בס"ד                                                    ערש"ק                                                       כ"ה   בניסן   תשע"ד

                       יוסף לי - אור - בפרשה - קדושים

  " דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם   "(יט, ב)

דרשו חז"ל: למה סמך הכתוב פרשת העריות לפרשת קדושים? ללמדך שכל מי שפורש מן העריות נקרא קדוש.

כמובא במדרש(ויק"ר, כד, ד): אמר הקב"ה למשה: לך אמור לישראל, בני! כשם שאני פרוש כך תהיו פרושים, כשם

שאני קדוש כך תהיו קדושים. נמצא, שאין התורה תלתה את עיקר הקדושה באכילה, בממון וכיוצא בזה, אלא

דווקא במי שפורש מתאוות הניאוף כי מזה תבין שתאווה זו היא המקור לכל תאוות הגוף, כגון: תאוות האכילה,

היינו אכילה גסה תאוות הממון היינו אוהב כסף לא ישבע כסף, שהרי בסופו של דבר נמשכים מהם גם המידות

הרעות שרוכש לו האדם, רחמנא ליצלן. ודע, שיש לעשות סיג כדי לא לאבד את הקדושה שאחרת, חס ושלום,

הוא מושך אליו טומאה שתאטום את לבו ותקשה עליו להתקדש היינו להיות דבק בקב"ה. וזה שכתוב(שם יח, ל):

"ושמרתם את משמרתי" וגו' היינו 'משמרתי' בה על מה שצוונו ה' בתורתו הקדושה היינו באסור לך ואילו

התוספת של 'ושמרתם' בה על הדברים שהם בבחינת(יבמות כ(: קדש עצמך במותר לך, כלומר, אע"פ שהתירה

לך התורה דברים המותרים לך תגדור עצמך בהם היינו תעשו לכם סיג בשביל לא לבוא לידי איסור דאורייתא,

חס ושלום, ובכך יימנע מכשול ולא תאבד הקדושה, כמובא במדרש:  איפה שאתה מוצא גדר ערווה שם אתה

מוצא קדושה(ויק"ר כד, ו).

וזה שאמרו רז"ל(תורת כוהנים): מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל, מפני שרוב גופי תורה תלויין בה. בהקהל כי

הקדושה שייכת לכל ישראל כאחד. ומובא במדרש(ויק"ר כד, ה): שבפרשת קדושים יש בה ששים מצוות. ואולי

אפשר לומר בסייעתא דשמיא שמספר זה הוא רמז לשישים ריבוא בני ישראל שבהם שייך עניין הקדושה

דווקא ולא בגויים, כידוע. וכל קיום עם ישראל בזה ובבא תלוי בהּ כי מהם תצמח טובות הרבה לגוף ולנשמה

בכלל ובפרט. ואפשר אולי שכוונת רז"ל באומרם שרוב גופי תורה תלויין בה רצו לומר שהקדושה כנ"ל היא

בעצם הפתח המאפשר קיום המצוות ובעיקר את עשרת הדברות שהם עיקר התורה שצוונו הקב"ה במעמד

הר סיני שבהם תלויים הרבה גופי תורה אחרים, כמו שדרשו חז"ל(ויק"ר כד, ה): מפני שעשרת הדברות כלולין

בתוכה(בפרשתנו), 'אנכי ה' אלהיך', וכתיב: שם: אני ה' אלהיכם, 'לא יהיה לך', וכתיב שם: ואלהי מסכה לא

תעשו לכם, 'לא תשא', וכתיב שם: ולא תשבעו בשמי, 'זכור את יום השבת', וכתיב שם: את שבתתי

תשמורו, 'כבד את אביך ואת אמך', וכתיב שם: איש אמו ואביו תיראו, וכו', ע"ש.

וזה שנאמר דייקא גופי מלשון גוף רמז על הגוף החומרי היינו שיהיה קשה לגוף שנשקע בתאוות העולם הזה

ובעיקר בתאוות הניאוף כנ"ל לשמור את המצוות ואפילו רק את עשרת הדברות שהם בבחינת גוף התורה.

וכל עוד הגוף החומרי לא מתקדש כראוי היינו פרישת הגוף מהתאוות והמידות הרעות כנ"ל, לא יתאפשר לו

לעלות במעלות הקדושה כי כך ברא הקב"ה את העולם זה כנגד זה, כלומר, הקדושה כנגד הטומאה, האור

כנגד החושך וכמובן הרוחניות(הנשמה) שניזונת מקיום המצוות כנגד החומר(הגוף) שניזון מדברים גשמיים.

לכן, עיקר קיום המצוות תלוי בקדושה ובפרט שיקדש עצמו האדם בדבר שמותר לו כנ"ל.

ומעתה, צריך להבין יותר איך להתקדש במותר לך. ואיתא בספר ראשית חכמה(שער הקדושה, פ"ג): שהקדושה

צריכה להיות בג' דברים: במחשבה, בדיבור ובמעשה וכו',ע"ש. אבל צריך לדעת שאין הכוונה שהאדם יפרוש

מהחיים הרגילים והתנזר, כי לא כך דרכה של תורה. אלא שצריך לקדש עצמו על דרך האמצע השלם. ונסביר

את העניין בסייעתא דשמייא ע"פ מה שאמר רבנו הקדוש(אבות ב): "אֵיזוֹהִי היא דרך ישרה שֶׁיָּבוֹר(שיברור) לו

האדם, כל שהיא תפארת לעושיה, ותפארת לו מן האדם" וגו'. ואפשר אולי לומר כמו שהתפארת היא מידת

האמצע והיא מסמלת את השלמות,  כך האדם צריך לבחור לו את הדרך לקדש את החומר בג' דברים הנ"ל,

