"ויהי כי יראו המילדת את האלקים ויעש להם בתים" (שמות א,כא). '"ויהי כי יראו המילדות את האלקים ויעש להם בתים" רב ושמואל, חד אמר: בתי כהונה ולויה, וחד אמר: בתי מלכות. מ"ד בתי כהונה ולויה - אהרן ומשה. ומ"ד בתי מלכות - דוד נמי ממרים קאתי, דכתיב (דברי הימים א ב, יט) "ותמת עזובה (אשת כלב) ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור", וכתיב (שמואל א יז, יב) "ודוד בן איש אפרתי" וגו'' (סוטה יא,ב). בגמ' זה מובא כמחלוקת, אולם נראה שכל אחד הדגיש בתים מסויימים, אבל מסכימים ששני הפירושים אמת (כדרכם של המדרשים שהם משלימים זה את זה), וכך הביא רש"י על התורה: '"ויעש להם בתים" - בתי כהונה, ולויה ומלכות. שקרויין "בתים" - (מלכים א ט א): "לבנות את בית ה' ואת בית המלך". כהונה ולויה - מיוכבד, ומלכות - ממרים כדאיתא במסכת סוטה'. ומקורו של רש"י (שהכל נדרש יחד) זה ממדרש ספרי שבו מובאים שני הדברים: '(שמות א) "ויאמר בילדכן את העבריות... ותראן המילדות את האלקים". "בתים" אלו איני יודע מה הם, שנאמר (מלכים א ט) "מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את הבתים - את בית ה'" - זו כהונה, "ואת בית המלך" - זו המלכות. זכתה יוכבד לכהונה, ומרים למלכות, שנאמר (דברי הימים א ד) "וקוץ הוליד את ענוב ואת הובכה ומשפחות אחרחל" - זו מרים, שנאמר (שמות טו) "ותצאן כל הנשים אחריה"' (ספרי; במדבר י,כט). וכן בתרגום יב"ע על הפס': 'והוה כד דחילא חייתא מן קדם ה' וקנו להין שום טב לדריא ובנא להין מימרא דה' בית מלכותא ובית כהונתא רבתא'. מדוע נקראו "בתים"? מסביר המהר"ל: 'שקרויים בתים. ויראה לפי שהבית כולל הרבה, כן הכהונה, מפני שהוא כולל השייכים אל הכהונה, והם הכהנים בני אהרן, וכן הלויה. וכן המלכות נקרא בית מפני שהוא כולל עמו אשר הוא מולך עליהם וכולם נכללים בו, לכך נקרא ״בית המלך״ (מ״א ט, א). ועוד כי אלו הג׳ הם עומדים בקביעות ונמשכים תמיד כמו הבית שהוא עומד בקביעות; כי הכהונה לא תוסר לעולם, וכן הלויה. והמלכות – אם בנו הגון וראוי קודם לכל ישראל, כדכתיב (דברים יז, כ) ״למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו״, ודרשו (סיפרי שם) בנו קודם לכל, לכך נקראו בתים, כך נראה' (גור אריה בפס'). נראה לפי זה שלכן זכו במעשיהם לבתים אלו כיון שבמעשיהם המשיכו את ריבוי בנ"י, ולכן זכו לאותם שנקראו בתים בשל שכוללים הרבה אנשים. כמו כן, הם המשיכו ליילד כדי שימשך בנ"י לעולם (ולא יכחד כרצון פרעה) ולכן זהו כמו שכרם שזכו לבתים שעומדים בקביעות. אמנם ע"פ דרך הפשט אפשר שזכו לבתים בשל שהיו יראות מאלקים, ממילא לכן זכו לכהונה ולויה שהם עובדי ה' במקום בית יראת ה', שהם עובדים במקדש; וכן אחראים על לימוד התורה בישראל בשל מעלתם בקדושה (כביטוי ליראת ה' [יראת הרוממות] שמביאה למעלת קדושה): "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאו'ת הוא" (מלאכי ב,ז), "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" (דברים לג,י) [וכן לימוד תורה צריך להיעשות תוך יראת ה']. וכן זכו למלכות שהמלך יראתו על כולם (וזה קשור לה' שבחר בו): "שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלקיך בו" (דברים יז,טו), 'מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, שנאמר (דברים יז, טו) "שום תשים עליך מלך", שתהא אימתו עליך' (קידושין לב,ב). וביראה ממנו באה גם יראה מה', כיון שהמלך מראה על מלכות ה': "וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו" וגו' (דה"י א כט,כג); לכן על יראה מה', שלא יראו ושמעו למלך פרעה, זכו למלכות ישראל שמראה על מלכות ה' ויראתו. הרלב"ג הסביר בדרך פשוטה שהשכר הוא כנגד מעשיהם שדאגו לישראל: 'ויעש להם בתים - שיצאו מהם מלכים ומנהיגים; כטעם "כי בית יעשה לך ה'" (ש"ב ז , יא). וזה היה הגמול הראוי להן על מה שהיו עושות מענין החיותם הילדים, כי מחֹק המנהיג השלם הוא שישגיח במונהגים ממנו לרפא הנשבר ולכלכל הנצב (ע"פ זכ' יא , טז)'. אמנם הוא הסביר זאת על מלכות, אולם גם בכהונה בעבודת ה' במקדש נעשה הבאת ברכה לישראל (ויש