בס''ד       פרשת מקץ: סדר הדלקת נרות חנוכה

פתיחה

למרות שאירועי חנוכה התרחשו כמה עשרות שנים לפני תקופת התנאים, בכל זאת הלכות חנוכה והמאורעות בניגוד לשאר החגים, אינן מוזכרות במשנה, אלא מוזכרות במספר דפים בתוך מסכת שבת וכבדרך אגב להלכות הדלקת נר בשבת. דנו המפרשים בשאלה, מדוע כך:

א. הסבר ראשון, המבוסס על דברי הרמב''ן שראינו בעבר (חנוכה שנה א') מופיע בדברי ספר טעמי המנהגים (אות תתמז). לדעת הרמב''ן, מהפסוק 'לא יסור שבט מיהודה' למדים שאסור שיהיה מלך משבט אחר למעט יהודה. משום כך, רבי יהודה שהיה נשיא וערך את  המשנה (והיה משבט יהודה), לא אהב את העובדה שהחשמונאים לקחו את המלכות ולכן ולא הכניס עניני חנוכה למשנה[1].

ב. הרב ראובן מרגליות (יסוד המשנה ועריכתה) צעד לכיוון שונה וכתב, שכיוון שדורו של רבי יהודה הנשיא היה סמוך למרידות היהודים, הייתה הקפדה מצד מלכות רומא שלא תהיה שוב התעוררות לאומית, לכן לא יכול היה רבי יהודה להכניס עניינים אלו במשנה. אמנם יש שהעירו, שבתקופה זו יחסי היהודים והרומים היו טובים, וכפי שהציג הרב אבינר:

''באותה תקופה היו דווקא יחסים טובים עם הרומאים, היו לרבי יהודה הנשיא יחסים טובים עם אנטנינוס שהיה אדם טוב, והיו קוראים לו אנטונינוס פיוס, כלומר אנטונינוס החסיד. כמו כן קשה לומר שמסיבה זו לא כתב רבי הלכות, כיוון שהיו דברים נוספים רבים (במשנה) שהיו יכולים לעצבן את הרומאים''.

לרגל חג החנוכה ופרשת מקץ החלה תמיד בשבת חנוכה, נעסוק השבוע בשאלה כמה נרות יש להדליק בכל יום. נראה את מחלוקת הראשונים שהתעוררה בעקבות דברי הגמרא במסכת שבת, ונעמוד על השאלה כיצד יש להדר במצווה זו והאם אכן ניתן לברך על ההידור. כמו כן נעיין בשאלה באיזה שמן מותר להדליק, והאם יש עדיפות בשמן זית.

דברי הגמרא

כמה נרות יש להדליק בחנוכה כל יום? הגמרא במסכת שבת (כא ע''ב) דנה בסוגייה זו וכותבת, שיש לחלק את הדיון במצווה זו לשלוש דרגות: א. יציאת ידי חובה. ב. מהדרין. ג. מהדרין מן המהדרין:

א. יציאת ידי חובה: לכל השיטות, מספיק להדליק נר אחד בכל יום כדי לצאת ידי חובה. ב. מהדרין: כמו כן, אין מחלוקת שאם כל אחד מבני הבית מדליק נר אחד כל יום, יש בכך הידור (כי ככל הנראה כך מתפרסם הנס יותר). ג. מהדרין מן המהדרין: בדרגה השלישית נחלקו בית שמאי ובית הלל, כיצד מקיימים את המצווה המהדרין מהמהדרין:

לדעת בית שמאי הרוצה להדר מהמהדרין, מדליק ביום הראשון שמונה נרות, ומעתה והלאה כל יום הוא מוריד נר עד שביום האחרון מדליק נר אחד. בטעם שיטתם מביאה הגמרא שני נימוקים: הראשון, הדלקת הנרות קשורה להקרבת הפרים בחג הסוכות, שם כל יום מורידים ממספר הפרים. טעם שני, מדליקים נרות כנגד הימים שנשארו לחג החנוכה.

לדעת בית הלל לעומת זאת, הרוצה להדר מהמהדרין מדליק ביום הראשון נר אחד, וכל יום שעובר מדליק נר נוסף, עד שביום השמיני מדליק שמונה נרות. גם בטעם שיטתם מביאה הגמרא שני נימוקים: הראשון, מעלים בקודש ולא מורידים, לכן יש להוסיף במספר הנרות. השני, מדליקים נרות כנגד הימים שעברו מתחילת חנוכה, ומשום כך יש להעלות במספר הנרות.

