פרשת ויגש – מדוע היה ירא יעקב?

מאת אהובה קליין.

https://ahuvaklein.blogspot.com/

 *בקישור הנ"ל- ניתן לראות ציורים על פרשת השבוע

בפרשה זו ישנה הבטחה  מה' ליעקב – שהיא מאד משמעותית וחשובה:

" וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי.  וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ; אַל-תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה, כִּי-לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם. אָנֹכִי, אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, וְאָנֹכִי, אַעַלְךָ גַם-עָלֹה; וְיוֹסֵף, יָשִׁית יָדוֹ עַל-עֵינֶיךָ. וַיָּקָם יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, וְאֶת- טַפָּם וְאֶת-נְשֵׁיהֶם, בָּעֲגָלוֹת, אֲשֶׁר-שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ.  וַיִּקְחוּ אֶת-מִקְנֵיהֶם, וְאֶת-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, מִצְרָיְמָה:  יַעֲקֹב, וְכָל-זַרְעוֹ אִתּוֹ.  בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו, אִתּוֹ, בְּנֹתָיו וּבְנוֹת בָּנָיו, וְכָל-זַרְעוֹ--הֵבִיא אִתּוֹ, מִצְרָיְמָה" [בראשית  מ"ו, ב'-ח']

בסוף הפרשה נאמר:

"וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן; וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ, וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד. וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו--שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה" [להלן בראשית מ"ז. כ"ז- כ"ט]

השאלות הן:

א] ממה חשש יעקב - ומה הבטיח לו ה' ?

ב] מה הקשר בין ברית בן הבתרים לישיבת יעקב במצרים ?

תשובות.

חששותיו של יעקב.

נאמר: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי.  וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ; אַל-תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה, כִּי-לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם". 

רש"י מסביר את סיבת חששותיו של  יעקב: היה יעקב מצטער על שנזקק לצאת מארץ ישראל לחוצה - לארץ, לפיכך היה צורך להגיד לו: "אל תירא" מכך שאתה נאלץ לרדת מצריימה.

ה"נתיבות שלום" מביא את הסבר  הזוהר הקדוש: על פי מה שנאמר: "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם-בָּכִינוּ, בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן" [תהלים קל"ז]כאשר ירדו עם ישראל לגלות בבל ישבו ובכו שם מתוך שיברון לב ולא מטעם הייסורים שהרי לעם ישראל יש כוח בגופם ובנשמתם לעבור ולשאת את הכול, אלא מחמת שחשבו שהקב"ה התרחק מהם ונטש אותם לגמרי לכן היו שבורים מאד, אלא שבאותה שעה  בא יחזקאל הנביא וגילה להם - כי הם אינם יורדים לבד לגלות בבל, אלא הקב"ה קרא לפמליה של מעלה והם ירדו  יחדיו לבבל וכיוון ששמעו בני ישראל כי ה' איתם- זה העניק להם כוח וחיזוק לשאת את הכול.

לכן מוראו של יעקב לרדת מצריימה -  ממחשבתו :כי עד כה הוא היה בארץ ישראל- ארץ אשר נתונה להשגחת ה' תמיד, כמו שנאמר:

"אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" [דברים י"א, י"ב].כעת  יעקב חשש לרדת למצרים, כי  שם השכינה אינה שורה עליו ועל בני ביתו.

למה הדבר דומה? לבן ההולך עם אביו - כל עוד אוחז ביד אביו אינו מתיירא משום דבר, אך מהרגע שאביו עוזב אותו –הוא מתחיל לפחד. לכן הפחד של יעקב היה - לא מהעבדות שיעברו בירידתם למצרים - אלא מהעניין – שבארץ מצרים השכינה לא תשרה עליו ועל פמלייתו ובמיוחד נלחץ מהעניין ביודעו  שמצרים היא: ארץ הטומאה וערוות הארץ ועתידים להשתקע שם ב - מ"ט שערי טומאה תקופה ארוכה ולהתרחק  מאד מה'. על זה אמר ה' ליעקב: שלא ירא מהירידה למצרים- כי דווקא שם -  בכור הברזל , ה' יהפוך אותם  לגוי גדול. ויזכו לזיכוך גדול, יעקב לא חשש מהייסורים הגשמיים, כי כוח נשמת ישראל היא למעלה מכל הייסורים.

חששו נבע  מהנזקים הרוחניים בארץ כה  טמאה. לכן ה' הבטיח לו: כי על ידי הזיכוך הגשמי והרוחני במצרים- יכשירם להיות גוי גדול.

הרמב"ן מסביר: כאשר יעקב בא לרדת למצרים - ראה כי הגלות תתחיל בו ובזרעו. הוא פחד לכן הקריב זבחים - לפחד אביו יצחק וזאת מהטעם שמידת הדין לא תהיה מתוחה כנגדו ועשה זאת בבאר שבע ששם היה בית תפילה  לאבותיו . הוא הקריב קורבנות "שלמים" שהם משפיעים שלום על העולם. כוונתו הייתה מתוך מידת הגבורה שהייתה קרובה אליו ומטעם זה - נאמר בבראשית רבה [צ"ד, ה] חייב אדם לכבד את אביו יותר מכבוד זקנו.

הקשר בין ברית בית הבתרים לירידת  יעקב למצרים.

נאמר :"וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה.  וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל". [בראשית  ט"ו, י"ג]

כאן בפרשה, הבטחת ה'  בברית בן הבתרים - לאברהם קורמת אור וגידים כפי שכתוב: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן; וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ, וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד"

רש"י מסביר: כי יעקב ופמלייתו התיישבו בארץ גושן שהיא חלק מארץ מצרים, שם הייתה להם אחוזה - חלקת אדמה פרטית. שבנו בה אחוזות קרקע ובתים.

ה"חיזקוני"  טוען כי המילים: "וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ, וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד".

מוכיחות כי הבטחת ה' ליעקב: "כִּי-לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם"  מתקיימת בכך שיעקב ומשפחתו מתרבים במצרים..

לסיכום ,לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי אלוקים לא נטש את אבותינו: אברהם, יצחק ויעקב  מעולם וכל ההבטחות התקיימו - הבטחת ה' לאברהם בברית בן הבתרים: "כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם"- קורמת עור וגידים בפרשה זו וכאז כן עתה בימים קשים אלה כאשר מתנהלת מלחמה קיומית וחיילנו מחרפים נפשם למען הצלת המולדת  והעם עלינו להתאחד באהבת חינם ולהתפלל אל ה'  להצלחת מערכה זו  כדבריו של דוד המלך:

"כִּי לֹא ייִטֹּושׁ יְהוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹוב." [תהלים  צ"ד, י"ד]