אל תונו איש את עמיתו
נכתב על ידי DL2000, 8/5/2014
בס"ד
סיפר לי בנו של הרה"צ המקובל מוהר"ר מענדל גפנר
זצ"ל מפה עיה"ק ת"ו, שבאחד הימים התלווה אל אביו,
להחזירו לביתו מבית הכנסת "ישועות יעקב" שבמרכז
שכונת מאה שערים, לאחר שסיים את תפילתו
הארוכה.
והנה כשראהו אביו הצדיק שהגיע לסייע בעדו, תיכף
שאל אותו: "שמא יש תחת ידך סכום של 10 לירות
להלוות לי?" – בימים ההם היה זה סכום נאה ונכבד.
כמובן, מספר הבן, נעניתי תיכף לבקשתו, והגשתי לו
השטר של עשר לירות טבין ותקילין. והנה מיד כשקיבל
ממני הכסף רץ תיכף אחר אחד מן העניים הרבים
שהסתובבו שם בין השטיבלאך, ותקע את הכסף אל
תוך ידו בלא אומר ודברים.
אחד מחשובי הקהל שראה את כל המחזה הזה
מתחילתו ועד סופו (גם כיצד התחיל כל הסיפור... כפי שיסופר להלן),
ניגש אלי וגער בי נמרצות: מדוע נותן אתה לאביך כסף
רב כל כך? האם אינך יודע את מידת פזרנותו? הרי כל
מה שעובר תחת ידו נאבד מיד לטובת כל מיני ארחי
פרחי... אסור לתת לו את הכסף!
נדהמתי מחומרת התוכחה, אבל לא רציתי לשאול
את אבי לפשר הענין, על מה ראה לתת לאותו פלוני
אלמוני סכום נאה שכזה, ומכיון שהוא מצידו לא דיבר
עמי בנושא, לא רציתי אני להתערב בעסקיו ובענייניו.
כאשר תמיד ידענו בבית שיש לאבא 'עסקים' ועניינים
שונים, עם אנשים שונים ומסתוריים, פעמים רבות היו
אלו עניינים סודיים העומדים ברומו של עולם, בינו לבין
קונו, או בינו לבין גדולי צדיקי הדור, שהיה שלוחם
ונאמנם כידוע.
אך לאחר מכן כשהגענו הביתה, וקרא לי אבי אליו
לפריעת החוב, התפתחה השיחה אודות אותו ענין, ואז
שאלתי ממנו על מה נצרך לשלם לאותו אדם עשר
לירות.
מתחילה התחמק אבי מתשובה ברורה, והפטיר
שהיה צריך להעביר לו את הכסף, אך מששאלתיו שוב
מה היה כל כך דחוף לשלם לו מיד לאחר התפילה בבית
הכנסת, הרי יכול היה להעביר לו את הסכום מאוחר
יותר, כי היה לו את הכסף מוכן בביתו. או אז הואיל אבי
בטובו, וגילה מעט ממידותיו הנאצלות: "הנה
כשנכנסתי היום בבוקר לבית הכנסת – מספר רבי
מענדל – ניגש אלי פתאום אותו בר-נש, שהיה איש עני
וקשה רוח, טיפוס ממורמר ומיוסר, המתקוטט עם
כולם בכל עת מצוא... וכאשר הגיע סמוך אלי ניגש
בפתאומיות וסטר על לחיי סטירה מצלצלת! – אינני
יודע אם הוא מכיר אותי בכלל, ולא היה בינינו שום דין
ודברים לפני כן, רק כנראה מרוב צער וסבל ותסכול לא
שלט ברוחו, והרגיש דחף חזק להרביץ פה למישהו...
ולהוציא מליבו את חמתו וכעסו. וכשראה אדם זקן
ונשוא פנים הבין שהוא בוודאי לא ישיב לו מנה אחת
אפיים, ולא פחד להכות בו"...