היינו גם שהוא צריך לעשות דברים חומריים יכוון בהם לשם שמים, למשל כשהוא אוכל יכוון שזה האוכל ייתן

לו כוח לעבודת השם, שהוא הולך לעבוד לפרנסתו יכוון שבזה הממון יעשה צדקות ומעשרות, שהוא מקיים

מצוות עונהּ יכוון בזה לשם מצוות פרייה ורבייה(כמבואר בהרחבה בפרשת תזריע , ע"ש) וכן על זה הדרך. וזה

שאמר התנא הקדוש דרך ישרה שֶיָבור לו האדם אל תקרא שֶיָבור אלא שִיבור רמז אולי שיש לשבר את תאוות

הגוף והמידות הרעות עד מידת התפארת היינו האמצע השלם. וע"י כך יזכה להיות נוח לה' ונוח לבריות, וע"י

כך יהיה בחינת(ישעיה מט): ישראל אשר בך אתפאר. והקל בלבנו לומר, איך נגיע למעלות הקדושה? שהרי נאמר

בתלמוד: תורה מביאה לידי זהירות וכו' ויראת חטא מביאה לקדושה וכו', ע"ש(ע"ז כ:). ולכאורה נראה שהדרך

ארוכה וכמעט ואין סיכוי או שהקדושה שייכת רק אצל הצדיקים. אך האמת שלא כך הדבר! כי בכל אחד ואחת

מאתנו יש הכוח הטמון בנפשנו, ברוחנו ובנשמתנו להגיע למעלות הנ"ל כי אנחנו חלק מה' יתברך חלק אלוקַ ממעל,

כמו שאומרים בבוקר בברכות השחר: 'אלוקיי, נשמה שנתת בי טהורה, אתה בראתהּ, אתה יצרתהּ' וכו'.

וזה שנאמר: 'קדושים תהיו כי קדוש אני' היינו, ישתבח ויתעלה שמו של הקב"ה שטמן בנשמתנו את הכוחות

לעלות ולהתעלות במעלות הקדושה וע"י כך להידמות לקוננו במידותיו ודרכיו, כמו שאמרו רז"ל: אמר הקב"ה

למשה: לך אמור לישראל, בני! כשם שאני פרוש כך תהיו פרושים, כשם שאני קדוש כך תהיו קדושים וכו'(ויק"ר כד

, ד). על כן, צריכים אנחנו לשאוף בכול כוחנו לקדש את גופנו כל יום ויום במחשבה בדיבור ובמעשה, וע"י כך נעלה

בע"ה במעלות הקדושה, כמו שכתוב(יומא לט): אדם מקדש עצמו מעט מקדשים אותו הרבה וגו'. ואפשר אולי לומר

בסייעתא דשמייא שנאמר 'קְדֹשִׁים' בכתיב חסר דייקא כי 'קדשים' יוצא בא"ת ב"ש(חילוף האות א' בת' וכו') 'דבֹקים'.

רצה לרמוז שמי שרוצה להיות קדוש כנ"ל צריך להיות דבק בה' יתברך ויתעלה, בבחינת(תהילים סג): ''דבקה נפשי

אחריך". וזה שכתוב(דברים ד): 'ואתם הדבקים בה'' רצה לומר אולי שע"י שתתקדשו במותר לכם, כמוסבר לעיל,

תזכו לחיים בעולם הזה וחיי נצח בעולם הבא, שנאמר: 'חיים כולכם היום'.

ונראה לומר אולי שהטעם שזה רמוז דייקא בחילוף האותיות מהסוף להתחלה וההפך כי אין הקדושה תושג ע"י

דבקות רגעית אלא חייב האדם להתפלל עוד בתחילת ימיו על שיזכה אותו הבורא יתברך לדבקה בו כל ימי חייו.

ואי אפשר להשיג זאת אלא ע"י לימוד התורה כי התורה והקב"ה אחד הם. ובכך שהוא מדבר דברי תורה הוא

מוציא הבל קדוש מפיו כאשר הבל זה הוא בבחינת דבקות בקדושה כי ע"י כך הוא נדבק במי שאמר והיה העולם.

ורק לפיכך, אפשר לעלות מדרגה לדרגה במעלות הקדושה, בחינת: גבוה מעל גבוה(קהלת ה:). ואשריו ואשרי חלקו

של האדם שמקדש עצמם כנ"ל עד שבסופו של דבר זוכה ששורה עליהם השכינה שהיא נקראת 'אני', כידוע.

                  פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

צריך לקדש את פיו, וחוטמו, ועיניו, ואוזניו, דהיינו שישמור את עצמו מלהוציא שקר מפיו, וכן שאר דיבורים פגומים;

ויהיה לו יראת שמים – שע"י זה מקדש החוטם; ויהיה לו אמונת חכמים – שע"י זה מקדש האוזנים ושומע לדבריהם;

ויעצום עינו מראות ברע. וע"י זה זוכה לדעת שלם, ויגיע לשכל שהוא בחינת שפע אלוקי שהוא בחינת רוח קודש.

גם ע"י שהוא עניו שפל וסבלן, ולא יחרה אפו על בזיונו – ע"י זה מקדש החוטם בשלמות. גם ע"י מה שאדם הוא "נאמן

רוח מכסה דבר", שנזהר מלגלות סוד שאין צריכין לגלותו – ע"י זה מקדש את האוזניים(סימן קדושה, אות ב). 

                                                  "נר ה' נשמת אדם  "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

           ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                                ולע"נ יעקב(ינקי) לוי בן גיטה, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה              

                                            ולע"נ הרה"ג יעקב יוסף בן מרגלית, תנצב"ה