'רַבִּי יְהוּדָה הָיָה נוֹתֵן בָּהֶם סִמָּנִים: דְּצַ"ךְ עַדַ"שׁ בְּאַחַ"ב' (הגדה של פסח). ר"י חילק את עשרת המכות לשלושה חלקים מכמה סיבות (ראה 'הגלות והגאולה' 'דצ"ך עד"ש באח"ב', למרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן זצוק”ל זיע”א). בין השאר זה ע"פ החלוקה שמשה נשלח להתרות, במכה הראשונה שבכל סדר זה היה בבוקר לפני פרעה, במכה השניה שבכל סדר זה בצהרים בארמון, ובמכה השלישית שבכל סדר לא היתה התראה: '"ויאמר ה׳ אל משה" – המכות נחלקו לג׳ סדרים, כמ״ש ר״י היה נותן בהם סימנים דצ״ך עד״ש באח״ב, ומכה אחרונה שהיא מכת בכורות היא חוץ מן הסדרים, כי תכליתה היה שישלח את ישראל, ואז נתרצה לשלחם, אבל תשע הראשונות לא היה תכליתם לשלח את ישראל כי ה׳ חזק את לבו שלא יאבה לשלחם, רק היה תכליתם להודיע לכל העולם שיש אלוק, ושהוא משגיח על העולם, ושהוא בעל היכולת מאין כמוהו, ומכל סדר באו שתי מכות בהתראה, והמכה השלישית היתה בלא התראה, ובא הסדר הראשון דצ״ך, לברר מציאות ה׳, כמ״ש בזאת תדע כי אני ה׳, וע״ז באו שתי מכות בהתראה, ואחר שחזק לבו בא מכת כנים שלא בהתראה, כי לא היה ענינה לברר איזה ענין, שכבר נתברר מציאות ה׳ ע״פ שנים עדים, רק בא דרך עונש להכותו מכה של בזיון על שהכביד לבו, ולכן לא התרה בו תחלה, וכן שתי מכות הראשונות מן הסדר השני באו בהתראה, ובאו לברר שה׳ משגיח גם בארץ, כמ״ש במכת ערוב למען תדע כי אני ה׳ בקרב הארץ, ואחר שנתקיים זה ע״י שני עדים בא מכת שחין בלא התראה, כי לא בא לברר דבר רק להכותו מכת בזיון דרך עונש. וכן שתי מכות מן הסדר השלישי באו בהתראה ובאו לברר שהוא בעל היכולת מאין כמוהו כמ״ש במכת ברד בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ, ואחר שנתקיים ע״פ שני עדים בא מכת חשך בלא התראה כי לא בא רק דרך עונש, שרשעים בחשך ידמו, ואחר שנתבררו שלשה העקרים האלה, בא מכת בכורות לכופו שישלח את העם. עוד תדע שבשתי מכות שבכל סדר שבאו בהתראה התרה בו פעם הראשון בבקר בהיותו אצל היאור שחלק לו כבוד אלהות, ותפס תמיד לשון התיצבות התיצב לפני פרעה, שלשון זה מורה שמתחזק נגדו בכח ומכחיש אלהותו, וההתראה השניה נאמר תמיד בא אל פרעה, שצוה שיבא אל ביתו, ולא היה בבקר רק בחצות היום שישב בפלטין שלו וכל שריו וחכמיו לפניו, למען יתפרסם ההתראה לכל עמו' וכו' (מלבי"ם; שמות ז,יד). המלבי"ם מסביר למה התרה פעמיים ואז הוכה בלי התראה, ולמה היו צריכים שלושה סדרים, אולם מדוע היה הסדר כך שפעם אחת מדבר בבוקר ליד היאור ופעם אחת בצהרים בארמונו? בפשטות זה כדי להתרות בו במקומות שונים כדי להראות את חוזק העניין, שעומד מול פרעה בכל מקום; וכן אולי יש כאלו שראו באזור היאור ולא בארמון, ויש שראו בארמון לא ביאור, שלכן נעשה פעם