בסד 

הילה של אור,--לוזאת הברכה שמחת תורה 

-----------------------------------------

פרשת וזאת הברכה חלה תמיד בשמחת תורה ,השנה פרשה זו חלה בשבת קודש , בתחילת הפרשה מופיע פס לא ברור כ״כ ,״וויאמר ה׳ מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קדש מימינו אשדת [אש] [דת] למו״- מה הכוונה הופיע מהר פארן ? הרי התורה ניתנה בהר סיני .. ומה הוא 

אותו האור שזרח ??-רבנו בחיי מסביר ,"ה' מסיני בא. היה לו לומר בסיני וכן בשעיר בהר פארן, ופירשו המפרשים כי הממי"ן במקום ביתי"ן. אבל נראה לי כי אלו אמר בסיני היה מחייב מקום לשי"ת, וידוע כי הוא מקום עולמו ואין עולמו מקומו, וכענין שדרשו רז"ל (תהלים סח) אדני בם סיני בקדש, קדש בסיני לא נאמר אלא סיני בקדש, ועל כן הוצרך לומר מסיני בא, כלומר מסיני נגלה לישראל כי משם התחיל הכבוד לבא בישראל, ומפרש והולך כיצד, שמתחלה זרח משעיר למו, כי שעיר היה רחוק מסיני, שלא באו ישראל למדבר שעיר אלא בסוף והוא כשבאו בגבול בני עשו, ואחר כך הלך הכבוד משעיר להר פארן שהיה קרוב לסיני, כי מפארן שלח משה מרגלים ומפארן בא אל סיני ומסיני לישראל, וזהו מסיני בא. והזכיר הכתוב האחרון ראשון, לפי שהוא תכלית הכונה לבא אליו. והנה דבורה הנביאה פירשה לנו הענין שאמרה (שופטים ה) ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום וגו' זה סיני מפני ה' אלהי ישראל.

‎וצריך שתתעורר במה שהזכיר בשעיר הרחוק לשון זרח שהוא תחלת הזריחה ופארן הקרוב לשון הופיע, כי אז נתפשט וגדל זוהר הכבוד בהתקרבו לסיני, ובסיני הזכיר לשון בא כי תכלית הכונה עליו והוא ההר חמד אלהים לשבתו, ומשם נגלה לעיני כל ישראל.

‎ובמדרש ה' מסיני בא וזרח משעיר, שפתח לבני שעיר שיקבלו התורה ולא רצו, הופיע מהר פארן שהלך משם ופתח לבני ישמעאל שיקבלוה ולא רצו ואתא לישראל. הזכיר הכתוב כל זרע אברהם שלא רצו לקבל התורה כי אם ישראל זרע יעקב בלבד, ומה שהזכיר עשו וישמעאל הוא הדין לכל שאר האומות, וכן דרשו רז"ל חזר הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שבאו ישראל וקבלוה.

‎מימינו אש דת למו. על דרך הפשט מימינו היה, שהראהו אש עליונית והשמיע דת לישראל לא מימין המלאכים שהזכיר אלא הקב"ה בעצמו ובכבודו, והוא כאלו אמר אש ודת.

‎וע"ד הקבלה יאמר מימינו השמיע הדת למו לישראל מתוך האש, כי זאת היתה השגתם של ישראל, אבל משה היה שומע מימינו ממש, ואולי כדי לרמוז על זה באו שתי תיבות אלו אש דת תיבה אחת בספר תורה, כי משפט ספר תורה כן להיותם תיבה אחת כדי להדביק דת לאש ולקבוע בלב כי הדת שהשמיע למו מתוך האש שמעוה, וכן כתוב (דברים ד) ביום דבר ה' אליכם בחרב מתוך האש, וכבר הזכרתי זה בפסוק וידבר, וכיוצא בו מצינו בנביאים (ירמיה ו) נחר מפוח מאשתם עופרת, 

אדם הלומד או עוסק בתורה ובקדושה ,יש עליו הילה של אור ,הוא לא רואה אותה רק אחרים ,הדבר מופיע בפסוק ," כי נר מצווה ותורה אור ״ ,הרלבג מפרש .״ כי נר מצוה". וזה כי המצוה היא נר להראות הדרך והדברים הנראים, והתורה היא אור שהוא יותר חזק בזה הפועל, לכן ייחס מה שישפע משלמת התורה אל מה שישפע מספורים, ויחס האור אל הנר כמו שהתבאר מדברינו בפתיחת ביאורינו לדברי התורה, והיא ג"כ "דרך חיים", ר"ל דרך השגת החיים הנצחיים, והיא ג"כ דרך "תוכחות מוסר", והוא לקיחת המוסר במדות ותכונות. וזה כי המצוה והתורה כל אחד מהם מיישר אל דרך החיים ואל תוכחות מוסר, ואם היתה התורה בשני אלו יותר חזקה.

