בסד 

ד"ת לראש השנה תשפד  לע"נ יעקוב בן רבקה זל 

קדושה כפולה ומיוחדת לשנה טובה ומתוקה

-----------------------------------------------------------------

זכינו השנה לחג ראש השנה מיוחד , היום הראשון של השנה חל ביום שבת קודש ,אז נכון  לא תוקעים בשופר וזה קצת מבאס ..  [אותי ] אבל התברכנו בכך שהיום הראשון של השנה הוא השבת , אות ברית בין ה" לישראל!! 

בפרשת החג מופיע הפ"ס, " וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר: "אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי. כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ",מה הקשר בין נושא זה לראש השנה?? הרשבם מפרש," שנולד יצחק משרה וידע אבימלך ניסים שעשה לו הק' לכן באו עתה לכרות ברית עמו, וכן כל בעת ההיא צריך לפרש לפי המאורע:", הילקוט שמעוני  מחזק ואומר," יהי בעת ההיא ויאמר אבימלך. "ברצות ה' דרכי איש", זה אברהם. "גם אויביו ישלים אתו", ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו. ר' יהודה אומר: פיכל היה שמו. ר' נחמיה אומר: פה שכל צבאותיו נושקין לו על פיו. אלהים עמך בכל אשר אתה עושה, לפי שהיו אומות העולם אומרים: אילו היה צדיק היה מוליד; וכיון שהוליד אמרו לו: אלהים עמך בכל אשר אתה עושה. אילו היה צדיק לא היה שומע לקול אשתו לדחות את בנו; וכיון שאמר ליה אלהים: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה", אמר: אלהים עמך בכל אשר אתה עושה. אילו היה צדיק לא היה דוחה בנו בכורו; כיון שראו מעשיו, אמרו: אלהים עמך וגו'.".

אבימלך ושר צבאו ראו  את כוחה של אמונת אברהם בקב"ה , שלמרות כל הקשיים הוא נשאר נאמן  והוליד את יצחק בנו  , לשם כך הוא רוצה לחזק את בריתו עימו , אברהם אבינו אומר ," וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: "אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ?", מה מקור סימן השאלה ?? המלבים מפרש," ויאמר אברהם." אברהם רצה שתהיה שבועת ה' בין שניהם, וכמו שהוא יתחייב בשבועה, כן יתחייב אבימלך לשמור לו חסדו ובריתו תהיה נאמנת לו, ובאשר יאמר אבימלך, למה אני צריך להשביע הלא ראית כי עשיתי לך חסדים בלא שבועה, לכן בא לברר לאבימלך שגם מצדו צריך שבועה, כי עבדיו עשו עוול נגדו בגזלת הבאר, וז"ש ויאמר אברהם אנכי מצדי אשבע, אבל השבעה גם עתה מצדך." והוכיח את אבימלך", וברר לו מן "באר המים שגזלו עבדי אבימלך," שמזה מבואר שגם אבימלך צריך לכנוס בברית, ושיהיה תנאי ביניהם שאם אחד מהם יבגוד בברית, גם השני פטור מן השבועה, שמטעם זה יכול דוד לכבוש את היבוסי מפני שהם הפרו את השבועה תחלה כמ"ש חז"ל:" אברהם רוצה שגם אבימלך ישבע על כריתת הברית  וטרם כך הוא מוכיח אותו על כך שגזל את באר המים השייכת לו , אבמלך מצידו אומר בתשובתו שלא ידוע לו דבר כזה כיוון שאברהם לא אמר לו כלום , אבל ראינו שהרגע אברהם הוכיח אותו! .הילקוט שמעוני מפרש, " כל אהבה שאין בה תוכחה אינה אהבה. תוכחה מביאה לידי שלום. כל שלום שאין עמה תוכחה אינו שלום.

על אודות המים אשר גזלו. איזהו גזלן? שהוא גוזל בפרהסיא, כמא דאת אמר: "ויגזלו כל אשר יעבור עליהם בדרך"; מה דרך בפרהסיא, אף גזל בפרהסיא. ר' שמעון בן יוחאי מייתי לה מהכא: "והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה"; מה פסח וחולה מומין שבגלוי, אף גזל בגלוי. ריש לקיש אמר: לפני עשרה גזלן. ר' תנחום אמר: לעולם אינו גזלן עד שיגזלנו מתחת ידו, שנאמר: "ויגזול את החנית מיד המצרי".