חשבתי לעצמי, סיים רבי מענדל, אם יהודי סובל כל
כך, חובה עלי להשתדל לפייסו ולהרגיעו, ולהשיבו
לפסים שלווים ולמנוחת הנפש, וכאשר קיבל לידו
סכום נאה שכזה, היה לו מזה מעט שמחה, והחזירו לקו
היושר.
[פרטית – י"ז שבט תשע"ג]
* * *
סיפר לי איש נאמן ירא וחרד, המתגורר בשכונת
מטרסדורף הוותיקה פה עיה"ק ת"ו. שלפני כמה שנים
החל להתארח בביתם אורח של קבע, איש עני ומסכן
המחזר על הפתחים, שבהיותו אדם בודד וגלמוד נצרך
להרבה יחס ותשומת לב, יותר ממה שנצרך לכסף
שזרקו לידו.
כשדפק על דלת ביתם בפעם הראשונה, התקבל
בנעימות ובסבר פנים יפות, כדרכם של ישראל קדושים
הנתבעים ונותנים בלב שלם ובשמחה. וכשראה אותו
עני את היחס הטוב שמקבל בבית זה, שתמיד נקרא
להיכנס פנימה, והגישו לפניו מנה טובה ודשנה, ובעל
הבית מקרבו בחביבות ובדיבורים נעימים וכו', מצא
הדבר חן בעיניו, וכך החל להגיע לביתם בצורה סדירה
וקבועה.
והנה לאחר תקופה נולד תינוק חדש במשפחה למזל
טוב, והופעתו של אותו עני החלה להפריע בסדרי
הבית, ולהעיק על היולדת החלושה ועל בני המשפחה.
כי היה מגיע בכל עת שרוצה ללא שום הודעה מוקדמת,
ותיכף משהגיע היו צריכים להתייצב לשירותו,
כשעקרת הבית נעמדת תיכף להכין לו את ארוחתו
הדשנה, והרב בעל הבית נפנה מכל עיסוקיו, להיות לו
לחברה נעימה, ולהקשיב לכל סיפוריו וכו'.
הענין נעשה קשה ובלתי נסבל, והאשה התלוננה
רבות בפני בעלה, שנמאס לה כבר מן העני הנודניק הזה,
וכבר מזמן עבר את גבול הטעם הטוב! "מילא אם היה
מגיע פעם או פעמיים בשבוע אולי ניתן היה לסבול
זאת", אמרה, "אבל ההופעות הקבועות היומיומיות
הללו הפכו לנטל קשה מדי, שאי אפשר לעמוד בו,
חייבים למצוא דרך להתפטר ממנו אחת ולתמיד!".
האיש התחבט רבות בדבר, ולא ידע כיצד ניתן לגרש
את העני ולהרחיקו מביתם, "הרי הוא בוודאי ייעלב
וייפגע מאוד, כשישמע שאין אנו חפצים בו יותר!" טען.
מצאה אפוא האשה החכמה עצה בדבר: "נאמר לו
לאותו ארחי פרחי, שאנחנו עוברים דירה בקרוב,
ועוזבים את המקום, וכך יעזוב אותנו לנפשנו"...
בלית ברירה נאלץ האיש מפני דרכי שלום לשקר בפני
העני, וכך בתום אחד הביקורים הפתיע בעל הבית את
העני, והתנצל שיותר לא יוכלו לארחו בביתם, מאחר
ועוזבים הם את המקום ועוברים דירה למקום רחוק.
העצה אכן פעלה, אותו עני הפסיק להגיע לביתם,
והלך לחפש לעצמו מארחים אחרים, בתים שייאותו
לקבלו ולארחו כפי צורכו.
ברם, העני אמנם הלך, אבל במקומו הגיעו אורחים
חדשים...
