"לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם" (שמות יג,כב). 'ד"א: "לא ימיש" - בא הכתוב ללמדך דרך ארץ מן התורה, על ערבי שבתות: עד שעמוד הענן קיים - היה עמוד האש צומח' (מכילתא). 'דביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת לה. אמר לה רב יוסף: תניא (שמות יג, כב) "לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה", מלמד שעמוד ענן משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן. סברה לאקדומה, אמר לה ההוא סבא: תנינא, ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר' (שבת  כג,ב). 'מאחרה ומדלקת - נר של שבת סמוך לחשכה. לא ימיש - קרא יתירא הוא להך דרשה דהא כתיב "וה' הולך לפניהם יומם". עמוד הענן - של יום משלים אורו לעמוד האש, שהיה עמוד האש בא קודם שישקע עמוד הענן אלמא אורח ארעא בהכי. לאקדומי - בעוד היום גדול. תנינא - שונה אני. שלא יקדים - דלא מינכרא שהיא של שבת' (רש"י). ' ... ואיתא עוד בגמרא כאן דלאחר ששמעה אשת רב יוסף מברייתא זו סברה להקדים הרבה להדליק מבעוד יום, אמר לה ההוא סבא, תנינא, ובלבד שלא יקדים ולא יאחר. והנה הלשון ולא יאחר אינו מבואר, דהא מדינא אסור לאחר מטעם חלול שבת, ולא שייך על זה ובלבד וכו׳, וגם מיותר הלשון לגמרי, דהא אינו צריך כאן רק לזה שלא יקדים. ואפשר לומר ע״פ מש״כ הפוסקים דכשם שמצוה להוסיף מחול על הקודש בין בערב שבת בין במוצאי שבת, כך מצוה שלא להוסיף הרבה יותר מדאי, יען כי כשמוסיפים קצת ניכר שלשם קדושת שבת מוסיפין, משא״כ אם מוסיפין זמן רב אפשר לומר שלשם איזה סבה אחרת עושה כזה, דאל״ה אין טעם בהוספת זמן ארוך כזה, ואם כן יהיה באור הלשון ובלבד שלא יקדים ולא יאחר, שלא יקדים להוסיף הרבה בערב שבת ולא יאחר הרבה במוצאי שבת, כדי שיהא ניכר שלשם שבת הוא מוסיף, וכמש״כ, ודו״ק' (ת"ת). דברי הת"ת יפים אולם קצת קשה כיון שמדובר על הדלקת נרות שבת ולא על קבלת שבת, אמנם בהדלקת נרות בדר"כ מקבלים שבת, אולם בכ"ז כיון שמדובר על הדלקת הנרות קצת דחוק לומר שמביא גם על מוצ"ש. לכן נראה שהכוונה שלא לאחר עד סמוך לחשכה, שזהו כמו מה שאשתו של רב יוסף עשתה שעל זה נאמר 'הות מאחרה', והברייתא שמביא אינה המשך הקודמת (שאז לא מובן מה החידוש שלא לאחר, הרי זהו מה שאמר קודם) אלא היא בפני עצמה שצריך להדליק נר לכבוד שבת ועל זה אומר ובלבד שלא יקדים מידי ושלא יאחר עד סמוך לחשכה. או שזה המשך הברייתא, שיש להקדים בער"ש, אולם יכול אדם לומר שיעשה הקדמה מועטה, לכן מביאה הברייתא שלא יאחר ויעשה הקדמה מועטת. נראה שמעבר לראיה מעמוד האש שאורח ארעא בכך, יש בזה גם כרמז שבזמן המדבר בנ"י חיו תחת כנפי השכינה בגילוי שכינה, ופרנסתם באה משמים (שבגדיהם לא בלו וקיבלו מאכלם במן) מעין לעתיד לבא: 'יתיב רבן גמליאל וקא דריש: עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, שנאמר (תהלים עב, טז) "יהי פסת בר בארץ"' (שבת ל,ב). לכן מה שנעשה במדבר שהיה מעין עוה"ב מרמז על מה ראוי לעשיה בשבת שהיא מעין עוה"ב ('שבת אחד מששים לעולם הבא' [ברכות נז,ב]), ולכן למדו מעמוד האש לנרות שבת. עמוד הענן ועמוד האש היו מורה להם את הדרך שבה ה' מוליכם ביום ובלילה: "וה' הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה" (פס' כא), כך שעמוד האש מרמז על ההליכה אחר רצון ה', שזה מתגלה בתורה שהיא גילוי