"ומשה היה רעה את צאן יתרו חתנו כהן מדין וינהג את הצאן אחר המדבר ויבא אל הר האלקים חרבה. וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל" וגו' (שמות ג,א-ב). ' … ולמי בוחן? לצדיק, שנאמר (תהלים יא ה) "ה' צדיק יבחן". ובמה הוא בוחנו? במרעה צאן. בדק לדוד בצאן ומצאו רועה יפה ... ואף משה לא בחנו הקדוש ברוך הוא אלא בצאן; אמרו רבותינו: כשהיה משה רבינו עליו השלום רועה צאנו של יתרו במדבר ברח ממנו גדי, ורץ אחריו עד שהגיע לחסית. כיון שהגיע לחסית נזדמנה לו בריכה של מים, ועמד הגדי לשתות. כיון שהגיע משה אצלו, אמר: אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, עיף אתה, הרכיבו על כתיפו והיה מהלך. אמר הקדוש ברוך הוא: יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך, חייך אתה תרעה צאני ישראל, הוי "ומשה היה רועה"' (שמו"ר ב,ב). הפס' מספר שמשה היה רועה צאן, ובעקבות כך הגיע להר סיני שם נשלח להוציא את ישראל ממצרים, לכן דרשו חז"ל שיש קשר פנימי בין היותו רועה לבין שליחותו להוציא את ישראל. דרשו שזה היה ע"י שגדי היה צמא וברח, שכך מרומז בפס' שהצאן היה במדבר וממילא אין שם הרבה אוכל ומים, ונאמר שמשה היה מנהיג את הצאן, ולכן דרשו שזה משהו שקשור בהנהגתו את הצאן, וזהו שרץ אחרי הגדי שחיפש מים, כעין דרש "ויבא" כביכול אחד ברח ובא לבדו בריצה לשם, וזה בשל שזה מדבר שהוא מקום חרבה שאין בו מים. (אולי גם דרשו בדרש כאילו נאמר "מדין וינהג את הצאן..." - "וירא" וגו', שראוי ע"פ דין [=מדין] להנהיג את ישראל [שזהו "וירא" וגו', שזהו שה' נגלה אליו כדי לשלחו כמנהיג ישראל להוציאם ממצרים] בשל מעשיו בהיותו מנהיג צאן יתרו). בפשטות המדרש בא ללמד על החשיבות של תכונת ההנהגה ברחמים של מנהיגי ישראל, שזו תכונה חשובה בשביל להנהיג את ישראל (כמו שאומר המדרש בשם הקב"ה). אולם נראה שיש במעשה זה גם משום הכנה להנהגת ישראל, שמה שנאמר שבא להר ה' – שהפס' קורא לו הר ה', זה ע"ש העתיד: '"אל הר האלקים" – על שם העתיד' (רש"י), לכן גם נראה שמרמז שמשמים ניסוהו במעשה של הכנה לעתיד, שזה ע"י שברח ממנו הגדי. הגדי הוא כמשל לבנ"י שעכשיו יוצאים ממצרים שהם כעין קטנים, כאילו רק מקודם נולדו ביציאת מצרים, ולכן זה בגדי, שבנ"י נקראו צאן (יחזקאל לד,לא) ולכן הם עכשיו כעין גדי (צאן צעיר). הגדי ברח מהעדר שמשה מנהיג, כעין רמז שלא נשמע להוראותיו של משה, כמו שבנ"י לא שמעו למשה כשבא להוציאם ממצרים: "ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבדה קשה" (שמות ו,ט), בשל דבקותם בע"ז של מצרים ('"וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה" וגו', היה קשה בעיניהם לפרוש מעבודת כוכבים. וכן יחזקאל מפרש ואומר (יחזקאל כ, ז): "איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו", ראה מה כתיב (ח): "איש שקוצי עיניו לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו"' [שמו”ר ו,ה]); וכן התמרדו וחטאו כמה פעמים נגד הנהגתו של משה ומצוות ה' (לכן אולי גם רמז בגדי כעין רמז לחטא העגל, שהוא פר קטן) [וכן הגדי הגיע בריצתו למקום ירק (=חסית), כעין רמז לריצה אחר תאוות העולם, כעין ריצה אחר אכילת תאווה]. ומשה היה צריך לטרוח כדי להשיבם למוטב ושישמעו לו, כמו שרץ אחרי הגדי כדי להחזירו. הגדי הוא מצאן יתרו ולכן היה חובה לטרוח ולהחזירו בהיות משה הרועה של צאן יתרו, כעין שבנ”י צאנו של הקב"ה ומשה הוא הרועה ולכן צריך לטרוח להחזירנו לה'. והגדי הגיע למקום ירק (=חסית) ומים, וזה מרומז בפס' שבא להר חורב, כרמז למתן תורה שהתורה נמשלה למים, ולכן בהר חורב זהו כעין ברכה של מים, שהוא מקום של מים, שכך גם חורב זהו המקום בו נתנה התורה; ובמתן תורה ההר התמלא צמחיה (שלכן הוזהרו שלא ירעו שם הבהמות: "גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא“ [שמות לד,ג]), ולכן זהו כעין הירק. אז משה הבין שהגדי רץ בשל הצמא, וזהו כעין שהתיקון לכל המרידות והדבקות בע"ז זה ע"י חיבור לתורה שהיא מצילה מיצה"ר: 'כך הקב"ה אמר להם לישראל: בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, שנאמר (בראשית ד, ז) "הלא אם תטיב שאת"' וכו' (קידושין ל,ב), וזה בא עם רחמים על הגדי, כמו שמשה ריחם על ישראל וביקש עליהם רחמים מה' שיכפר להם (בעגל וכדו') וזה מתוך תכנון שיחזרו בתשובה ממעשיהם חזרה לתורה; וכן הבין שאע”פ שלא שמעו אליו במצרים בגלל דבקותם בע”ז, זה יתבטל כשיקבלו את התורה, ולכן צריך לרחם עליהם ולהתאמץ להוציאם. משה לקח את הגדי על כתיפו, כרמז שהתאמץ למען בנ"י, שהתאזר בגבורה ועמד מול פרעה ואמר את דבר ה', וכן התחזק וטען בתוקף אל ה' מדוע לא הוציאם לחירות וחיזק את השעבוד (שמות ה,כב), וכן בעגל התחזק וטען לה' שמוסר את כולו (העוה"ז והעוה"ב) בשביל שיכפר לבנ"י על חטאם, וכן בשאר פעמים שהתחנן לה' שירחם על ישראל; שכעין לקחם על כתפיו, פעל בשבילם בחוזק. לכן בזה ה' ניסה את משה ומשה הוכיח שהוא ראוי להנהיג את ישראל ביציאת מצרים ובהמשך, שראוי לעמוד ולפעול כמו שעתיד לעשות (ואף היה בזה כשורש שיתגלה בעתיד לחזקו למען ישראל).