בהמשך הטקס קורה הדבר הבא," וַיִּקַּ֤ח אַבְרָהָם֙ צֹ֣אן וּבָקָ֔ר וַיִּתֵּ֖ן לַאֲבִימֶ֑לֶךְ וַיִּכְרְת֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם בְּרִֽית׃וַיַּצֵּ֣ב אַבְרָהָ֗ם אֶת־שֶׁ֛בַע כִּבְשֹׂ֥ת הַצֹּ֖אן לְבַדְּהֶֽן׃ ַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל־אַבְרָהָ֑ם מָ֣ה הֵ֗נָּה שֶׁ֤בַע כְּבָשֹׂת֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר הִצַּ֖בְתָּ לְבַדָּֽנָה׃ וַיֹּ֕אמֶר כִּ֚י אֶת־שֶׁ֣בַע כְּבָשֹׂ֔ת תִּקַּ֖ח מִיָּדִ֑י בַּעֲבוּר֙ תִּֽהְיֶה־לִּ֣י לְעֵדָ֔ה כִּ֥י חָפַ֖רְתִּי אֶת־הַבְּאֵ֥ר הַזֹּֽאת".

מה עניין המספר שבע  והאם הוא קשור לשבת רה"ש?

האלשייך הקדוש מסביר," שבע כבשות תקח מידי בעבור תהיה לי לעדה וכו', איך על ידי הציב אותן לבדן תהיה לו לעדה שחפר את הבאר ההיא:

אך הנה אמרו רבותינו ז"ל שהיו רועי אברהם מריבים עם רועי אבימלך, מי מהם חפרו הבאר. ואמרו רועי אברהם בזאת יבחן, אם בבא צאן אברהם יעלו מי הבאר לקראתם אנו חפרנוהו, ואם יצאו לקראת צאן אבימלך אתם חפרתם אותו. ויתכן כי זה הוא העדות אשר אמר אברהם בעבור תהיה לי לעדה. והוא, כשנתן לאבימלך צאן ובקר השאיר לעצמו שבעה כבשות לתתן אחרי כן. אמר לו אבימלך "מה שבע כבשות אשר הצבת לבדנה". והשיב אברהם "כי את שבע כבשות תקח" אחר כך "מידי", ומה שהצבתי אותן לבדן ולא נתתים עם השאר הוא "בעבור תהיה לי לעדה", על ידי מה שיעלו המים לקראת אלו שעדיין הן שלי ואחר כך תקחם. וכן שמתי לבי כי מספר אותיות שמתיבת בעבור עד סוף הפסוק עם הכולל, עולים כמספר לקראת כבשות אברהם עלו המים מן הבאר:

והנה היה נראה שעל השבע כבשות קרא לבאר באר שבע, וזהו אי אפשר כי לא סימן יפה היה לאברהם, כי הלא אמרו רבותינו ז"ל שאמר לו הקב"ה אתה נתת שבע כבשות חייך שאני משהה בשמחת בניך שבע דורות וכנגד כן הורגים מבניך שבעה צדיקים, ואיך התורה תקרא תמיד למקום ההוא באר שבע שיהיה תמיד זכרון אל הרעות. על כן אמר ראו עתה כי לא על שבע כבשות נקרא כן שאם כן היה נקרא שבע בצר"י השי"ן ולא בקמ"ץ, אך "על כן קרא למקום באר שבע" בקמ"ץ, על היות שעל ידי הבאר "נשבעו".

בראש השנה אנו ממליכים את הקב"ה עלינו , הרב מנחם וייס מסביר במאמרו ," במשנה בראש השנה: יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת, במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה, הרה"ק הנתיבות שלום זי"ע מבאר. בשופר יש שני ענינים, שהשופר ממתיק הדינים ומבטל השטן, ובבן הנעקד ישבית מדיננו, וענין שני הכתרת המלוכה ע"י השופר, "מלוך על כל העולם כולו בכבודך", שבת אין בו דינים אין בו קיטרוגים, אין צריכים השופר להמתקת הדינים, השבת ממתקת את הקיטרוגים והדינים.

הכתרת המלוכה אפשרי בשבת במחשבה ובזיכרון, כדכתיב "זכור את יום השבת לקדשו" - זכרהו בדברים, וזהו הפירוש מסיים הנתיבות שלום את המאמר, יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת, כשראש השנה חל בשבת, יום טוב הוא לישראל.