לא חלף שבוע ימים מאותו מקרה, והנה התגלה פתאום
בבית 'עקרב' מסוכן! שהפחיד מאוד את בני הבית והכניסם
לפאניקה, משהוזעק 'לוכד עקרבים' מומחה הצליח אמנם
לאתר את אותו עקרב ולהורגו, אך לאחר ימים מספר
נמצא פתאום עקרב נוסף בבית... לאחר שחוסל גם הוא
החליטו שיש לחטא את הבית היטב, הם הזמינו בדחיפות
'חברת הדברה' שביצעה הדברה כבדה בחומרים רעילים,
והשקט חזר אל הבית.
אבל לא לתקופה ארוכה, תיכף לאחר שפג חומר
ההדברה החלו פתאום לצוץ עוד ועוד עקרבים, ונעשה
המצב קרוב לסכנת נפשות, משהגיע הלוכד המומחה
וביצע חיפושים מיומנים בכל פינות הבית גילה לחרדתו
"מכת עקרבים" רח"ל! הוא הסביר שבהיות הדירה
ממוקמת בקומת קרקע, הגיעו העקרבים עד מתחת
לביתם ממש, ובנו לעצמם שם 'מאורות' פאר... והם
מתרבים שם בהמוניהם! – העצה היחידה כנגדם, פסק
המומחה, היא להרוס את כל רצפת הבית, ולחפור היטב
בקרקע שמתחת הבנין, ולעקור הכל מן השורש, בתקווה
שלא יחזרו שם שוב אותם עקרבים מסוכנים...
בני הבית נחרדו מאוד ולא ידעו את נפשם, "ומה נעשה
באם לאחר כל ההריסה והעקירה יחליטו משפחת
העקרבים לחזור שוב בדיוק אל אותו מקום? – הקשה בעל
הבית בפני המומחה.
- "אז נצטרך שוב להרוס ולחפור ולעקור... וחוזר
חלילה"... – היתה התשובה.
בני המשפחה נלחצו מאוד, זה לא נראה להם כלל וכלל,
להתחיל כאן מערכת חיפושי עקרבים... ולחיות בצל פחד
מתמיד, או בהריסות ושיפוצים וחפירות החוזרות על
עצמן... – כנראה, חשבו, אין לנו ברירה כי אם לעבור
דירה!...
בהיותו תלמיד מובהק לרבו הגאון ראש הישיבה, מרן רבי
חיים פנחס שיינברג זצ"ל, נכנס אליו ושטח לפניו את גודל
צערם ומצוקתם מחמת מכת העקרבים הקשה שפשתה
בביתם.
הגאון הצדיק חייך בטוב ליבו, ופתח לפניו סידור תפילה
והראה לו מ"ש בפרק שירה (פרק שישי): "ַע ְקַרב אוֹ ֵמר, טוֹב ה'
ַלכֹּל ְוַרֲח ָמיו ַעל ָכּל־ ַמ ֲע ָשֹיו" (תהלים קמה, ט). ובפירוש הרמב"ם
לפרק שירה שם כתב בתוך דבריו: "אף על פי שהעקרב יש
לו עקיצה, שהיא רעה לבריות, אינה אלא לרשעים
הראויים לכך, לא לטובים" עכ"ל.
מבואר בפנינו, סיכם ראש הישיבה, שהעקרב מעיד על
עצמו את מי בא הוא לעקוץ, ומי ראוי לכך... הלא הם אלו
א
שעוברים על זה הפסוק! אלו שאינם טובים לכל, ואינם
מרחמים על כל מעשיו... – חשוב נא את דרכיך, ביקש
הגאון, שמא בא לפניכם איזה מעשה בענין זה? מדוע
התרגשו עליכם עקרבים רבים כל כך?
על אתר תפש האיש היטב במה מדובר, ונענה ברוב
בושה ואמר: אכן צודק ראש הישיבה, לא מזמן שילחנו
מבתינו עני אחד קשה יום, שהיה רגיל להתארח תדיר
אצלנו, וכשנעשה הדבר קשה מנשוא הרחקנוהו בדרך
כבוד, על ידי שאמרנו לו שאנו עוברים דירה...
