תיקונו של יעקב.

--------------------------.

יש הרואים את התרפסותו של יעקב כלפי עשיו אחיו כחולשה - ולא היא  !

 מה שלמד יעקב בארץ כנען לא שוקל כנגד מה שלמד בחרן אצל לבן.

 היה לו עשרים שנה לחשוב מדוע צריך היה הוא לעולל לאביו את אותה התרמית הנוראה.

 השהות אצל לבן ב"חרן", הייתה תהליך של מירוק וטיהור.

 לבן בהתעללויותיו זיכך וטיהר אותו 

  בבחינת : "חרן" תחת חרון אף ה' .

והנה תוך כדי אותו התהליך,התחיל יעקב לראות את הדברים באורח שונה והפוך  .

הוא הבין כי לא ברכת האדם היא הקובעת . שלא ברכת האדם מביאה באמת את השפע הטוב אלא ברכת אלוהים  [וברכת האדם אינה אלא במקרה הטוב הצהרה מוקדמת עליה].

 לכן הבין והתפקח יעקב כי כל ברכת יצחק אביו צריך שתושב לבעליה הנחזה. ולו גם סמלית 

 וכך העמיד את כל רכושו שצבר לרשות עשיו .

ועד כדי "הפיכת" עשיו לכעין אלוהים.

 שכל רכוש יעקב הוא כמנחה לפניו.

 יעקב התפכח להבין  כי הוא צריך לחתור לברכה האמיתית והשלמה - לברכת האלוהים.

 וכך ה"איש" המלאך שנאבק עימו סחט ממנו יעקב לבסוף את אותה הברכה המיוחלת . 

ברכה מסוג אחר .

ברכה אשר גם שובר פרעון בצידה. [להיותו פיזית צולע....]

 ברכה כאמור של "רוח" ופחות של חומר .

 ברכה של אור ולא של חושך, המשסע בין אחים.

 ברכה שיש בה גם טיהור שמו של יעקב  בהפיכתו ל"ישראל" .

שנלחם לא רק עם אנשים אלא גם ובעיקר עם אלוהים. [כמו סבו  אברהם בעניין סדום]

 ולא עוד שהקדים "שריתה עם אלוהים" לפני מלחמה עם בני אדם.

 שינוי השם מיעקב לישראל  הוא משקל אדיר של מחוייבות ואתגר .

 לא רק ,לא עוד מרמה ותחמונים .אלא אתגר ומחוייבות נצחיים,להוכיח לכל העולם ולאנושות כולה  את משמעותו המשלימה של השם : "ישראל".

 ש"ישר הוא האל וכל מעשהו אמונה".

 צורי ולא עוולתה בו. [צור ישראל וגואלו]

 עשיו הבין שעומד בפניו "יעקב אחר"........

 שכבר לא אכפת לו שיהיו  בעיניהם האנשים "אלוהים" .....

ובלבד  שהוא יממש ייעודו כ"ישראל".

 יאחז באלוהים של מעלה

 וההתפייסות המרוגשת הייתה אך טבעית .

 

וכן .מה אנו צריכים לקחת מכל זה.  :

שחובתנו לפייס את העולם  להיות לו ברכה חומרית

 וגם ובעיקר לאור רוחני .

לנופף תמיד בברכת האלוהים הרוחנית 

 להיותינו אור לגויים.

 מודל לחיקוי של חברת מופת .

 משה אהרון