"ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר" וגו' (בראשית מא,א). ' … דָּבָר אַחֵר: ... "וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר”, עַל יְדֵי שֶׁאָמַר לְשַׂר הַמַּשְׁקִים (בראשית מ, יד): "זְכַרְתַּנִּי" "וְהִזְכַּרְתַּנִּי”, נִתּוֹסַף לוֹ שְׁתֵּי שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי מִקֵּץ" וגו'. "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ" (תהלים מ, ה), זֶה יוֹסֵף. (תהלים מ, ה): "וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים”, עַל יְדֵי שֶׁאָמַר לְשַׂר הַמַּשְׁקִים (בראשית מ, יד): "זְכַרְתַּנִּי" "וְהִזְכַּרְתַּנִּי”, נִתּוֹסַף לוֹ שְׁתֵּי שָׁנִים. "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ”, רַבִּי יוּדָן אָמַר: הָמוֹן רִבֵּי רַבְרְבַיָא שֶׁהֵם שָׂטִים אַחֲרֵי כָּזָב, אוֹי לוֹ לְמִי שֶׁהוּא בּוֹטֵחַ בָּהֶם. (קהלת ה, ב): "כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן”, אָמַר פַּרְעֹה: מִי מִתְקַיֵּם עַל מִי אֲנִי עַל אֱלֹהָי אוֹ אֱלֹהָי עָלַי? אָמַר לוֹ אַתָּה עַל אֱלֹהֶיךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: "וַיְהִי מִקֵּץ" וגו'' וכו' (ב"ר פט,ב-ג). יוסף נענש לשבת עוד שנתיים (מעבר לעשר השנים שישב כעונש על שהוציא דיבת עשרת אחיו לאביו) על שאמר לשר המשקים שיזכרהו. ולכאורה קשה, הרי על אדם לעשות השתדלות כדי לצאת מצרה ולא לסמוך על הנס, אז מה היתה הבעיה שפעל ופנה אל שר המשקים? ועוד למה לא קיבל עונש של שלוש שנים, שהרי בדיבורו נאמרו שלשה דברים בבקשתו לשר המשקים: "כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך, ועשית נא עמדי חסד והזכרתני אל פרעה, והוצאתני מן הבית הזה" (בראשית מ,יד)? על השאלה הראשונה עונה מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ('מעשי אבות ב', 'בטחון בה' והשתדלות') שהעונש היה לא על שפעל בבקשה לשר המשקים, אלא שלא הזכיר את שם ה' בדבריו, כך שלא נשמע מדבריו בטחונו בה'. על השאלה השניה למה רק שנתיים עונה המהרז"ו: 'נתוספו לו שתי שנים. ... וצ"ע למה דוקא ב' שנים על שאמר וזכרתני והזכרתני, כן היה ראוי שיענש על שאמר והוצאתני מן הבית הזה? וי"ל: שדעת חז"ל שבראש השנה יצא יוסף מבית האסורים (ר"ה דף י"א), ואם כן דיבר עם שר המשקים גם כן בראש השנה שהוא יום זכירה לבאי עולם ועת לבקש מהש"י שהוא יזכור אותו לטובה. ע"כ נענש על שני לשונות של זכירה. ב' ימי זכירה שלא נזכר לטובה. ובתנחומא כאן וז"ל: ולמה הוסיפו לו ב' שנים? כו' ואמרת לו ב' זכירות תשתכח ב' שנים בבית האסורים'. אולי אפשר שחז"ל בכוונה לא אמרו על החלק של "והוצאתני מן הבית הזה", כיון שברור שהיה על יוסף לעשות השתדלות לצאת מהכלא, ולכן מה שמבקש שיעזרהו לצאת מהכלא זה בסדר גמור, ולכן על זה לא נענש. אבל ההתחלה של זכרתני והזכרתני זה כבר היה מיותר לומר כיון שהיה מספיק שהיה אומר את העיקר – שיוציאהו, מזה שהוסיף את עניין הזכירה זה היה מעבר לרגיל ולכן לא היה לו לומר זאת. בפרט שבזה היה נראה לשר המשקים שיוסף סומך עליו ביותר, ולכן על זה נענש, שלא היה לו לעשות כך. נראה שמהריבוי בקשה של יוסף היה נשמע כאילו הוא מיואש ולכן כ"ך מתחנן לשר המשקים, בפרט שעניין זכירה היה נשמע לשר המשקים כאילו יוסף מיואש שאין מי שזוכר אותו ולכן כ"ך מדגיש שלא ישכחהו, כך שזה היה נשמע כאילו יוסף התייאש מהשגחת ה' עליו, וזהו פגיעה בכבוד ה'. במיוחד שהמצרים היו שטופים ביותר בע"ז, כך שבדבריו יכל לגרום כבוד לע"ז, שהמצרי סומך על הע"ז שלו בכל, שחושב שהיא זו שדואגת לו, ולכן כשרואה עצמו כאילו רק הוא זה שיכול להציל, ולא הקב"ה שכביכול שכח את יוסף, רואה זאת כזכות לע"ז שלו. אולי לכן המדרש מיד מביא דרשה שפרעה שאל את יוסף בקשר ליחסים מול הע"ז שלו, שזה בא לרמז על הבעיתיות שנעשתה בבקשת יוסף לשר המשקים, שאותם המצרים היו מתגאים ביותר (כמו שהמדרש מביא לפני זה שהם מתרברבים ביותר), ולכן בדברי יוסף יכלו לראות את יאושו ושסומך עליהם ביותר (מרוב גאוותם), ובכך זה יכול לחלל שם שמים, שיחשבו שהתייאש מעזרת הקב"ה, ובפרט סומך עליהם שהם קשורים בכוחם לע"ז. זהו "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו" שזה יוסף, שסמך על ה', אבל בדבריו למצרי היה נשמע חוסר בטחון בה', בשל רברבנותם, שלכן היה צריך שלא לפנות "אל רהבים", לשר המשקים שהוא בעל רהב והתגאות, בצורה שאמר – בלשון זכירה. אולי זהו שנאמר קודם: '"וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים" (בראשית מא, א), (איוב כח, ג): "קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ”, זְמַן נָתַן לָעוֹלָם כַּמָּה שָׁנִים יַעֲשֶׂה בָּאֲפֵלָה, וּמַאי טַעַם "קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ"? שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיֵצֶר הָרָע בָּעוֹלָם אֹפֶל וְצַלְמָוֶת בָּעוֹלָם, דִּכְתִיב (איוב כח, ג): "אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָוֶת”, נֶעֱקַר יֵצֶר הָרָע מִן הָעוֹלָם, אֵין אֹפֶל וְצַלְמָוֶת בָּעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר: "קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ”, זְמַן נָתַן לְיוֹסֵף כַּמָּה שָׁנִים יַעֲשֶׂה בָּאֲפֵלָה בְּבֵית הָאֲסוּרִים, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ הַקֵּץ חָלַם פַּרְעֹה חֲלוֹם' (ב"ר פט,א). שיצר הרע מביא לחושך ואפילה בעולם (חושך מאור הקדושה), וגם דרשו שהחושך התגלתה ביוסף שישב באפילה בבית האסורים; שאולי באו לרמז בשניהם שישיבתו באפילה בבית האסורים זה כעונש על הבאתו אפילה לעולם, שזהו יצה"ר, וכיצד הביא את יצה"ר? זה ע"י מה שאמר לשר המשקים (כמובא בדרשה אח"כ) שבזה הפעיל אצלו את היצה"ר של גאוה וריחוק מגילוי אור ה'.