"וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען. אלה תלדות יעקב יוסף" וגו' (בראשית לז,א-ב). 'תניא: היה ראוי יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו, שנאמר (בראשית לז, ב) "אלה תולדות יעקב יוסף", אלא שיצא שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו; ואעפ"כ יצאו מבנימין אחיו וכולן נקראו על שמו, שנאמר (בראשית מו, כא) "ובני בנימין בלע ובכר ואשבל" וגו'. בלע - שנבלע בין האומות, ובכר - בכור לאמו היה, ואשבל - ששבאו א'ל, גרא - שגר באכסניות, ונעמן - שנעים ביותר, אחי וראש - אחי הוא וראשי הוא. מופים וחופים - הוא לא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו, וארד - שירד לבין אומות העולם. א"ד: וארד - שפניו דומין לוורד' (סוטה לו,ב). 'אלה תולדות יעקב יוסף - תולדות שיצאו מיעקב כנגדן ראוי לצאת מיוסף. ואף על פי כן יצאו מבנימין אחיו - אותן עשרה שפיחתו מיוסף בעשר אצבעותיו. שגר באכסניא - בארץ נכריה. מופים - מפורש במדרש רבי תנחומא שהיה פיו כפי יעקב אבינו בהלכות שקיבל משם ועבר' (רש"י). מה העניין שהיה צריך לצאת מיוסף י"ב בנים מעולים (כעין השבטים הקדושים) כמו שיצאו י"ב השבטים מיעקב? בפשטות ישנו כלל גדול שלמדו במדרש מהפס' הזה, שיוסף הוא דימוי ליעקב בכל, ולכן כל מה שנעשה בו נעשה גם בו: 'א"ר שמואל בר נחמן: "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף", לא היה צריך קרא למימר כן אלא "אלה תולדות יעקב ראובן", אלא מה ת"ל יוסף? אלא שכל מה שאירע לזה אירע לזה: מה זה נולד מהול אף זה נולד מהול. מה זה אמו עקרה אף זה אמו עקרה' וכו' (ב"ר פד,ו), הרי שיוסף היה כעין יעקב בכל חייו (מההיריון ועד העלאת עצמותיו, כמו שמביא המדרש הרבה דברים שדומים), ממילא לכאורה היה ראוי שיצא ממנו י"ב בנים, שזה דבר מהותי ביעקב – הקמת י"ב השבטים, אז מדוע לא נעשה דבר זה ביוסף? זהו שמתחילה הברייתא שע"פ הפס' היה ראוי לצאת ממנו י"ב שבטים, ומה שלא קרה כך זה משום שחטא בהוצאת זרע ולכן נענש בזרעו שלא יצא ממנו בפועל י"ב בנים (ונפחתו ממנו עשרה בנים בשל שיש עשר אצבעות, כמו שפרש"י). (בפרט שזה היה כשעמד לחטוא עם אשת פוטיפר, כמו שמסופר קודם בגמ', כך שזה ע"י גילוי של גויה, ולכן כעין בחטא זה נעשה לא ראוי שיצא ממנו כעין בנ"י – י"ב השבטים [ואולי יצאו ממנו שני בנים כיון שלא ראוי שיצאו ממנו י"ב כמאבינו יעקב, אז יצאו ממנו שנים כמו שיצאו מיצחק, שגם הוא אב, ובו יש את עשו שהוא גוי כעין שחטא יוסף בהקשר לגויה; ודווקא דימוי ליצחק {ולא אברהם} כרמז שיש קשר לעשו, שיוסף הוא שטנו של עשו. או שזה גם דימוי כאברהם ולא מחשיבים אלא רק את החשובים שבבניו, שזהו יצחק וישמעאל ולא שאר הבנים שנולדו מקטורה, ולכן זהו שני בנים שאחד מהם גוי]). אולם נראה שיש בזה עוד עומק, שקודם נאמר בתורה (פרק לו) על תולדות עשו, ומפורט חוזקו – שיצאו ממנו אלופים, ואז נאמר "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען", שהוא כהמשך יצחק אביו, ותפקידו לגלות את אור ה' בעולם כעין יצחק; ולכן כאן נרמז שיצחק היה מגייר: 'ד"א: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב" וגו'. אברהם גייר גיורים, הה"ד (בראשית יב, ה): "ויקח אברם את שרי אשתו [וגו' ואת הנפש אשר עשו בחרן]", א"ר אלעזר בשם ר' יוסי בן זימרא: אם מתכנסין כל באי העולם לבראות אפילו יתוש אחד אינן יכולין, ואת אומר "ואת הנפש אשר עשו בחרן"? אלא אלו הגרים שגייר אותם ... יעקב גייר גיורים, דכתיב (בראשית לה, ב): "ויאמר יעקב אל ביתו" וגו' (שם לה, ד) "ויתנו אל יעקב" וגו'. ביצחק לא שמענו! והיכן שמענו? רבי יצחק ותאני לה משום רבי הושעיא רבה בשם ר' יהודה בר סימון: כאן כתיב: "וישב יעקב בארץ מגורי אביו"; מאי מגורי אביו? מגיורי אביו' (ב"ר פד,ד). ממילא יעקב ממלא את המשך התפקיד של יצחק להאיר בעולם, לעומת עשו (שנאמר קודם) שהוא מגלה את הטומאה בעולם, ויש לו כח חזק בעולם. ממילא ביעקב צריך להיות כוח קדושה שנלחם בכח הטומאה של עשו, שזה נעשה ע"י כלל ישראל, אבל בפרט זה נעשה ע"י יוסף שהוא היה ראוי להיות הבכור (' ... ראויה היתה בכורה לצאת מרחל, דכתיב (בראשית לז, ב) "אלה תולדות יעקב יוסף", אלא שקדמתה לאה ברחמים. ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל החזירה הקב"ה לה' וכו' [ב"ב קכג,א]) ולכן בו מתגלה עיקר הכח נגד עשו (שבכור הוא כעין עיקר כח האב), ולכן היה ראוי שיצאו ממנו י"ב בנים כעין גילוי יעקב, כמגלה את כוחו בבנים נגד עשו. אלא שכיון שחטא בהקשר לזרע אז הגילוי קדושה כעיקר זרע יעקב כעין פחת, ובפרט שזה היה בהקשר לגויה, כמו שהזהירו דיוקנו של אביו שבשל כך ימחה שמו מבין שמות השבטים שבאבני האפוד – שזהו גילוי של ניתוק מגילוי השבטים בקדושה, וממילא גם ימחה מתפקידו כנגדם לגלות קדושה להכאת עשו (אולי לכן נאמר לו דווקא שימחה מאבני האפוד ולא מאבני החושן, כרמז שבמלחמת עמלק לא צריך לשאול בחושן כדי לצאת להילחם כמו במלחמת הרשות, ולכן נאמר באפוד ולא בחושן [כרמז שלא קשור לחושן, כרמז שאינו קשור לשאילה לפני יציאה למלחמה] כרמז על מעלתו במחיית עמלק והכאת כלל צאצאי עשו [שעמלק מרמז עליהם, שהוא שיא כח הטומאה שבהם]. וכן באפוד שני אבנים כמו שהמלחמה בעשו הוא ביד שני בני רחל – יוסף ובנימין, שהם כנגד שאר השבטים, ולכן בשני האבנים יש את כל שמות השבטים, כעין כלולים בהם בחשיבותם בקדושה להכאת עשו), ואמנם יוסף לא חטא אבל בכ"ז חטא בהוצאת זרע, וזה השפיעה כדוגמה קטנה למה שהזהירו – שירד כוחו בגילוי עיקר הכח להכאת עשו, והתחלק יחד עם בנימין, שגם הוא קשור לרחל שהיא עיקר נישואי יעקב (שהלך להתחתן עם רחל) ולכן גם בו יש קצת גילוי כעיקר מלחמה בעשו כמו יוסף, וכיון שכיבד את יוסף בשמות בניו אז זכה להיות ממש מחובר לכח מעלת יוסף, שבניו כמחוברים לכח יוסף, ולכן גם הם כעין חלק מגילוי י"ב השבטים שביוסף – גילוי קדושה לתיקון עולם במלחמה עם עשו, שעכשיו זה בעיקר בזרע יוסף ובנימין. אולי זהו עומק המדרש: 'מה כתיב למעלה מן הענין (בראשית לו, א): "ואלה המלכים" וגו', וכתיב הכא "וישב יעקב". א"ר חוניא: משל לאחד שהיה מהלך בדרך וראה כת של כלבים ונתיירא מהם, וישב לו ביניהם; כך כיון שראה אבינו יעקב עשו ואלופיו נתיירא מהם וישב לו ביניהם. א"ר לוי: משל לנפח שהיה פתוח באמצע פלטיא, ופתח בנו זהבי פתוח כנגדו, וראה חבילות חבילות של קוצים ונכנסו למדינה. אמר: אנה יכנסו כל החבילות הללו? והיה שם פקח אחד, א"ל: מאלו אתה מתיירא? גץ אחד יוצא משלך וגץ אחד משל בנך ואתה שורפן. כך כיון שראה אבינו יעקב עשו ואלופיו נתיירא, א"ל הקב"ה: מאלו אתה מתיירא? גץ אחד משלך וגץ אחד משל בנך ואתם שורפים אותם כולם, הה"ד (עובדיה א, יח): "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה [ובית עשו לקש]". "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב" כך אמרו חכמים: "אלה תולדות יעקב יוסף", התולדות הללו לא באו אלא בזכותו של יוסף ובשבילו, כלום הלך יעקב אצל לבן אלא בשביל רחל, התולדות הללו היו ממתינות עד שנולד יוסף, הה"ד (בראשית ל, כה): "ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף" כיון שנולד שטנו של אותו רשע. מי מורידן למצרים? יוסף. מי מכלכלן? יוסף. הים לא נקרע אלא בזכותו של יוסף, הה"ד (תהלים עז, טז): "ראוך מים אלקים ראוך מים יחילו נתן תהום קולו גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף". א"ר יודן ב"ר שמעון: אף הירדן לא נקרע אלא בזכותו של יוסף' (ב"ר פד,ה). כך שחז"ל מדגישים שהישיבה של יעקב כאן קשורה לעשו ואלופיו, ושיוסף הוא שטנו של עשו, וכן הוא כעין עיקר השבטים - תולדות יעקב, והוא פעל לזכות ישראל פיזית ורוחנית. שנראה שבאו לרמז בעומק על מה שאמרנו שכאן יש גילוי להכאת עשו ע"י יוסף, ולכן מתגלה בו שהוא כעין עיקר השבטים, ולכן זהו ע"י גילוי כנגד בנ"י – כהשפעת כח לבנ"י להילחם בעשו (ע"י חיבור של בן שלו כנגד כל שבט של בנ"י).