"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָודְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות יב, ב)

המצווה הראשונה שנצטווה משה רבינו למסור לעם ישראל, היא מצוות קידוש החודש: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים". מדוע?

כותב הרב קוק זצ"ל (עולת ראיה): "ההבדל שבין העבד לבן חורין אינו רק הבדל מעמדי... החירות מרוממת את האדם להיות נאמן לעצמיות הפנימית שלו, לתכונה הנפשית של צלם אלקים אשר בקרבו. ובתכונה כזאת אפשר לו להרגיש את חייו בתור חיים מגמתיים, שהם שווים את ערכם".

אפשר למצוא עבד שכולו חשיבה של חרות ואפשר למצוא בן חורין שהוא מלא חשיבה של עבד. בן חורין מאמין בכוחותיו וחושב בגדול ויודע בתוך תוכו שיש לו כוח הקרנה והשפעה. לעומת זאת, עבד לא מאמין בכוחותיו, הוא חושב ב"ראש קטן" ולא מאמין שיש לו כוח ויכולת להשפיע להקרין ולשנות עולם.

עם ישראל במצרים היו משעובדים פיסית וגם מנטאלית, ולכן לא שמעו אל משה "מקוצר רוח", הם היו מנטאלית עבדים. כלומר, מעבר לשעבוד הפיזי שמצרים שיעבדו אותם, המצריים הצליחו לגרום ליהודים לחשוב כעבד. היהודים לא חוו את זה שהם בני ה'-בני מלך, וכן מנטאלית לא האמינו שהם ראויים לגאולה, ולכן לא שמעו אל משה.

אם כן, מנטאליות של עבד כולל בתוכו שני דברים:

א. אין לעבד ישות עצמאית. הוא חי לאור דרישות וציפיות של אחרים.

ב. העבד חושב ב"ראש קטן". הוא אינו מאמין בכוחותיו ודרכו.

עם ישראל היה במנטאליות של עבד. והיה צורך לשנות את המנטאליות הזו, ולהפוך אותם לבני חורין.

מיד לאחר יציאת מצרים, המצווה הראשונה שבה נצטוו בני ישראל, היא מניית החודשים לפי הלבנה: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה", ויש להבין מהי מטרת התורה בכך.

הרש"ר הירש כתב (רש"ר הירש שמות יב,א): "קידוש החודש היהודי הוא אפוא מוסד, שתכליתו עבור ישראל: חידוש נעורים רוחני ומוסרי, אליו יחתור תמיד לבקרים, ועדיו יגיע על ידי שובו להתוועד עם א-לוהיו... ולכן ניצב מוסד זה בפתח בנייננו הלאומי... אבן יסוד להכרתנו היהודית, והיא המבדילתה ביתר עוז מכל אלילות... כשם שהאלילות מכחישה את ה"יש מאין", הבריאה החופשית מרצונו החופשי של בורא, כן לא קיימת עבורה "יש מאין" בהווייתו המוסרית של האדם, ולא בגורלו של האדם".

עולם העבודה זרה מאמין בעולם קדמון ללא התחדשות, עולם של קיפאון, עולם סטטי. חובה עלינו לברר, האם אנו עובדים את ה' מכוח האינרציה או מכוח התחדשות? הלבנה, קידוש החודש, מסמלת את ההתחדשות, את היכולת והאפשרות שלנו להשתפר ולהתקדם בעבודת ה' שלנו ובמוסריות שלנו.

כותב ה"שפתי חיים": "מצוה זו קדמה לכל מצוה אחרת הקשורה ביציאת מצרים, כיון שמצווה זו מראה יותר מכל את ההנהגה החדשה בבריאה. בה מסר הקב"ה את הנהגת הבריאה לעם ישראל, והם שיקבעו מהו קודש ומהו חול, מתי קדוש הזמן ומתי אינו קדוש, ומכאן ואילך התחילה תקופה חדשה ע"י הנהגת עם ישראל, שההנהגה היא מלמטה למעלה, כיון שהיא תלויה במעשיהם של ישראל, ולאור מעשיהם מנהיג הקב"ה את הבריאה בכללותה ואת עם ישראל בפרט".

נבחרה מצוה זו, קידוש החודש, להיות ראשונה בתורה, כדי שבני ישראל יפנימו את תפקידם, לא עוד עם של עבדים - שיאמינו בכוחות ובייעוד שלהם, ושידעו שהתורה דורשת מהאדם הנהגה ואקטיביות ולא פסיביות. לבני ישראל יש את הזכות והיכולת להנהיג את העולם ולקדש את הזמנים.

הרב מיכאל ימר, מהאתר: "ישיבת שעלבים" - http://shaalvim.co.il/