סיפורן המופלא של האבנים הגדולות.

---------------------------------------------.

 תמוה הוא לכאורה,הסיפור של האבנים הגדולות שבפרשה.

 משה מצווה שמיד עם כניסת ישראל לארץ ובו ביום 

 עליהם להקים אבנים גדולות ודווקא על הר עיבל.

 לסייד אותן בסיד [שיד] ולכתוב עליהן את כל מצוות התורה

 והשאלות  או התמיהות רבות הן.

 נעמוד אך שלושה מהן :

 = למה הכניסה לארץ צריכה להיות מלווה בכתיבת מצוות התורה על אבנים גדולות 

 = מדוע צריך לסייד האבנים  כשברור שסיד נוטה לבסוף לנשור ועימו את אשר נכתב עליו.

 ולבסוף מדוע הקמת האבנים דווקא בהר עיבל - הר הקללה..

 אלא שזה סיפור האגדה.

 נתקנאה ארץ ישראל בהר סיני, שעליו ניתנו לוחות האבן והוכתבה בו התורה. עד שהפיס הקב"ה את דעתה של הארץ שגם לה תהא תורה הנכתבת  על אבן  ודווקא אבנים גדולת שכל הנכנס והיוצא את הארץ יראם היטב ובבירור [הוא שכתב : "באר היטב"].

אלא  שתורה זו תלויה תהא  בקיום מצוותיה של התורה שאם לא כן מתקיימים חלילה הקללות ואלה טבען להמיס הסיד עד כי ינשור הוא ועימו חלק מהמצוות הכתובות עליו.- אותן שחוללו

לפיכך גם הציווי להקים את האבנים דווקא בהר עיבל .

 הציווי לכותבן בבחינת "באר היטב" שהכתב יהיה גדול וחזק דיו ,שניתן יהיה לראותו כ"אור"

 גם מרחוק.

 הנה כי כן האבנים הגדולות היו גם כעין השלמה לאבנים הקטנות של החושן.

 שזקני ישראל יוכלו ליידע איפה נכשל העם הן בגלל נשירת הסיד מהמצוות המחוללות והן מפאת קיום ה"קללות" בגינן.

והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת, אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה.

והאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם.

 משה אהרון