מחלקות הראשונים

אין מחלוקת בין הראשונים שהלכה כבית הלל, שהרי כך קובעת הגמרא בעירובין. אלא שיש להתלבט כיצד להבין את המהדרין מהמהדרין. האם מדובר בתוספת לשלב המהדרין, ואז בעוד שבמהדרין כל אחד מבני הבית מדליק נר, במהדרין מהמהדרין כולם מדליקים כל יום נר נוסף. או שמדובר בתוספת לעיקר הדין, ואז רק בעל הבית ידליק כל יום נר נוסף. למעשה נחלקו הראשונים:

א. הרמב''ם (חנוכה ד, א - ב) והריטב''א (ד''ה והמהדרים) נקטו שמדובר בתוספת על שלב ההידור, כך שבמקרה בו רוצים לקיים רמת מהמהדרין מן המהדרין, כל אחד מבני הבית ידליק את מספר נרות. בטעם הדבר נימק הריטב''א, שאם לא כך עלול להיווצר מצב שבו בדרגת מהדרין ידליקו יותר נרות מאשר ברמת המהדרין מהמהדרין, ודבר זה לא מסתבר, שהרי כך פרסום הנס ייפגע.

לדוגמא במקרה בו יש ששה אנשים בבית, אם כל אחד מבני הבית ידליק נר כל יום כמהדרין, סך הכל במהלך החנוכה ידליקו ארבעים ושמונה נרות (שמונה כפול שש). ואם מהדרין מהמהדרין הוא מצב בו רק בעל הבית מדליק, סך הכל הוא ידליק שלושים וששה נרות (כל יום נר נוסף). אלא על כורחך, שבמהדרין מהמהדרין כולם מדליקים בכל יום מספר נרות. ובלשונו של הרמב''ם:

''כמה נרות הוא מדליק בחנוכה, מצוותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד בין שהיו אנשי הבית מרובין בין שלא היה בו אלא אדם אחד, והמהדר את המצווה מדליק נרות כמניין אנשי הבית נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים, והמהדר יתר על זה ועושה מצווה מן המובחר, מדליק נר לכל אחד ואחד בלילה הראשון, ומוסיף והולך בכל לילה ולילה נר אחד.''

ב. התוספות (ד''ה והמהדרין) חלקו וסברו, שההלכה כדעה הסוברת שרמת המהדרין מהמהדרין מבטלת את טעם ההידור, ולכן רק בעל הבית צריך להדליק שמונה נרות. כיצד יתרצו את קושיית הריטב''א, שלפי שיטתם עולה שייתכן מצב בו מדליקים יותר נרות 'במהדרין' מאשר 'במהדרין מן המהדרין'?

הם כתבו, שלמרות שיש עניין בהדלקת נרות ככל האפשר, עיקר המצווה בפרסום הנס הוא שיבחינו מבחוץ כמה נרות מדליקים באותו יום. לכן במקרה שבו ידליקו הרבה נרות כמספר בני הבית אמנם יהיו יותר נרות, אך לא יהיה ניתן להבחין באיזה יום בחנוכה מדובר, מה שאין כן במקרה שרק בעל הבית מדליק כמספר הימים. ובלשונם:

''נראה לר"י דבית שמאי ובית הלל לא קיימי אלא אנר איש וביתו, שכן יש יותר הידור דאיכא היכרא (= שיש היכר) כשמוסיף והולך או מחסר שהוא כנגד ימים הנכנסים או היוצאים, אבל אם עושה נר לכל אחד, אפילו יוסיף מכאן ואילך ליכא (= אין) היכרא שיסברו שכך יש בני אדם בבית.''

אפשרות שנייה ליישב את הקושיה, כתב הר''ן (ד''ה ת''ר). הוא הסכים לריטב''א שהעיקר הוא להרבות בנרות, אלא שכתב שברוב הבתים (לפחות בזמנו) אין אנשים רבים, לכן אם בעל הבית ידליק בכל יום את מספר הנרות (כמהדרין מהמהדרין), יש בזה יותר הידור (למשל שני אנשים, שידליקו כל יום נר אחד, ידליקו סך הכל כל החנוכה ששה עשר נרות).

להלכה

בפסק ההלכה נחלקו השולחן ערוך והרמ''א (תרעא, ב):

א. השולחן ערוך פסק כדעת התוספות, שרמת המהדרין מהמהדרין חולקת על רמת המהדרין. כך שלמעשה, הצועדים כשיטתו נוקטים שרק בעל הבית מדליק בכל יום נרות כמספר הימים שעברו מתחילת חנוכה (וכך כתב הרמב''ם שנוהגים במקומו בפועל, ובניגוד להבנתו את דברי הגמרא).

ב. הרמ''א צעד בעקבות הבנת הרמב''ם, שכל אחד מבני הבית מדליק בכל יום כמספר הימים שעברו, וכדעה שהמהדרין מהמהדרין לא חולקת על דעת המהדרין. אמנם, כיוון שכאמור הסיבה שהתוספות כתבו שרק בעל הבית מדליק הוא כדי שיהיה היכר כמה ימים עברו מחנוכה, כתב הרמ''א שכל אחד מבני הבית ידליק במקום מובחן, כדי שיהיה היכר למספר הנרות

כיצד לשיטתו שאר בני הבית גם יכולים לברך על ההדלקה, אם הדלקתם היא רק הידור בלבד? רבי עקיבא איגר (תנינא, יג) כתב, שהם למעשה מתכוונים שלא לצאת ידי חובה בהדלקת בעל הבית, וכך הדלקתם מעיקר הדין. הגרי''ז סולבייצ'יק (חידושים חנוכה ד, א) צעד בכיוון אחר וכתב, שאכן לשיטתם ניתן לברך גם על הידור מצווה. ובלשון השולחן ערוך והרמ''א:

''כמה נרות מדליק; בלילה הראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה עד שבליל האחרון יהיו שמונה, ואפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר. הגה (= רמ''א): ויש אומרים דכל אחד מבני הבית ידליק (הרמב"ם), וכן המנהג פשוט; ויזהרו ליתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד, כדי שיהא היכר כמה נרות מדליקין[2].''  