  במסכת ברכות יז מופיע הכתוב -״עולמך תראה בחייך ואחריתך לחיי העולם הבא ותקותך לדור דורים לבך יהגה תבונה פיך ידבר חכמות ולשונך ירחיש רננות עפעפיך יישירו נגדך עיניך יאירו במאור תורה ופניך יזהירו כזוהר הרקיע שפתותיך יביעו דעת וכליותיך תעלוזנה מישרים ופעמיך ירוצו לשמוע דברי עתיק יומין״.באתר הידברות מוסבר ״ כַּאֲשֶׁר הַחֲכָמִים הָיוּ יוֹצְאִים מִבֵּית מִדְּרָשׁוֹ שֶׁל רַבִּי אַמִּי, וְיֵשׁ אוֹמְרִים מִבֵּית מִדְּרָשׁוֹ שֶׁל רַבִּי חֲנִינָא, כָּךְ הָיוּ מְבָרְכִים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ: "עוֹלָמְךָ תִרְאֶה בְחַיֶּיךָ" – כָּל צְרָכֶיךָ תִּמְצָא; "וְאַחֲרִיתְךָ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְתִקְוָתְךָ לְדוֹר דּוֹרִים" - וְתִזְכֶּה לְדוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ וּלְדוֹר שֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים; "לִבְּךָ יֶהְגֶּה תְבוּנָה, פִּיךָ יְדַבֵּר חָכְמוֹת, וּלְשׁוֹנְךָ תְרַחֵשׁ שִׁירָה לְבוֹרֵא הָעוֹלָמִים, "עַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁירוּ נֶגְדֶּךָ" - יִרְאוּ יָשָׁר, שֶׁתָּבִין בַּתּוֹרָה כַּהֲלָכָה; "עֵינֶיךָ יָאִירוּ בִּמְאוֹר תּוֹרָה וּפָנֶיךָ יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, שִׂפְתוֹתֶיךָ יַבִּיעוּ דַעַת וְכִלְיוֹתֶיךָ תַּעֲלֹזְנָה מֵישָׁרִים, וּפְעָמֶיךָ - רַגְלֶיךָ - יָרוּצוּ לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי עַתִּיק יוֹמִין", שֶׁהוּא הקב"ה הַנִּקְרָא עַתִּיק יוֹמִין[1].

מַהַרְשָׁ"א מַסְבִּיר שֶׁהֵם הִזְכִּירוּ אֶת כָּל הַכֵּלִים וְהָאֵיבָרִים הַשַּׁיָּכִים לְלִמּוּד הַתּוֹרָה - לֵב וּכְלָיוֹת הֵם כְּלֵי הָעִיּוּן וְהַמַּחֲשָׁבָה; פֶּה, לָשׁוֹן וּשְׂפָתַיִם הֵם כְּלֵי הַדִּבּוּר; הָאֹזֶן שׁוֹמַעַת דִּבְרֵי תוֹרָה, וְהָרַגְלַיִם רָצוֹת לְלִמּוּד הַתּוֹרָה." 

עם סיום קריאת התורה ותחילת קריאתה  מחדש , עת בו חורף תשפ׳ד , יהי רצון שברכה זו תתקיים בכל יהודי ויהודיה הלומד/ת תורה , ככתוב בהפטרת השבת, ׳״לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמר לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל״- המלבים מפרש (ח) "לא ימוש". באר שיש עוד תנאי אחר חוץ מן המעשה, והוא העיון והעסק בתורה, א] "לא ימוש מפיך", שהוא העסק ללמוד ולשנות הלכות התורה ומצותיה. ב] "והגית בו", שיחשוב ויעיין תמיד בחלק העיוני שבתורה, ותכלית העיון והעסק יהיה בעבור המעשה, "לשמור" מל"ת "ולעשות" מ"ע, ורק "ככל הכתוב בו," כי גם הענינים המקובלים בתורה שבע"פ ימצאם אחר העיון כתובים ורשומים בתורת הכתב עפ"י כללי הלשון ועפ"י המדות שהתורה נדרשת בהם: "כי אז תצליח". יש הבדל בין הצלחה והשכלה, הבוחר תמיד באמצעיים טובים המובילים אל התכלית הנרצה ע"י שכלו ותבונתו נקרא משכיל, ומי שמזלו עומד לו אשר ישיג התכלית הנרצה אצלו תמיד במקרה, נקרא מצליח. המשכיל, יש לו שכל חד וחריף לבחור תמיד הדרך הקרוב אל המבוקש. והמצליח, יש לו מזל מצליח ומערכה טובה. ואמר ע"י לימוד התורה "תצליח" כי ה' יהפך מזלך לטובה תמיד, וגם "תשכיל" ע"י השכל לבחור בטוב, וגם תצליח בענינים העולמיים ותשכיל בענינים״ יהי. ה׳ עמכם !! דבר תורה זה מוקדש לכבודה ולתפארתה של מי שבזכותה פני מאירות ככתוב לעיל ,חרות רקנטי תח׳ , ככתוב ״ חרות על הלוחות ״ ,וכמובן לקב״ה ! שבת שלום חג שמח וחורף בריא וטוב