רצון ה' והיא מתגלה בדימוי לאש ("כי נר מצוה ותורה אור" [משלי ו,כג]) שבה דבקים בקב"ה (ורצונו) שהוא כעין אש: "כי ה' אלקיך אש אכלה הוא". לכן מודגש "יומם ולילה" כעין כג"ש ל"יומם ולילה" שנאמר על התורה: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמר לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל" (יהושע א,ח) [שבו רמוז על דרך, "דרכך", כרמז לדרך שה' הראה לבנ"י ע"י עמודי הענן והאש). לכן מובן שההמשך בתורה זה: "וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל וישבו ויחנו לפני פי החירת בין מגדל ובין הים לפני בעל צפן נכחו תחנו על הים" וגו' (שמות יד, א-ב), שזה כדי שפרעה יחשוב שהע"ז שלו היא השולטת: 'דָּבָר אַחֵר: "פִּי הַחִירֹת" – אֵין חִירוֹת אֶלָּא מְקוֹם חֵרוּתָן שֶׁלַּמִּצְרִיִּים, מְקוֹם אִטְלִיז, מְקוֹם עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֵם. לְשֶׁעָבַר הָיְתָה נִקְרֵאת ״פִּתֹם״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה, אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס״ (שמות א׳:י״א). חָזְרוּ לָהֶם לְהִקָרֹאת ״פִּי הַחִירֹת״, שֶׁהִיא מְאַחֶרֶת לְעוֹבְדֶיהָ. ... לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן – בַּעַל צְפוֹן נִשְׁתַּיַּר מִכָּל הַיִּרְאוֹת שֶׁלָּהֶן, בִּשְׁבִיל לְפַתּוֹת לִבָּן שֶׁלַּמִּצְרִיִּים, וְעָלָיו הוּא אוֹמֵר: ״מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם, שֹׁטֵחַ לַגּוֹיִם וַיַּנְחֵם״ (איוב י״ב:כ״ג)' (מכילתא). שהתורה היא גילוי עבודת ה', שהולכים אחר רצון ה' (כמו שהלכו אחר עמוד הענן והאש) שזה ההיפך הגמור מע"ז: 'דאמר מר: חמורה עבודת כוכבים שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה' (קידושין מ,א), ולכן זה סמוך לזה, לומר שאנחנו הולכים אחר ה' היפך מהגוים שהולכים אחר הע"ז. לכן נראה שגם למדו מזה רמז לנרות שבת, כיון שגם שבת היא היפך מע"ז, שמראים שה' הוא האלקים שברא את העולם, ולכן המחלל שבת בפרהסיא כאילו עובד ע"ז: 'המחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד עבודת כוכבים ומזלות' (רמב"ם שבת ל,טו [ע"פ הגמ' בחולין ה,א]), ושבת היא זמן ללימוד תורה ('רבי ברכיה בשם רבי חייא בר בא: לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה' [יר' שבת טו,ג]), וזמן להתבוננות בתורה כדי להתחזק להמשך הדרך בעבודת ה' בעולם (שצריך מידי פעם הפסקה לבירור הדרך, כדי להתחזק להמשך הדרך); כך שבשבת יש גילוי כעין הנאמר בעמוד האש (תורה, נגד ע"ז והליכה אחר רצון ה'), ולכן למדו שיש קשר ביניהם, ולכן למדו מעמוד האש לנרות שבת. לכן כיון שיש בזה גילוי של תורה ודבקות בה', לכן זהו שנאמר קודם בגמ': 'אמר רב הונא: הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים' (שבת שם), 'בנים תלמידי חכמים - דכתיב (משלי ו) "כי נר מצוה ותורה אור", על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור דתורה' (רש"י). [לכן גם הפרשיה הקודמת מסתיימת בתפילין: "והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים" [פס' טז], והתפילין קשורים לתורה כמו שנאמר קודם: "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוצאך ה' ממצרים" [פס' ט], כך שזה מרמז על עניין העמודים שקשורים לתורה – הליכה ע"פ רצון ה').