סדר ההדלקה

יוצא שבין לדעת השולחן ערוך ובין לדעת הרמ''א, יש מצווה להדליק ביום השני שני נרות, בשלישי שלושה, וכן הלאה. דנו הפוסקים בשאלה, האם במקרה זה יש להדליק ראשון את הנר החדש הנמצא בצד השמאלי ביותר של החנוכיה, ולאחר מכן את הנרות הישנים מימין. או קודם כל את הנר הישן, ורק לאחר מכן את הנר החדש משמאל:

א. המהר''ם (מרדכי שבת, רסח) סבר, שיש להדליק ראשית את הנר החדש הנמצא בשמאל, ולאחר מכן את הנרות הישנים בימין. בטעם הדבר נימק שהגמרא ביומא (נח ע''ב) כותבת, שכאשר אדם פונה עדיף שיפנה לימינו, משום כך עדיף להדליק את הנר השמאלי ביותר, ולאחר מכן את שאר הנרות בימין (ועיין מהרי''ק שורש קפג). ובלשון השולחן ערוך (תרעו, ה):

''יתחיל להדליק בליל ראשון בנר היותר ימיני, ובליל ב' כשיוסיף נר אחד סמוך לו יתחיל ויברך על הנוסף, שהוא יותר שמאלי, כדי להפנות לימין; וכן בליל ג' כשיוסיף עוד אחר סמוך לשני נרות הראשונות, יתחיל בנוסף ובו יתחיל הברכה, ואחר כך יפנה לצד ימין. נמצא שתמיד מברך על הנוסף שהוא מורה על הנס, שהרי בתוספת הימים ניתוסף הנס.''

ב. המהרש''ל (ט''ז שם, ו) והגר''א (ביאור, שם) חלקו וסברו, שיש להדליק ראשית את הנר הנמצא בימין, ורק לאחר מכן את שאר הנרות הנמצאים בשמאלו. בטעם הדבר נימקו, שמעיקר הדין די בהדלקת נר אחד בשביל לצאת ידי חובה, משום כך ראוי לברך עליו ראשון שכן הוא צמוד למזוזת הבית, והגמרא כותבת 'שמזוזה בשמאל ונר חנוכה בימין'.

ג. הט''ז (שם) בגישה שלישית סבר, שאכן העיקרון של 'פנייה לימין' הוא העיקרון המרכזי וכהבנת השולחן ערוך, אך בניגוד אליו סבר שעיקרון זה מתבצע בנר הראשון בלבד ולא בשאר הנרות, ולכן צריך להדליק את הנר הימני ביותר (וההבדל בין שיטתו לשיטת הגר''א, שלדעת הגר''א במקרה בו לא מדליקים בדלת הבית (אלא לדוגמא בחלון) ניתן להדליק את השמאלי ביותר, ולדעת הט''ז תמיד מדליקים את הימני).  

במה מדליקים

לאחר שראינו את הסדר בו יש לסדר ולהדליק החנוכיה, יש לבדוק מאיזה חומרים יש להדליק את הנרות. הגמרא במסכת שבת (כג ע''א) כותבת, שעל אף שכל שמן שנתפס בפתילות היטב כשר להדלקה, מצווה להדליק נרות שבת בשמן זית כיוון שאורו צלול ויפה, וכן נפסק להלכה. דנו הפוסקים בשאלה, האם כשם שנאמר דין זה בשבת, הוא הדין בחנוכה:

א. הרי''ף הרמב''ם והרא''ש, לא הביאו גמרא זו להלכה ביחס לנר חנוכה, וכך גם השולחן ערוך שצעד בעקבותיהם. הסברא שלהם היא, שבנרות חנוכה בניגוד לנרות שבת אסור להשתמש ולהנות מהאור. לכן בשבת יש חשיבות שהאור יהיה צלול שיוכלו להשתמש לאורו, מה שאין כן בחנוכה שהעיקר שיראו את הנר דולק ושהנס יתפרסם.

ב. המאירי (שם, ד''ה כל) חלק וסבר שהגמרא מדברת גם על שמן זית, ושגם בו טוב שהאור יהיה צלול, וכן פסק הרמ''א (תרעג, א) שטוב להדר. עוד הוסיף הרמ''א, שטוב להדליק בשמן זית כיוון שהדלקת החנוכה היא גם זכר למנורת המקדש - ובמקדש הדליקו בשמן זית (ועיין בדף לחנוכה שנה ג', להשלכות נוספות להבנה זו).   

שבת שלום וחנוכה שמח! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[3]...