה אישית כאילו מועל בקודש.

ואין הכוונה שאדם לא ייהנה מלימוד תורה וקיומה. אדרבה, ההנאה והשמחה היא חלק הכרחי מלימוד התורה. 'והערב נא את דברי תורתך בפינו' אנו מברכים כל בוקר. אולם הנאה ושמחה אלו באות מתוך סיפוק על שזכינו לעסוק בתורה שהיא תורת ה' ולא חכמה אנושית, ומכירים בה' כנותן התורה. והוא שציוונו ללומדה, להבינה ולקיימה.

ההזדהות הזאת היא מקור השמחה והעונג. אולם כאשר אדם מנצל את התורה לקידום אישי, הוא הופך את התורה מערך מקודש ונעלה לאמצעי אנושי, והוא מחלל אותה בכך.

הרב יעקב אריאל שליט"א, מהספר: "מאהלי תורה - לתורה ולמועדים", ומהאתר: https://www.toraland.org.il/