שבו נמתקים כל הדינים ,מכח האהבה והחסד שבשבת קודש, ופעולת השופר נעשית על ידי שבת קודש, הדרכי נועם מביא בשיחת ר"ה תשס"א, ובמיוחד כאשר חל ר"ה ביום שבת קודש, שהוא יום מנוחת אהבה ונדבה, ובזוהר הק' קורא על השבת את הפסוק "ביום הניח ה' לך מעצבך ומרגזך", כל השבוע יש עצב ורוגז, אבל שבת הוא יום בו ה' הניח לך במנוחת אהבה ונדבה, ואם אין דין למטה, אין דין למעלה, כאשר בלב האדם עצמו שוכנת מדת הרחמים והרצון, אז גם למעלה מתעורר מידת הרחמים והרצון, השנה בסייעתא דשמיא בסימן תחל שנה וברכותיה יום טוב לישראל שחל ראש השנה בשבת.

בשם הנועם אלימלך זי"ע מובא, שכשראש השנה חל בשבת, יש שלש מעלות נשגבות, בשבת מקבל האדם "נשמה יתירה", ביום טוב "רוח יתירה", ובראש חודש "נפש יתירה", וכאשר שלשת אלו מצטרפים יחד, נפש, רוח, נשמה, יתירה, אזי יש עת רצון נפלאה בעולם, הגימטריא שלש פעמים ערב זה = 816, עת רצון עולה גם בגימטריא = 816 ולכן הזמן המסוגל והמוכשר ביותר, כשמזדמן שלשת הערב יחדיו, "ערב שבת קודש", "ערב ראש השנה", "ערב ראש חודש",

בשם הרה"ק מברדישוב זי"ע אומרים כשחל ר"ה בשבת, נשא עיניו למרום ואמר, הנה שנינו יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת, ונרמז כאן שכאשר חל יום טוב ראש השנה בשבת, הרי זה יום טוב, היות והקב"ה מקיים את כל התורה כולה, וא"כ איך יכתוב את הספרים בשנה זו, והלא שבת אסורה במלאכת הכתיבה, אומנם הותרה שבת משום פיקוח נפש, ולכן אי אפשר שלא להוציא כאור דינם של ישראל לטובה ולברכה ביום הזה. ומשום כך יכתבו ויחתמו בני ישראל לשנה טובה ומתוקה".

עצם חלות ראש השנה בשבת מחזקת את הברית שלנו עם הקב"ה שהרי נאמר על מי ששומר את השבת 

רבנו בחיי מסביר " והנני מגלה לך סוד אשר הסתירו חכמי האמת בג' סעודות, וארמזנו לך בכאן ואומר, כי סעודה ראשונה היא סעודת הלילה היא מדת שמור ונקראת בשם מלכות, ומזה האירו רז"ל את עינינו שהיו אומרים בערב שבת באו ונצא לקראת כלה שבת מלכתא, ואמרו באי כלה באי כלה, ועל כן הזכיר תחלה אכלוהו היום, כי מלת אכלוהו מלשון כלה, ואין מקדשים את האיש כי אם את האשה. סעודה שניה היא של שחרית, והיא רמז למדת יסוד הנקרא שבת הגדול, ועיקר קדוש אינו אלא ביום, ועל כן נקרא קדוש היום קדושא רבא, וכן תפלת ערבית אנו אומרים אהבת עולם, ושל שחרית קורין ז"ל אהבה רבה, וידוע כי הלילה שמור והיום זכור... ידועה האימר שכל מי שמקדש את השבת הוא שותף במעשה בראשית ,  אברהם אבינו שם שבע כבשות כדי להזביר לו ולכולנו את קדושת יום השבת  , נכון בשבת לא תוקעים בשופר , אבל עצם קדושת ושמירת השבת נחשבת כתיקעת השופר שלנו , שופר הנאמנות , כיון שעצם שמירת השבת והחג שהיא קדושה כפולה היא כחתן וכלה הכורתים ברית ,וכמונו בראש השנה יום המלכת ה" עלינו כישראל הכלה  ככנסת ישראל והקב"ה כחתן , מה שמברך אותנו בשנה טובה ומתוקה שנת בנייין המקדש השלישי אמן