'רבי נהוראי אומר: מפני מה ניתנה קורת רוח בעשרת ימים מראש השנה ועד יום הכיפורים? כנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ונמצא שלם בכולם. לפיכך נתן הקב״ה לישראל עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. וכנגד עשרת הדיברות שקיבלו ישראל בסיני שם יעשו תשובה שלימה בי׳ ימים מראש השנה עד יום הכיפורים שיקבלם בתשובה שלימה לפניו, לכך נאמר: "לכו וניוכחה יאמר ה׳ יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו"' (תנא דבי אליהו זוטא, כב). רבי נהוראי מביא שעשי"ת הם כנגד עשרת הדברות וכנגד עשרת הניסיונות של אברהם. שני הדברים קשורים בזמן זה, שהרי ביוה"כ משה ירד עם הלוחות השניות (תענית ל,ב), כך שאז קיבלו בנ"י את עשרת הדברות לידיהם, וכך בדומה אברהם התנסה בניסיון העקידה ביוה"כ (אמנם זה מחלוקת האם העקידה היתה בר"ה או ביוה"כ, אבל גם לדעה שזה ר"ה זה קשור לימים אלו), שהוא סיום לעשרת הניסיונות, כך שכעין מתגלה אז השלמות של העמידה בעשרת הניסיונות. נראה שיש בזה משום מעשה אבות סימן לבנים, שמה שעמד אברהם אבינו בעשרת הניסיונות היה בזה שורש שהשריש בבנ"י הליכה אחר רצון ה', שהבנים ממשיכים את מה שמתגלה באביהם – מה שנטע בהם. לכן זה עשרה דברות כנגד עשרה ניסיונות שמתגלה בזמן זה של עשרת הימים. זה לא במקרה אלא זה גילוי של מהות בריאת העולם, שעיקרו האדם (שהאדם הוא עיקר בעולם, ולכן כשהאדם חטא בזמן נח כל העולם נחרב), שנברא כדי לעשות את רצון ה'. שלזה העולם נברא, שהתורה תתגלה בבנ"י (וכהמשך מאיתנו יתקדש כל העולם): '"בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"' (רש"י; בראשית א,א). לכן בזמן בריאת העולם, ובפרט בזמן בריאת האדם שהיה ב-א' תשרי, אז בא לידי גילוי האדם השלם, הקדוש, שזהו בנ"י צאצאי האבות, שהראשון היה אברהם: 'אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עַד מָתַי יְהֵא הָעוֹלָם מִתְנַהֵג בַּאֲפֵלָה? תָּבוֹא הָאוֹרָה! "וַיֹּאמֶר אֱלֹקים יְהִי אוֹר", זֶה אַבְרָהָם, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (ישעיה מא, ב): "מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק" וגו', אַל תִּקְרָא הֵעִיר אֶלָּא הֵאִיר' (ב"ר ב,ג), שזה יחד עם גילוי התורה שמאירה בעולם (שזהו האור: "כי נר מצוה ותורה אור" [משלי ו,כג]); שזהו חיבור עשרה ניסיונות אברהם עם עשרת הדברות שנתנו לבניו. (אולי לזה רומז המדרש שממשיך ודורש בפס' על יעקב: '"וַיִּקְרָא אֱלֹקים לָאוֹר יוֹם" זה יעקב', ובסוף דורש: 'דבר אחר "יוֹם אֶחָד" שנתן לו הקדוש ברוך הוא; ואיזה? זה יום הכפורים'. כרמז ביעקב שמייצג את בנ"י שיצאו ממנו [שאצלו לא היו סיגים כישמעאל ועשו], וקיבלו תורה: "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" [דברים לג,ד] שהיא "אור". שהעולם היה באפילה עד אברהם, שהוא יסוד גילוי שם ה' בעולם [שהפיץ את שם ה' בעולם ("ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' א'ל עולם" [בראשית כא,לג]), ועמד בניסיונות שה' ניסהו], וגילוי שם ה' בעולם מתגלה בתורה, שבעשרת הניסיונות החיל את כח התורה בבניו [שהוציא מהכח של נשמת ישראל הקדושה, שתהיה בגילוי בפועל במעשים], וזה מתגלה בבנ"י שקיבלו את תורה בקבלת עשרת הדברות, וזה היה ביוה"כ). בפרט שהעולם נברא בעשרת המאמרות (אבות ה,א) ולכן ראוי שיהיה גילוי של חיבור לעשרת הדברות שבהם כל התורה (יר' שקלים ו,א) בזמן בריאת העולם, שזהו היסוד של הקדושה שמעמיד את העולם, שנותן כח למאמרות לקיים את העולם: "כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג,כה) 'דאמר רבי אליעזר: גדולה תורה שאילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" וגו'' (נדרים לב,א) [גם מובא שברית המילה מעמידה את העולם (שם), שלדברנו מובן שברית המילה זה השורש (שזה גילוי  של אברהם בגילוי עשיית רצון ה') והתורה זה הגילוי בבנים (ואמנם זה מובא בגמ' כמחלוקת אבל הכוונה שכל אחד אמר משהו אחר, אבל בעומק יש קשר ביניהם)]. לכן יש עשרה דברות (שזה שורש לכלל התורה) כנגד עשרה מאמרות, לגלות שם ה' בעולם, שלזה