כאן ופעם כאן שכך נעשה שיהיה מפורסם ביותר. אולי אפשר שבמצרים היה היאור נחשב לאלוה ('"עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְּאוֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם" למה לקו המים תחלה בדם? מפני שפרעה והמצריים עובדים ליאור. אמר הקדוש ברוך הוא: אכה אלוה תחלה ואחר כך עמו' וכו' [שמו"ר ט,ט]) וכן פרעה היה נחשב לאלוה ('והקדוש ברוך הוא קרא למשה בשמו, שנאמר "ראה נתתיך אלהים לפרעה". אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: פרעה הרשע עשה עצמו אלוה, שנאמר (יחזקאל כט ג) "לי יאורי ואני עשיתני", לפיכך יראה אותך ויאמר שזה אלוה' [שם ח,א]), לכן כדי לשבר את האמונה המצרית בע"ז היה במכות רמז לביטול הע"ז שהתגלה בהם. לכן ביאור בבוקר שאז עובדים אותו, שהרי אז יצא פרעה ליאור, משמע שאז היו מראים לו כבוד אלוהות (שזה כעין עבודתו לומר לו תודה קודם שכביכול יקחו ממנו מים לצרכיהם ברשותו כביכול), לעומת זאת פרעה הראה את שיא כוחו בהיותו מלך שכולם תחתיו, שלכן בגאוותו זו עשה עצמו אלוה, ולכן מולו נעמד בצהרים בשיא שליטתו בארמון, שאז כולם משתחווים ונכנעים כלפיו – שאז יראה שאינו אלוה. (ובפעם השלישית לא התרה כעין רמז שאומר למצרים שהיה עליהם ללמוד מהשנים הקודמים שאלו אינם אלוהים וממילא דווקא ה' הוא הא'ל האמיתי, ולכן הכה את מצרים בלי התראה). נראה שבסדר הראשון שמראה שיש ה' והוא האלקים אז זה בא ע"י גילוי רמיסת הע"ז של היאור ופרעה, שבדם זה מכה במי היאור שזה היאור עצמו, שמראה שאינו אלוה, ובצפרדע זה עלה מהיאור לבתים, וכך מילאו את כל מצרים והפריעו, כרמז שפרעה לא יכול לתפקד בשליטה על עמו וארצו, שאינו אלוה, וזה בא מהיאור כרמז שפרעה ראה עצמו אלוה בקשר עם היאור, שזהו "לי יאורי ואני עשיתני" שמחבר את אלוהותו בקשר ליאור. (בכינים היה גילוי ה', שאמרו "אצבע אלקים הוא" [שמות ח,טו], שאחרי שהוכח שהיאור ופרעה אינם אלוהים היו צריכים להאמין שה' הוא האלקים). בסדר השני שבא להראות שה' משגיח ומתערב בעולם, במכה הראשונה זה כנגד גילוי ביאור, שערוב הם חיות רעות, והם צריכות לשתות מים כדי להתקיים ושיהיה להם כח, כך שבאות ליאור ושותות ואח"כ הולכות ומזיקות במצרים והיאור לא עצר בעדם אלא החיות השתמשו בו כדי לעשות את דבר ה', כך שפוגע באלוהות היאור. במכה שניה זה כנגד אלוהות פרעה, שיש דבר שהורג את הבהמות ואין לפרעה כמלך איך להציל אותם, ואף המצרים עבדו לצאן כע"ז, ובמיתתם שמדביקים אחד את השני ומתים מראים שאין בבעלי חיות משום אלוה, וממילא גם פרעה כאדם חי אינו אל. (ובמכה שלישית שחין שזה מחלה כעין דימוי לדבר, שזה מחלה, שלא למדו שהאדם אינו אל ולא עזבו את הע"ז שלהם בצאן ולכן חלו כעין בדומה להם קצת [אמנם לא מתו כמו