מעלה לחשוב לזכות כל ישראל בעשיית המצוות), וכן הם כעין מנהיגי ישראל בתורה ועבודת ה'. אולי אפשר גם שהשכר כנגד מעשיהם (שזה מתברר מתוך שנקראו ע"ש מעשיהם): 'דתניא: שפרה זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה? שמשפרת את הולד. ד"א: שפרה שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה זו מרים, ולמה נקרא שמה פועה? שהיתה פועה ומוציאה את הולד. ד"א: פועה שהיתה פועה ברוח הקודש ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל' (סוטה שם). יוכבד זכתה לכהונה ולויה שהיתה משפרת את הולד, שהיתה מסדרת את אבריו (רש"י), שכך במקדש מביאים רחמים על ישראל שמגן על גופם – מאריך חייהם, כמו שנאמר 'המזבח נברא להאריך שנותיו של אדם' (מכילתא; שמות כ,כא), וכן בתורה: 'גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר (משלי ד כב): "כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא"' וכו' (אבות ו,ז). וכן מה שדרש שפרו ישראל, זה ריבוי חיים, ולכן קשור לגילוי עקרון ריבוי חיים בישראל, שזה כמו אריכות חיים שזה ריבוי חיים; כמו"כ בשל החטאים באים עונשים של מוות שעבוד וגלות, שבכך קטן עם ישראל, שזה היפך מריבוי ישראל. מרים זכתה למלכות, שממלכות דוד יצא משיח בן דוד שיגאל את ישראל, ולכן זה כנגד שהיתה אומרת שעתיד שיוולד בן שמושיע את ישראל (וזה קשור להבאת ילדים במצרים, כיון שדבריה על משה שיוולד קשור בכך שעמרם החזיר את יוכבד בעצת מרים, שאחרת לא היה נולד משה, והחזרתו את יוכבד גרמה שכולם יחזירו את נשותיהם כדי שילדו [סוטה יב,א], כך שיש קשר פנימי ביניהם. אולי אפילו השתמשה באמירה שמשה יגאל את ישראל בכדי שעמרם יחזיר את יוכבד כדי שיביאו את משה לעולם). וכן היתה עושה קולות לתינוק כדי לשעשעו (רש"י בגמ'; ועל הפס': '"פועה" - זו מרים על שם שפועה ומדברת והוגה לולד כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה'), ותינוק מתחבר למשעשע אותו והולך אחריו, וקובעים לתינוק מה לעשות, כך זה כעין מלכות שהולכים אחר המלך והוא קובע להם מה לעשות. אולי אפשר שהן עשו הרבה כדי להחיות את ישראל, ולכן המצרים פעלו נגד זה ע"י בתים, כמו שמובא במדרש: 'ויעש להם בתים – כיון שראה פרעה שהיו המילדות חומלות את בני ישראל, עמד ותיקן בתים למצריים להיות שכנים לישראל, כיון שנולד בן לישראל הן מרגישים בהם, שהרי התינוק בוכה, וכיון שהתינוק בוכה תינוק של מצרי שכינו בוכה, והן מרגישין ונוטלין אותו וזורקין אותו ליאור' וכו' (לקח טוב בפס' [וכן מובא במדרש שכל טוב]). לכן כנגד שהן ניסו בכל מיני דרכים להחיות ולהציל, ניתן להם ההיפך ממעשי מצרים שפעלו להמית ע"י בתים שהם קרובים עד שכמעט מאוחדים עד ששמעו תינוק אחד את השני; לכן זהו כהונה ולויה שהם כמופרדים מכלל ישראל, שהופרשו לעבודת ה' ולכן אין להם נחלה, וכן ארמון המלכות מוגן ומורחקים ממנו סתם אנשים. עוד ע"ד הפשט פירש רס"ג: 'ויאמר הגאון: כי עשה להם בתים שהסתירם שם ולא נמצאו' (ראב"ע בפס'), כך כנגד זה שהם לא שמעו לפרעה והחיו, ולכן היה צריך להחביאם (שלא יענישם פרעה), זכו לשכר כהונה (ולוים שעוזרים לכהנים) שהכהנים נכנסים למקומות שישראל לא נכנסים לשם (בין האולם ולמזבח והלאה), ולכן לא רואים אותם, כמוסתרים מהם. וכן המלך נמצא בארמון ושמור כך שלא רואים אותו האנשים הרגילים ברחוב. ע"פ הרשב"ם פשט הפס' הוא: 'ויעש להם בתים – לשמרם, פן ילכו לעבריות היולדות', שהבתים זה כעין כלא כדי שלא ילכו לעזור לישראל; אולי כנגד זה זכו לבתי כהונה ומלכות שהם בתים שבהם פועלים בשביל בנ"י, שמביאים ברכה לבנ"י ע"י המקדש, וכן המלך בארמונו דואג לבנ"י. הטור פירש (אחד מהסבריו): 'בתים ממש, שעשה בתים ידועים שלא ילדו אלא בהם', שכך גם השכר שלהם הוא בתים שבהם יש השפעה על ישראל, ולא כל אחד לעצמו, שזהו כהונה ולויה במקדש, שלא יעשו כל אחד במה בחצרו ויקריב שם (כמו שהיה מותר בזמן היתר הבמות), ובית מלכות ששם מקבלים החלטות ולא כל אחד פועל לעצמו כמו שהיה בזמן השופטים, שאז: "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" (שופטים כא,כה).