הוא אשר דיברתי, אמר הרב, אתם לא ריחמתם על העני,
והעקרב תבע עלבונו, ובא לקיים את דבריכם שתיאלצו
לעבור דירה...
הלך אפוא האיש וחיפש אחר המסכן, ומצאו זועף ופגוע
ממנו על אשר הרחיקו מביתו. הוא ניגש לפייסו בכל לב,
ואמר שלעת עתה מקווים הם שלא יצטרכו לעבור דירה...
וישמחו לארחו שוב, וליהנות בחברתו.
ומאז חזר העני להתארח בביתם, מכת העקרבים נעלמה
לגמרי, ובני הבית כבר שמחו וציפו לקראת העני האורח,
ביודעם נאמנה שזכות המצוה מגינה בעדם להינצל מן
העקרב המסוכן!
ללמדך מטיב מעשה נורא זה, עד היכן נוקבת 'דעת תורה',
שהצדיקים למדין מכל דבר המוזכר בתורה הלכה למעשה!
ויש להם סייעתא דשמיא מיוחדת למצוא מבוקש כל דבר
בתורתם. – גם כשאומרים פרק שירה למדו הלכה למעשה
מתוך שירת העקרב, לגלות את אשר צריכים לגלות, ברוך
שבחר בהם ובמשנתם!
[פרטית – כ"ג תמוז תשע"ג]
* * *
איש אחד רע מעללים התנכל לחברו והוציא עליו 'שם
רע' לא עלינו, אך לאחר זמן כראותו גודל צערו ובושתו
התחרט על מעשהו, ובא לפני רבו בבקשת דרך תשובה,
כיצד יוכל לתקן מה שקלקל ועיוות כנגד חברו.
ביקש ממנו הרב להתלוות אליו לרגע קט, ועלה עמו אל
גג ביתו, שם היתה מונחת בפינה 'שמיכת פוך' ישנה, שכבר
החלה להיפרם ולהיפתח מכמה צדדים, והיתה מלאה
בנוצות. נטל הרב את אותה שמיכה לידו, הרימה אל מעבר
למעקה, ופתחה אל הרוח, תיכף החלו אלפי נוצות להתפזר
לכל עבר ולכל הכיוונים. – כך עמד הרב מהורהר דקות
מספר כשהשמיכה פתוחה בידו, ומרוקנת את נוצותיה
למרחקים. והאיש עומד מן הצד משתאה ומחריש
למעשה הרב, כשאינו מבין פשר דבר.
לאחר שהתפזרו הנוצות לכל עבר, פנה הרב אל האיש
וביקש: יכול אתה אולי לאסוף בחזרה את כל הנוצות
שהתפזרו אל תוך השמיכה הזאת?...
השתומם האיש והתפלא, "הרי זה בלתי אפשרי! הלא הן
התנפצו כאן לכל עבר, ולאחר שהרב כבר פיזר את אלפי
הנוצות הללו כיצד ניתן עתה לאוספם בחזרה ולהצניעם
במקומם?".
חייך הרב חיוך פיקח, ופירש את מעשהו, "אין כאן אלא
משל! הסביר הרב, בכדי שתבין את טיב חומרת מעשיך... –
אתה הלכת והוצאת קול דיבה בעיר על חברך, הקול הזה
התנפץ והתפזר בכל רחבי העיר, כדוגמת הנוצות הללו
שנפוצו לכל עבר... עתה לך ותנסה לאסוף בחזרה את כל
מה שקלקלת ופיזרת שם רע על אדם נקי על לא עוול
בכפו!".
עתה הבין האיש – בעזרת המשל הקולע – עד כמה חמור
מעשהו הנפשע, ולא זז משם עד שסידר לו הרב הגדול
סדר תשובה ותיקון משלם.
[פרטית – ב' אלול תשע"ג]
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