בדבר, אבל חלו וכאבו מאוד]). בסדר השלישי שמראה שה' כל יכול, במכה הראשונה זה ברד שזה מים קפואים, כרמז מול היאור שהוא מים, וראו בו אלוה כיון שהוא נתן להם חיים (שממנו לקחו מים לחיות), וממילא מול זה ה' מוריד גשמים וממילא אם יש גשם אז לא צריך את היאור שיתן מים ובטל ממנו כוחו כאלוה המחיה (ועוד אצל הקב"ה זה מים ואש, שני הפכים שעשו שלום לעשות את רצון ה', שזה הרבה מעל היאור שזה רק נתינת מים). המכה השניה היתה ארבה, שפרעה כמלך ראה את עצמו אלוה בשל שהוא החיה וגידל את מצרים ע"י חכמתו כמלך (שזה רמוז בפשט הפס': '"התנים הגדול" - לפי שכל גדולתה של מצרים וכל שובע שבה על ידי יאורי נילוס הוא לפיכך הנביא ממשל את מלכה לתנין ואת עמה לדגת יאור. "לי יאורי" - איני צריך לעליונים כי יש לי יאורי מספיק כל צרכי. '"ואני עשיתני" – בגבורתי ובחכמתי הגדלתי גדולתי וממשלתי' [רש"י; יחזקאל כט,ג], כך שנרמז על השובע שפרעה יצר, וממילא בגילוי של אלוה זה מרמז שראה עצמו אלוה על שהחיה את מצרים, כעין אלוהים המחיה אדם), בא הארבה ומחסל את כל האוכל של מצרים (שהלחם הוא עיקר מאכלו של האדם, וכן הוא חיסל את מה שנשאר מהברד כך שהוא כבר כילה הכל), ויוצא שפרעה לא מחיה את מצרים וממילא אינו אלוה. (ובשלישי חושך, שהיו צריכים להבין שכל הכח זה רק אצל ה', וממילא בלעדיו אין כלום, וזהו כחושך שלא ראו ולא זזו, כעין שלא קיימים כלל). אולי אפשר גם שיש בזה גילוי כנגד שעשרת המכות הם כנגד עשרת הדברות (פסיקתא רבתי, כא), ולכן "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", רומז להתחלה, תחילת בנ"י - שיצאנו מצרים, ולכן כנגד זה התרה בבוקר כהתחלת היום. “לא יהיה לך אלהים אחרים על פני", שאת הע"ז עבדו בפרסום רב ובכבוד כאלוה, ולכן כנגד זה בארמון בצהרים, שזה בפרסום רב ובכבוד כבארמון המלך. "לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא" כנגד זה בלי התראה, כעין שלא מדבר, שלא מוציא מפיו שם ה' לשווא. "זכור את יום השבת לקדשו" מלמד על הקידוש בתחילת יום השבת (פסחים קו,א [כן מרמז על קידוש היום, וגם הוא תחילה, לאכילה, שרק לאחריו אפשר לאכול במשך היום]), ולכן כנגד זה בא ומתרה בתחילת היום של פרעה, בבוקר (וביאור כעין קידוש על יין - שתיה). "כבד את אביך ואת אמך" בדר"כ המצוה נעשית במשך היום כשהם נצרכים לאוכל וכדו', ולכן כנגד זה התרה בצהרים (ובארמון כרמז לכבוד - לכבד את ההורים). "לא תרצח" כנגד זה אין התראה כמת שאינו מדבר. "לא תנאף" ניאוף נעשה בהחבא ולכן בבוקר מוקדם, כעין שאין הרבה אנשים שמסתובבים ורואים מה מעשיו. "לא תגנב" זה גנבת אדם, שגונבו ומוכרו, שזהו בצהרים שאז מוכרים וקונים, ולכן כנגדו התרה בצהרים. "לא תענה ברעך עד שקר" כנגדו אין התראה, שלא מעיד.