"ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם" (דברים כו,ב). '"מראשית" – ולא כל ראשית. שאין כל הפירות חייבין בבכורים אלא ז' המינין בלבד, נאמר כאן "ארץ" ונאמן להלן "ארץ חטה ושעורה" וגו', מה להלן מז' המינין שנשתבחה בהן ארץ ישראל, אף כאן שבח ארץ ישראל שהן ז' המינין' (רש"י). 'ר' הונא בשם ר' מתנה אמר: בזכות ג' דברים נברא העולם: בזכות חלה, ובזכות מעשרות, ובזכות בכורים. ומה טעם? "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקים", ואין 'ראשית' אלא חלה, שנאמר (במדבר טו, כ): "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם", ואין 'ראשית' אלא מעשרות, היך דאת אמר (דברים יח, ד): "ראשית דגנך", ואין 'ראשית' אלא בכורים שנאמר (שמות כג, יט): "ראשית בכורי אדמתך" וגו'' (ב”ר א,ד). ראה הסבר עמוק לעניין זה ב'בשערי הארץ' – 'מצות הביכורים' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א. אולי כרמז לעניין זה מרמזת המשנה בכך שמביאה שלושה פירות כדוגמה לביכורים: 'כיצד מפרישין הביכורים? יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר, קושרו בגמי ואומר: הרי אלו ביכורים' (משנה בכורים ג,א). שבאה לרמז שיש כאן שייכות לעניין גילוי של שלוש, שזהו כרמז שהביכורים הם אחד מהשלושה שבזכותם נברא העולם (שהם שלושה דברים הקשורים במאכל). אולי גם רמזו באמירת תאנה גפן ורימון, שבכוונה דלגו על חיטה ושעורה שנאמר בסדר הפס' כדי לרמז לחלה ותרומה (אמנם את שלושת הפירות המשנה לא מביאה כסדר שבפס', אולם הסביר התפארת ישראל שזה נאמר ע"פ הסדר הטבעי של בישול פירות אלו, ולכן שינו מסדר הפס'). המיוחד בשלושת מצוות אלו שמדאורייתא שיעורם כל שהוא, ומביא הרמב"ם על חלה בדוגמה של שעורה ועל תרומה בדוגמה של חיטה: 'תרומה גדולה אין לה שיעור מן התורה, שנאמר "ראשית דגנך" כל שהוא, אפילו חטה אחת פוטרת הכרי' (הל' תרומות ג,א). 'מצות עשה להפריש תרומה מן העיסה לכהן שנאמר ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה. וראשית זו אין לה שיעור מן התורה אפילו הפריש כשעורה פטר את העיסה' (הל' בכורים ה,א) [אמנם תמוה למה לא נקט בשניהם אותו דבר? ואולי סתם שיעור קטן זהו שעורה, ומה שבתרומה אמר חיטה זה משום ש-כרי חשוב הוא של חיטים (שחיטה חשובה משעורה), ולכן נקט חיטה]. כך שאולי המשנה רמזה בשלושת הפירות שאחר חיטה ושעורה, לרמז להשלים לשלושת הדברים שבזכותם נברא העולם, וממילא יוצא סה”כ כעין חמשה שנאמרו ונרמזו, שזה רומז לתורה (חמשת חומשי תורה), שבה מגלים כיצד לעבוד את ה' ולהראות שהכל שלו (ע”פ מה שציוונו לעשות בתרומה, חלה וביכורים), שבכך מקדשים את העולם וזהו הסיבה של בריאת העולם, וממילא זהו שבזכותם נברא העולם – כדוגמה למהות התורה. שהעולם נברא בשביל התורה, כמו שנאמר במדרש שם קודם: 'א"ר בנאי: העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה, שנאמר (משלי ג, יט): "ה' בחכמה יסד ארץ" וגו'' (וכן מביא רש”י על "בראשית": 'בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ"' [רש"י; בראשית א,א]). המצוות שנאמרו הם שלושה כרומז לשלושת האבות שהם יסוד ישראל, שקיבלנו את התורה בזכות ייחודנו שנבחרו בזכות האבות. וכן כרמז שלעולם יש שלוש רגלים עליהם עומד (אבות א,ב; א,יח), שכך בדומה בזכות שלושת אלו נברא העולם. ונאמרו שלושה מיני פירות אבל בעצם מצוות הבכורים חלה על כל שבעת המינים, שכך רומז שהעולם נברא (בשבוע הבריאה) בזכותם; וברמז לחמשה (עם חלה ותרומה) יוצא שהם בין שני ה"ארץ" שבפס' של שבעת המינים, כרמז שחמשה שמרמז על התורה זה קשור לא"י, שדווקא כאן זהו מקום התורה בשלמות (ספרי “עקב” מג), שדווקא כאן יכולים לקדש את העולם כראוי בתו"מ; וכן שלושת המצוות (חלה תרומה וביכורים) הן מצוות התלויות בארץ. יוצא שיש רמז לשלוש (שנאמרו שלושה פירות), לחמש (כרומז לשלושת המצוות שסה"כ יוצא כרמז לחמשת המינים הראשונים) ולשבע (שהביכורים בשבעת המינים), כרמז לנאמר על מספר הקרואים לתורה: 'תני רב יוסף: ג' חמשה ושבעה, שלשה שומרי הסף, חמשה מרואי פני המלך, שבעה רואי פני המלך' (מגילה כג,א), שכך אנו קשורים למלך ריבונו של עולם, ומגלים זאת ע"י התורה, שבכך מגלים את שם ה' ומלכותו בעולם. מספרים אלו הם גם כנגד ברכת כהנים (שם), שאנו בעולם "ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט,ו), כהניו משרתיו של ה' בעולם, שמגלים את שמו ומלכותו, וזה כמובן דווקא בארץ (שבגלות זהו חילול השם [יחזקאל לו,כ-כג]), שכך גם המצוות הללו הם מצוות התלויות בארץ. במצוות אלו אנו ממליכים את ה' בעולם ולכן זה היפך מע"ז, כמו שנאמר על חלה: 'אמר ר' יוחנן: למה נסמכה פרשת חלה לפרשת ע"ז? לומר לך שכל המקיים מצות חלה כאלו בטל ע"ז, וכל המבטל מצות חלה כאלו קיים ע"ז' (ויק"ר טו,ו) [וכן בדומה נאמר על ע”ז מול כל התורה: 'מומר לעבודת כוכבים הוה מומר לכל התורה כולה' (חולין ה,א), כרמז למה שאמרנו ששלושת המצוות האלו מרמזים על כל התורה]. נראה שזה נאמר על חלה (ומזה אנו למדים גם לשאר הדברים) כיון ששלושת המצוות כעין רמז לשלושת האבות שהם היסוד לתיקון עולם, לכן נאמר בחלה כרמז למעשי אברהם בהפצת שם ה' (וריחוק מע”ז), שזה היה ע"י שנתן לאורחים לאכול ולשתות (סוטה י,א-ב), שזה בעיקר בלחם, שזה עיקר מאכלו–סעודתו של האדם. אולי רמז בפס' בביכורים: "והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם", שזה עניין של גילוי שכינה בעולם – שהמצווה קשורה לתיקון העולם לגילוי שם ה'.