הפסוק (בראשית לג, יז): "וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת, וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת" דורש בירור.

התורה מתארת שתי פעולות שיעקב אבינו עשה: בנית בית לעצמו ועשית סוכות למקנהו. לכאורה המעשה המרכזי הוא בנית ביתו, והנה יעקב קורא למקום דווקא על שם הפעולה המשנית - עשית הסוכות למקנה.

"בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים" אמרה תורה (ויקרא כג, מב), כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי. היציאה מדירת הקבע לדירת העראי, מערערת את הבסיס המוצק עליו נשען האדם כל ימות השנה. קירות העץ או האבן, מגנים על האדם מפני רוח שאיננה מצויה. הגג מגונן מפני הגשמים והשלגים. שגרת החיים המוגנת של האדם, הופכת את השפע שבתוכו הוא נתון לברור מאליו. השגחתו היומיומית של ד' יתברך, הופכת לשגרת חיים בלתי מודעת.

פסוקים רבים בספר דברים מזהירים את עם ישראל העומד לעבור מהנהגת המדבר הניסית להנהגת הארץ הטבעית, מפני שגרת החיים וההרווחה העלולה להשכיח את העובדה כי מוצא פי ד' הוא הנותן לנו חיל לעשות (דברים ח, יא-יח): "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ.. פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טוֹבִים תִּבְנֶה.. וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ.. וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם.. וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹוצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל".

מדוע לא ניתנה התורה לעם ישראל בארץ ישראל? מתן תורה במדבר בא לאחר כמה שבועות של הליכה במדבר צחיח, אין מים, אין אוכל, אין צל, אין מחנה קבוע. מתוך כך למדים עם ישראל להתרגל לרעיון של התלות המוחלטת בקב"ה: מן היורד מן השמים, עמוד אש וענן, ענני כבוד. ומתוך כך, בא הקב"ה אל הר סיני לתת לישראל תורה. כשהם כלי קיבול מושלם להכילה: שאין בהם גאווה, שאין בהם ביקורתיות, שאין בהם יומרה.

חג סוכות מחזיר אותנו לחוויית המדבר, לחוויית התלות, לחוויית הינקות. היציאה לסוכה, מחזירה אותנו אל מתן תורה במדבר. רגע אחד לפני שמחת תורה שמבשרת על תחילת בנית הבית, בנינה של תורה, רגע אחד לפני כל אלו, צריך סוכה. צריך לחוות את התלות, את המדבר, את 'אין לנו מלך אלא אתה'. אי אפשר להתחיל שנה, אי אפשר לבנות בית, לבנות בנין של תורה, בלי עשית הסוכה, בלי ויתור גמור על כל המוצק, המבוסס והבטוח.

הסוכה בארעיותה, מחדשת אצלנו את התודעה הניסית. את העובדה שאנו תלויים תלות מוחלטת בד' יתברך ובהנהגתו - מגע ישיר ואינטימי עם ד', שאנו שוכנים בענני כבודו, כשזרועותיו חובקות אותנו ותומכות בנו - "עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת".

הרב איתמר אלדר, מהאתר: בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון www.etzion.org.il