נברא ומכח זה עומד העולם. זה במיוחד חזק ע"פ דברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א שחידש שבתשרי היה את אמירת המאמרות (והבריאה בפועל בניסן. ראה 'מועדי ישראל', ר"ה, 'תשרי וניסן כחדשי הבריאה בכח ובפועל'), לכן אז ראוי במיוחד לגלות את עשרת הדברות שכנגדם, דיבור מצוה כנגד אמירת מאמר – ששניהם דבר ה' שפועל בעולם ומשלים זה את זה (הבריאה והתורה). אולי למד רבי נהוראי כרמז בפס' "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו", "כשנים" יכול ליקרא גם מלשון שנה, שאם יהיו חטאתיכם כשנים – צבע אדום כשני, אבל אז יתגלה השורש שלכם שמחבר אחורה בשנים לגילוי אברהם אבינו, אז החטאים "כשלג ילבינו", כשתעשו תשובה בעשי"ת. אולי גם רמז שפס' קודם נאמר: "למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה" (ישעיהו א,יז) כרמז לנאמר על אברהם בזמן שהיה סמוך לברית מילה, בזמן שיא הכאב מהברית (שזהו חלק חזק בניסיון, שכואב לו ולא הרהר על מעשיו): "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו" (בראשית יח,יט). שנאמר בשניהם על שמירת המשפט (ויתום ואלמנה לרוב חיים מכספי צדקה [שלכן מופיעים בהרבה מצוות נתינה], ולכן בדאגה שיקבלו את כספם זה כרמז על עשיית צדקה, כמו שנאמר על אברהם שיצווה לבניו וביתו), ונאמר על שישמרו דרך ה', שזהו רמז שיעשו את רצון ה' כמתגלה בתורה שיקבלו (ואף אברהם עצמו שמר את כל התורה [יומא כח,ב], כך שכשמצווה לבניו את דרך ה' זה בעצם כל התורה), שזה מרמז על הקשר בין אברהם והמילה, וקבלת התורה ושמירתה, וזה גורם לכפרה בעשי"ת כמו שהפס' הבא מדבר על כפרת החטאים. [אולי לכן ע"פ ר"מ (שבזה הלכה כמותו נגד ר"י לא כבדר"כ, כמו שאומר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א) מה שנאמר שאנו בנים לה' זה תמיד: 'לכדתניא: "בנים אתם לה' אלקיכם" ... רבי מאיר אומר: בין כך ובין כך אתם קרוים בנים' וכו' (קידושין לו,א), שיש בנו נשמה קדושה ולכן אנו תמיד בנים לה'; אבל אולי גם יותר מזה, זה משפיע שגם גופנו קדוש, שאנו דבקים בקדושה מכח מעשה אבות שמתגלה בגופנו ממש, כך שגם כשחוטאים ומטמאים את הגוף, עדיין יש בו דבקות לה' מכח מעשי האבות (עם החיבור לנשמה), ולכן בפס' נאמר: "בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגדדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת" (דברים יד,א), שלא לפגוע בגוף כיון שהוא קודש לה', וזה נעשה על מות המת כרמז לדורות הקודמים (שבדר"כ הם מתים קודם והילדים באים לעשות את המעשים האלו), כרמז שיש בנו קדושה מכח מעשי אבות. אולי גם רמז שלא להצטער כ"ך על מת כיון שיש עוה"ב כך שלא בטל לגמרי, שזה גם רומז בעומק על האבות, שהם במעלה גבוה יותר, שהם לא מתו, אלא הם כישנים - "ישני חברון"). ע"פ העניין שיש גילוי של עשרת הדברות בעשי"ת מובן מדוע מר"ה החלה הכפרה לבנ"י, כמו שמעמיד הר"ן כאפשרות: 'ואפשר עוד שמר"ה ועד יוה"כ התחיל השם להתרצות למשה וביוה"כ נתרצה לו לגמרי' (הר"ן; ר"ה ג,א), כיון שהכפרה ביוה"כ היתה בעקבות הבאת הלוחות בהם עשרת הדברות, ולכן יש גילוי של הכפרה כבר מתחילת הזמן שמתגלה כנגד הדברות, שזה מ-א' תשרי (אולי עצם זה שירדו עשרת הדברות אז, יש גילוי של עשר שמתגלה בימים אלו, ולכן זה עשרה ימים שלקראת ההורדה שאז בנ"י התכוננו להגעת התורה). אולי ע"פ הגילוי של הדברות ועשי"ת, לכן יש יומיים ר"ה, כנגד שר"ה זהו גילוי גדול במיוחד של מלכות ה' בעולם (כנגד שברא את העולם, וכן תוקעים בשופר כבהמלכת מלך), וזהו כשתי הדברות הראשונות שבהם היה גילוי ה' גדול במיוחד, שה' אמרם לכל בנ"י ישירות (מכות כד,א). ביוה"כ קיבלנו את הלוחות, כולל את כל התורה, לכן זה כנגד לא תחמוד: "לא תחמד בית רעך לא תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמרו וכל אשר לרעך" (שמות כ,יג); שאין לחמוד את של רעך, אבל כן יש לחמוד את התורה, שהיא 'חמודה' (שבת פח,ב) [אולי גם על של רעך נאמרו שבעה: בית, אשה, עבד, אמה, שור, חמור, וכל אשר לרעך. כנגד התורה שיש בה גילוי של שבעה ספרים (שבת קטז,ב), שאותם כן יש לחמוד ולדבוק בהם].